פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל

 תמציות של מחקרים ופרסומים המבוססים על נתונים סטטיסטיים, סקרים, מפקדים וכדו'

 חוברת מס' 162

אוקטובר 2016

English Description: Description: Description: Q:\imgs\degel_eng.gif

 

פרסומים קודמים

העורך: מיכאל בר-יעקב

 

מבוא

י. סביבה ואקלים

א. כללי

י"א. סדר ציבורי ופשיעה

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

י"ב. עבודה ושכר

ג. בינוי ודיור

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

ד. בריאות

י"ד. תחבורה

ה. חברה, תרבות ופנאי

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

ו. חינוך והשכלה

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

ז. חקלאות ומשק המים

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

 

טפסים להורדה

Description: Description: Description: Q:\imgs\site\ppt.gif"הודעה על פעולה סטטיסטית חדשה"

Description: Description: Description: Q:\imgs\site\ppt.gif"הודעה על קובץ נתונים ממוחשב חדש"

מבוא

א.       ייעוד

בכתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" מובא מידע עדכני על תכנון וביצוע של פעולות סטטיסטיות חדשות בישראל ועל פרסומים  סטטיסטיים שראו אור באחרונה. פעולות ופרסומים אלה כוללים, בין היתר, מפקדים, סקרים מדגמיים ומחקרים אמפיריים במגוון רחב של תחומים.

בהתאם לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 והתיקון לה בשנת 1978, אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסמת מידע על הפעולות הנ"ל, הנערכות או הממומנות (באורח מלא או חלקי) על-ידי משרדי ממשלה, מוסדות לאומיים, מוסדות אקדמיים וכדומה. המטרה היא להביא לידיעת המוסדות והחוקרים וכן לידיעת הציבור הרחב בישראל ובעולם - מידע על פעולות סטטיסטיות חדשות הנעשות בישראל ומידע על הופעת פרסומים חדשים; זאת, כדי לאפשר שימוש יעיל ומרבי במידע הסטטיסטי הקיים וכדי למנוע כפילויות בעריכת סקרים ומחקרים.

ב.       היקף

המידע המופיע בכתב-העת כולל:

1.  תמציות של פרסומים הכוללים נתונים סטטיסטיים, המבוססים על מחקרים אמפיריים, מפקדים, סקרים מדגמיים וכו', שיש בהם עניין לציבור.

2.         מידע על מחקרים סטטיסטיים הנמצאים בתהליך או בתכנון.

3.  מידע על קבצים ממוחשבים ומאגרי מידע שניתן להפיק מהם סטטיסטיקה שיש בה עניין לציבור, או אשר יכולים לשמש כמסגרת סטטיסטית לעריכת מחקרים.

4.  מידע על פעולות ופרסומים בנושאים מתודולוגיים, מיפוי, גאוגרפיה וסיווגים העשויים לסייע לעריכת סטטיסטיקה או לשימוש בה.

ג.       מבנה החוברת

1.         חלוקה לפרקים

הפרסום מורכב מ-16 פרקים לפי סדר אלפביתי של הנושאים, פרט לפרק הראשון (כללי).

2.         מחקר שוטף

לגבי פעולות חדשות (מחקרים הנמצאים בשלב של תכנון או ביצוע), מוצגים פרטים כדלקמן:

שם המחקר, המוסד המזמין/המבצע, מטרת המחקר, הנושאים הנחקרים, המשתנים העיקריים, האוכלוסייה/המדגם, צורת המחקר והפרסום, מועד משוער של הפרסום ופרטים על מבצעי המחקר, כולל כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני.

3.        פרסומים

לגבי פרסומים חדשים, מובאים רישום ביבליוגרפי מלא, תקציר התוכן ומילות מפתח.

4.        החלק שבאנגלית

המידע בחלק זה הוא לגבי פעולות ופרסומים חדשים המופיעים גם או רק באנגלית:

לגבי פעולות חדשות, מובאים שם המחקר, השלב שבו נמצא המחקר, שמות החוקרים, המוסד שאליו הם שייכים, כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני; לגבי פרסומים חדשים, מובא רישום ביבליוגרפי מלא אך ללא תקציר התוכן. שמות הפרקים, סדר הפרקים ומספור הפריטים הם זהים לאלה המופיעים בחלק שבעברית.

ד.       אל החוקרים

לעומת ריבוי הפרסומים המגיעים אל מערכת כתב-העת, אנו מקבלים מעט מאוד דיווחים על פעולות סטטיסטיות חדשות (מחקרים בתכנון או בתהליך). בבקשה דווחו לנו על מחקרים המתבצעים או המתוכננים על-ידיכם, באמצעות הטופס "הודעה על פעולה סטטיסטית חדשה".

א. כללי

001

שנתון סטטיסטי לישראל, 2015, מס' 66

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2016, 375 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

השנתון הסטטיסטי לישראל מוצג השנה במתכונת חדשה. סדר הפרקים שונה והורחב, ולראשונה מספק השנתון תיאור בסיסי של הנתונים העיקריים המשקפים את החיים בישראל בתחומים רבים. רוב הנתונים שבשנתון מתייחסים לשנת 2014, והם מוצגים בהשוואה לנתוני שנים קודמות. כמו כן, ברבים מהנושאים נעשתה השוואה בין קבוצות אוכלוסייה. הגדרות והסברים מופיעים בשנתון במתכונתו הקודמת תחת הכותרת "לוחות ומבואות". השנתון מורכב מ-28 הפרקים הבאים: גאוגרפיה; אוכלוסייה; בריאות; חינוך והשכלה; תרבות, בידור וספורט; רווחה; רמת חיים; פשיעה ומשפט; שוק העבודה; מדדי מחירים; חשבונות לאומיים; חשבונות בין-לאומיים; ייבוא וייצוא של סחורות ושירותים; כספים והון; עסקים; תעשייה; מדע, טכנולוגיה ותקשורת; תיירות ושירותי הארחה; תחבורה ובטיחות בדרכים; בינוי, דיור ונדל"ן; חקלאות; סביבה; מים ושפכים; אנרגיה; מגזר ממשלתי; רשויות מקומיות; בחירות והכנסת; עמדות הציבור. בתחילתו של כל פרק מוצגים נתונים נבחרים בנושא הנדון, ולאחר מכן מוצגים לוחות מפורטים.

(שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; תלמידים; הישגים לימודיים; סטודנטים; תרבות; פעילויות פנאי; דיור; עבריינות; תעסוקה; הכנסה; קצבאות; מחירים; בנקים; חשבונות לאומיים; הוצאה לאומית; מאזן התשלומים; ייבוא; ייצוא; שוק ההון; שלטון מקומי; בחירות; חקלאות; תעשייה; מו"פ; חשמל; מים; אנרגיה; שירותים; תיירות; תחבורה; תאונות דרכים; תקשורת; אקלים; איכות הסביבה; בינוי; בריאות; מחלות גופניות; מוגבלויות; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שביעות רצון; עמדות)

002

עיריית תל-אביב-יפו - שנתון סטטיסטי 2015
המרכז למחקר כלכלי וחברתי, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2015,
427 עמ' ו-13 מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו על העיר ◄ נתונים סטטיסטיים): www.tel-aviv.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים נבחרים מתוך השנתון הסטטיסטי מס' 54 של עיריית תל-אביב-יפו. הפרסום מורכב מ-12 פרקים, כדלקמן: אוכלוסייה; משקי בית ורמת חיים; שירותים חברתיים וביטוח לאומי; חינוך והשכלה; תרבות ופנאי; דיור ובנייה; עסקים ותעשייה; תעסוקה; תיירות; סדר ציבורי; קיימות; תקציב העירייה. בין הממצאים: בסוף 2014 מנתה אוכלוסיית תל-אביב-יפו 426,140 נפש - 91% יהודים, 5% אחרים (ללא סיווג דת, נוצרים שאינם ערבים ודרוזים), 3% מוסלמים ו-1% נוצרים ערבים; כ-68% ממשקי-הבית בעיר ב-2014 היו של נפש אחת או שתיים, לעומת 42% בממוצע ארצי; מחירה הממוצע של דירה בתל-אביב-יפו ב-2015 היה גבוה כמעט פי 2 לעומת המחיר הממוצע של דירה בישראל; שיעור המתגוררים בדירות שכורות בעיר הוא הגבוה ביותר בישראל (47% ב-2013), והוא זהה לשיעור המתגוררים בדירות בבעלות בעיר; כ-77% מהלומדים בכיתות י"ב היו זכאים לתעודת בגרות בתשע"ד (2013/14); בין 2000 ל-2014 נרשמה ירידה של כ-24% במספר התיקים הפליליים שנפתחו בעיר; ב-2014 פעלו בתל-אביב-יפו יותר מ-69,000 עסקים, שהיוו כ-13% מכלל העסקים הפעילים בישראל; ב-2014 היו בעיר כ-407,000 מועסקים, וכ-63% מהם לא היו תושבי העיר; בסוף 2014 היו בתל-אביב-יפו 59 מלונות תיירות, והפדיון ממלונות אלה (כ-1.7 מיליארדי ₪) היה כ-18% מסך הפדיון של מלונות התיירות בישראל.

(תל-אביב-יפו; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; שכונות מגורים; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; הכנסה; הוצאות משפחה; דיור; בנייה; מסחר; שירותים; תעשייה; תשתיות; בנקים; שירותי רווחה; שירותי בריאות; אשפוז; פטירות; קצבאות; תיירות; בתי-מלון; עבריינות; חינוך; הישגים לימודיים; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; תרבות; פעילויות פנאי; חוגים; מים; חשמל; תחבורה; תקציבים; אקלים; איכות הסביבה; ניקיון)

003

שנתון סטטיסטי חיפה: 2015
האגף לתכנון אסטרטגי ומחקר, עיריית חיפה, חיפה 2016, 474 עמ' (עברית, לוחות גם באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.haifa.muni.il.

השנתון הסטטיסטי של עיריית חיפה כולל לוחות, תרשימים ומפות, שבהם מוצגים נתונים עדכניים על העיר חיפה ותושביה ועל ההתפתחויות והשינויים שחלו בעיר. השנתון מורכב מ-16 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות סביבה; דמוגרפיה; עבודה; תעשייה, מסחר ושירותים; תיירות; בינוי; תחבורה; רמת חיים; חינוך; תרבות ופנאי; בריאות; שירותי רווחה וביטוח לאומי; סדר ציבורי; תשתיות ושירותים עירוניים; עובדי העירייה; ממשל מקומי. בראשיתו של כל פרק מוצגים ההגדרות, מקורות הנתונים, תיאור של נושא הפרק וממצאים העיקריים. השנתון מתבסס בעיקר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכן על נתונים שהתקבלו מגופים ממשלתיים שונים, המוסד לביטוח לאומי ומקורות פנים-עירוניים.

(חיפה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; תלמידים; גני ילדים; בתי-ספר; בחינות בגרות; סטודנטים; תארים אקדמיים; תעסוקה; תעשייה; מפעלי תעשייה; מסחר; בנייה; דיור; שירותים; תשתיות; שירותי רווחה; קצבאות; הכנסה; שכר; מוצרים בני קיימה; בתי-חולים; אשפוז; מחלות זיהומיות; חיסונים; תיירות; בתי-מלון; איכות הסביבה; אקלים; תחבורה; נמלים; כלי-רכב; תאונות דרכים; עבריינות; תרבות; מוזיאונים; בחירות)

004

עיריית חולון - שנתון סטטיסטי, 2014-2010

האגף לתכנון אסטרטגי, מידע, מחקר והערכה, עיריית חולון, חולון 2015, 408 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.holon.muni.il.

שנתון עיריית חולון כולל נתונים רבים על העיר חולון ועל פעילויותיה של העירייה במגוון רחב של תחומים. השנתון מורכב מ-16 פרקים, כדלקמן: שטח ואקלים; דמוגרפיה; רמת חיים ורווחה; עבודה; עסקים ותעשייה; תשתית; בינוי ודיור; תחבורה; עיר הילדים (חינוך; השכלה גבוהה; פעילויות לגיל הרך, לילדים ולנוער; רווחה ובריאות הילדים); תרבות, ספורט ופנאי; בריאות ואיכות הסביבה; שירותים עירוניים; שירותים קהילתיים וחברתיים; תקציב וכוח-אדם; פרופיל אזורי השרות בחולון; בחירות. בתחילתו של כל פרק מובא פירוט של מקורות הנתונים, הגדרות ותיאור של הממצאים העיקריים, ובהמשך מובאים לוחות, תרשימים ומפות. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם מחלקות שונות של העירייה וחברות עירוניות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך ומשרד הפנים. השנתון כולל השוואות לנתוני יישובים אחרים ולנתוני שנים קודמות.

(חולון; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; שכר; קצבאות; עוני; שירותי רווחה; קופות-חולים; תחנות לבריאות המשפחה; עבריינות; עבריינות נוער; פסולת; בינוי; דיור; תשתיות; מים; אקלים; בתי-ספר; תלמידים; בחינות בגרות; חינוך מיוחד; סטודנטים; פעילויות פנאי; חוגים; מוזיאונים; תחבורה; תאונות דרכים; שירותים קהילתיים; מסחר; עסקים קטנים; תקציבים; בחירות)

005

שנתון סטטיסטי אשדוד, 2015
היחידה לתכנון אסטרטגי, עיריית אשדוד, אשדוד 2016, 394 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה:
www.ashdod.muni.il.

שנתון העיר אשדוד, הרביעי בסדרה, כולל נתונים לשנים 2014-2009. השנתון מורכב מ-19 פרקים, כדלקמן: מבוא; ציוני דרך בתולדות העיר וסמל העיר; נתונים גאוגרפיים - שטח, שימושי קרקע, צפיפות ואקלים; המבנה הדמוגרפי; עלייה וקליטה; חינוך והשכלה גבוהה; תרבות, ספורט והחברה העירונית לתרבות הפנאי; שירותים קהילתיים - מינהל השירותים החברתיים, בריאות וביטוח לאומי; שירותים עירוניים - מינהל תפעול; אבטחה, בטחון וסדר ציבורי; דיור, בינוי והחברה העירונית לפיתוח אשדוד; תשתיות - תחבורה, חשמל ומים; תעשייה ותעסוקה; איכות הסביבה; כלכלה ורמת חיים; תיירות והחברה העירונית לתיירות ("חופית"); היחידה לתכנון אסטרטגי; העירייה - תקציב וכוח-אדם; מועצת העיר, ועדות רשות וחובה ומבקר העירייה. הנתונים כוללים השוואות לשנים קודמות, וחלקם מוצגים בהשוואה לערים אחרות, בעיקר ל"פורום ה-15", שהיא קבוצה של 15 ערים גדולות ובינוניות שלא מקבלות "מענקי איזון" מהממשלה, ואליהן נוספו ערים שאינן שייכות לפורום אך חשובות להשוואה. בראשיתו של כל פרק מובאת סקירה של הפעילויות העירוניות בנושא הנדון, ומוצגים הממצאים העיקריים. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, אגפי העירייה וחברות עירוניות.

(אשדוד; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; עולים; ילדים; קשישים; תלמידים; בתי-ספר; גני ילדים; בחינות בגרות; סטודנטים; פעילויות פנאי; מתנ"סים; מיצב חברתי-כלכלי; גמלאות; שירותים חברתיים; תרבות; תיירות; בינוי; דיור; תשתיות; תעסוקה; יוממות; עבריינות; תחבורה; תאונות דרכים; איכות הסביבה; אקלים; חשמל; מים; ארנונה; תקציבים)

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

006

תנועה טבעית: לידות חי, 2013

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1632, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים סדרתיים מ-1955 וסדרה של נתונים מפורטים יותר ל-2013 בנושא תנועה טבעית, תוך התמקדות בלידות חי. הנתונים ל-2013 כוללים התפלגות של לידות חי ודפוסי פריון לפי מאפיינים גאוגרפיים (מחוז ונפה) ומאפיינים דמוגרפים של הורי היילוד (דת, גיל, יבשת לידה ועוד) ושל היילוד (מין, סדר לידה ועוד). הנתונים מבוססים על קובץ טפסי "הודעת לידת חי" של רשות האוכלוסין וההגירה. בין הממצאים: ב-2013 נולדו בישראל 171,444 תינוקות, כ-74% מהם לנשים יהודיות, כ-20% לנשים מוסלמיות, כ-3% לנשים שדתן לא סווגה, כ-1% לנשים דרוזיות וכ-1% לנשים נוצריות ערביות; מספר לידות החי שאירעו בישראל עלה בכ-25.7% בין 2001 ל- 2013; עלייה של 44% אירעה בקרב נשים שדתן לא סווגה ועלייה של 38.1% אירעה בקרב יהודיות; בעוד שבקרב נשים נוצריות, דרוזיות ומוסלמיות חלה ירידה במספר לידות החי באותן שנים (18.2%, 13.2% ו-2.3% בהתאמה); שיעור הפריון הכולל בישראל ב-2013 היה 3.03 ילדים לאישה בממוצע (לעומת 2.95 ב-2000); 51.4% מהתינוקות שנולדו ב-2013 היו זכרים ו-48.6% היו נקבות; בשנת 2012 כ-4.6% מסך כל היילודים החיים שנולדו בישראל נולדו בלידות מרובות עוברים; 6% מהתינוקות שנולדו לנשים יהודיות ב-2013 נולדו לנשים לא-נשואות.; הגיל הממוצע של האמהות בלידה ראשונה ב-2013 היה 27.5 שנים.

(פריון [ילודה]; תכונות דמוגרפיות)

007

משקי-בית ומשפחות: תכונות דמוגרפיות - 2013-2012, על-פי סקרי כוח-אדם

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1624, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

המעקב אחר משקי-הבית והמשפחות לאורך זמן הוא הכרחי לנוכח ההתפתחויות המתרחשות בהם ולאור המגמות הדמוגרפיות, החברתיות והכלכליות המשפיעות עליהם ומושפעות מהם. בפרסום זה מובאים נתונים על משקי-בית ועל המשפחות בישראל ב-2013-2012. הפרסום מבוסס על נתוני סקרי כוח-אדם של הלמ"ס, שבהם נחקרים מדי שנה כ-21,300 משקי-בית. באמצעות המשתנה "יחס קִרְבָה", המציין את קרבתן של הנפשות במשק-הבית לנציג משק-הבית, ומשתנים דמוגרפיים כמו מין, גיל ומצב משפחתי, נבנו משתנים המאפיינים את מבנה המשפחה ואת סוג משק-הבית. עבור כל פרט במדגם אפשר לזהות את הרכב משק-הבית ואת מספר הדורות במשק-הבית שאליו הוא משתייך. אם הפרט גר במסגרת משפחה, אפשר לזהות את מבנה המשפחה ואת מקומו בה (בן זוג, הורה, ילד, אח וכו'). הממצאים מוצגים בשני חלקים, כדלקמן: 1) מאפיינים של משקי-הבית - חלק זה מתמקד במספרם, בגודלם ובהרכבם של משקי-הבית; 2) מבנה המשפחות במשקי-הבית - חלק זה מתמקד בזוגות ללא ילדים, במשפחות עם ילדים (זוגות עם ילדים ומשפחות חד-הוריות) ובזוגות לא-נשואים החיים יחד (קוהביטציה).

(משקי-בית; משפחה; גודל משפחה; עולים; ערביי ישראל; ילדים; קשישים; דיור רב-דורי; קוהביטציה; משפחות חד-הוריות; משפחות ברוכות ילדים; מצב משפחתי; מוצא עדתי; רמת השכלה)

008

עולי בריה"מ (לשעבר) לרגל 25 שנה לגל העלייה
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 148 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2016, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מוצגים נתונים על אוכלוסיית עולי בריה"מ לשעבר, במלאת 25 שנה לתחילת גל העלייה האחרון. הנושאים הנסקרים הם: אוכלוסיית עולי בריה"מ לשעבר בשנת 2014; העולים מבריה"מ לשעבר בשנים 2015-1990; משקי-בית ומשפחות; נישואין וגירושין; ילודה ופריון; בני 15 ומעלה בכוח העבודה; רמת חיים; תלמידים במערכת החינוך; זכאים לתעודת בגרות; נשירת תלמידים; השכלה גבוהה; ספורטאים; ידיעת השפה העברית; מידת דתיות; שביעות רצון מהחיים ומהמצב הכלכלי; תחושת עוני; ויתורים עקב קשיים כלכליים; קשרים חברתיים; מצבי לחץ ומצוקה. בין הממצאים: בסוף 2014 חיו בישראל כ-754,500 עולים מבריה"מ לשעבר – 11% מאוכלוסיית היהודים ואחרים ו-9% מכלל האוכלוסייה; מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, בבת-ים היה שיעור העולים הגבוה ביותר מאוכלוסיית העיר ב-2014 – 30%, ומספר העולים הגבוה ביותר היה בחיפה – 53,900; ב-2014 היו בישראל כ-373,000 משקי-בית של עולי בריה"מ לשעבר – כ-16% מכלל משקי-הבית בישראל; פערי ההכנסה בין משקי-בית של ותיקים לבין אלו של עולים חדשים נשמרו לאורך התקופה 2014-2000, למרות שההכנסה בשני סוגי משקי-הבית עלתה; עולים שעלו בגיל צעיר השתלבו טוב יותר בתעסוקה מאשר עולים שעלו בגיל מבוגר; 51.7% ממשקי-הבית של העולים התגוררו ב-2015 בדירה שבבעלותם, לעומת 73.2% ממשקי-הבית של ישראלים וותיקים; ב-2014 דיווחו 10% מהעולים שהם חשים בדידות לעתים קרובות, לעומת 6% מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה..

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; תכונות דמוגרפיות; תעסוקה; הכנסה; רמת חיים; רמת השכלה; עברית; רמת דתיות; שביעות רצון; הישגים לימודיים; נשירת תלמידים; פריון [ילודה]; תנועה טבעית; דיור; ספורט; קליטה חברתית)

009

Fleishman, Larisa; Gubman, Yury:
Level of Religiosity in Residential Neighborhoods: Residents' Perceptions Versus Reality
"Environment and Planning A", 47:
9 (September 2015), pp. 2000-2018.

בסביבה עירונית אנשים בדרך כלל בוחרים לגור בין אנשים שהם דומים להם מבחינת רקע ומאפיינים סוציו-דמוגרפיים ושהם מעוניינים במגע חברתי איתם. ליחסי הגומלין החברתיים שלהם באזורי המגורים יש מבנה מרחבי היוצר גאוגרפיה של רשתות חברתיות. מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לפתח ולבחון שיטה תקפה ומהימנה לזיהוי תפיסת התושבים את ההרכב הדתי של שכונת המגורים. לשם כך, נאספו נתונים מהסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2009 (שבו נכללו שאלות בנושא דתיות ומשפחתיות), נתונים מינהליים ממפקד האוכלוסין, ממרשם האוכלוסין ומקובץ מס הכנסה, ונתונים גאוגרפיים-מרחביים (GIS). שאלת המחקר העיקרית היתה האם ההערכה הסובייקטיבית של התושבים בנוגע לשינויים בהרכב הדתי של השכונה תואמים את השינויים האמיתיים בחלקם של התושבים בעלי רמות דתיות שונות. נמצא, כי קבוצת החרדים וקבוצת החילונים ידעו לזהות את השינויים האלה בשכונתם ברמת הזיהוי הגבוהה ביותר.

(שכונות מגורים; דתיות)

ג. בינוי ודיור

010

לוטן, ניר:
תבנית הבנייה למגורים בישראל: נתונים, הערכות ומגמות
אגף תכנון סביבתי ובנייה ירוקה, המשרד להגנת הסביבה, 33 עמ', ירושלים 2015. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.sviva.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על אודות הבנייה למגורים בישראל ב-2014-1995. בין היתר, נעשה מיפוי של תמהיל המבנים ויחידות הדיור לפי סוגים, אזורים גאוגרפיים, סוגי היישובים ותקופות. הפרסום מתבסס על נתוני הלמ"ס ועל מידע גאוגרפי (GIS) של המרכז למיפוי ישראל. בין הממצאים: 86% מכלל בנייני המגורים בישראל ו-81% מכלל בנייני המגורים ביישובים העירוניים שנבנו בישראל בשנים הנחקרות היו מבנים צמודי קרקע; שיעור הבניינים למגורים צמודי הקרקע נע בין כ-60% במחוז תל-אביב לבין כ-95% במחוז הצפון; 34% מכלל יחידות הדיור ו-27% מכלל יחידות הדיור ביישובים העירוניים שנבנו בישראל בתקופה זו היו בבניינים צמודי קרקע; שיעור יחידות הדיור בבניינים צמודי הקרקע נע בין כ-10% במחוז תל-אביב לבין כ-70% במחוז הצפון; דירה בבניין צמוד קרקע דורשת שטח ברוטו הגדול פי 5 בערך מהשטח הדרוש לדירה בבנייה מרקמית (1.52 יחידות דיור לדונם ו-7.15 יחידות דיור לדונם בהתאמה); 35% מאוכלוסיית ישראל גרה במבנים צמודי קרקע, אשר תופסים כ-70% מהשטח למגורים; באזורי הביקוש (מחוז תל-אביב ומחוז המרכז), 23% מהאוכלוסייה גרה במבנים צמודי קרקע, אשר תופסים כ-61% מהשטח למגורים.

(בנייה; דיור; תכנון עירוני; שימושי קרקע; תכנון סביבתי)

011

תכנית לתיעוש ענף הבנייה - מסמך מסכם
אגף לתכנון אסטרטגי ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון, ירושלים 2016, 186 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moch.gov.il.

בהמשך להחלטת הממשלה בדבר עידוד תיעוש הבנייה (שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, בשיטות עבודה, בציוד בניה משוכלל ובמוצרי חרושת המיוצרים מחוץ לאתר) מיולי 2015, הוקם צוות בין-משרדי בראשותו של מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, במטרה לגבש תכנית לעידוד התיעוש והגדלת הפריון בענף. בדו"ח זה מוצגים תמונת המצב כיום בתחום תיעוש הבנייה, היעדים שאותם ניתן להשיג בעקבות הגברת התיעוש, המלצות לגבי הפעילויות הנדרשות לטובת השגת היעדים ותכנית עבודה רב-שנתית להשגתם. הצלחת התכנית תביא להגברת התפוקות בענף הבנייה (מתן מענה לצורכי האוכלוסייה), לשיפור איכות הבנייה וצמצום משך הבנייה, להוזלת עלויות הבנייה והורדת מחירי הדירות ולהגדלת מספר העובדים הישראלים בענף.

(בנייה; תיעוש; טכנולוגיה; עלויות; פריון עבודה; התערבת ממשלתית)

012

Fleishman, Larisa; Gubman, Yury:
Mass Appraisal at the Census Level: Israeli Case
"Statistical Journal of the IAOS", 31: 4 (November 2015), pp. 597-612.

בעבודה זו פותח ויושם מודל לניבוי שווי דירות ברמה פרטנית בקרב האוכלוסייה היהודית העירונית בישראל. זאת, בהתבסס על הערכה סובייקטיבית של שווי הנכס על-ידי בעליו בסקר הוצאות משק-הבית (הו"מ) ועל הערכה אובייקטיבית לפי נתוני רשות המסים על מכירת דירות שבוצעה בפועל. במודל הושוו נתוני מרשם הדירות של הלמ"ס (המבוסס על קובצי הארנונה של הרשויות המקומיות ומתעדכן מדי שנה) לנתוני סקר הו"מ ולנתוני רשות המסים. אוכלוסיית המחקר כללה דירות בבעלות פרטית במגזר העירוני היהודי ב-2011 - יישובים שבהם 2,000 תושבים ומעלה שלפחות 50% מהם הם יהודים. בין הממצאים: בסקר הו"מ נתקבלו נתונים לגבי 2,570 דירות, אשר שוויין הסובייקטיבי היה 1,499,539 ₪ בממוצע; מרשות המסים התקבלו נתונים לגבי מכירת 39,244 דירות, אשר שוויין הממוצע היה 1,092,162 ₪. ההסבר לפער זה הוא שהדירות בסקר הו"מ היו בממוצע גדולות יותר (בשטח ובמספר חדרים) וממוקמות באזורים יוקרתיים יותר (לפי גובה המס וגובה ההכנסה הממוצעת באזור). נוסף על כך, ישנה הטיה כלפי מעלה בדיווח העצמי על שווי הנכס. המסקנה היא, שמודל המבוסס על נתוני רשות המסים יכול לשמש להערכת שווי הנכסים לצורכי סטטיסטיקה רשמית של הלמ"ס.

(שוק הדירות; יישובים עירוניים; מחירים; מודלים; ניבוי; הוצאות המשפחה; מסים; מפקד אוכלוסין)

ד. בריאות

013

עדכון נתוני היארעות ותמותה מסרטן לשנת 2013: יום הסרטן הבינלאומי, 3.2.2016
הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 6 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

לרגל יום הסרטן הבין-לאומי שחל ב-3.2.2016, מוצגים בסקירה זו נתוני תחלואה ותמותה מסרטן עדכניים לשנת 2013. בין הממצאים: ב-2013 אובחנו בישראל 26,409 מקרי סרטן חודרני (12,228 בקרב גברים ו-14,181 בקרב נשים); סוגי הסרטן העיקריים בקרב גברים יהודים היו ערמונית - 17.6% (9.8% בקרב גברים ערבים), מעי גס וחלחולת - 13.5% (12.6% בקרב גברים ערבים) וריאה - 11.3% (20.4% בקרב גברים ערבים), סוגי הסרטן העיקריים בקרב נשים יהודיות היו שד - 32.9% (34.1% בקרב נשים ערביות), מעי גס וחלחולת - 11.1% (10.7% בקרב נשים ערביות) וריאה - 6.5% (לא שכיח בקרב נשים ערביות); בקרב נשים בולט גם סרטן בלוטת המגן (5.7% בקרב יהודיות ו-7.2% בקרב ערביות) וסרטן הרחם (5.3% בקרב יהודיות ו-5.7% בקרב ערביות); שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל ל-100,000 נפש של סרטן חודרני בכלל האתרים היו 253.2 בקרב גברים יהודים לעומת 215.7 בקרב גברים ערבים ו-278.2 בקרב נשים יהודיות לעומת 192.7 בקרב נשים ערביות; ב-2013 נפטרו מסרטן 10,698 תושבים בישראל - 5,322 גברים (4,568 יהודים, 513 ערבים ו-241 "אחרים [נוצרים שאינם ערבים וחסרי סיווג דת]) ו-5,376 נשים (4,749 יהודיות, 404 ערביות ו-223 "אחרות"); שני סוגי הסרטן העיקריים האחראים לתמותה היו ריאה ומעי גס וחלחולת בקרב גברים (יהודים וערבים) ושד ומעי גס וחלחולת בקרב נשים (יהודיות וערביות). הפרסום כולל מגמות בתחלואה ובתמותה מ-1990 עד 2013.

(סרטן)

014

סילברמן, ברברה; קינן-בוקר, ליטל; ליפשיץ, אירנה ואחרים:
סרטן צוואר הרחם בישראל - עדכון הנתונים: ינואר 2016
הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, רמת-גן 2016, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

סרטן צוואר הרחם הוא הסרטן השלישי בשכיחותו בנשים בעולם, אחרי סרטן השד וסרטן המעי הגס והחלחולת. בישראל סוג סרטן זה אינו נפוץ ושיעורי ההיארעות של המחלה הם בין הנמוכים במדינות המערב. בפרסום הנוכחי מוצגים נתונים עדכניים על היארעות, הישרדות ותמותה מסרטן חודרני וממוקד של צוואר הרחם בישראל. כן מוצגת השוואה בין-לאומית. בין הממצאים: שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של סרטן חודרני של צוואר הרחם ב-2012 היו 5.08/100,000 בקרב נשים יהודיות ו-2.97/100,000 בקרב נשים ערביות; שיעור ההישרדות היחסית ל-5 שנים מסרטן חודרני של צוואר הרחם בקרב נשים יהודיות שאובחנו ב-1995-1991 היה 63.4% ועלה ל-67.2% בקרב המאובחנות ב-2000-1996 ול-71.4% בקרב המאובחנות ב-2006-2001; שיעורי התמותה המתוקננים לגיל של סרטן צוואר הרחם ב-2012 היו 1.50/100,000 בקרב נשים יהודיות ו-0.94/100,000 בקרב נשים ערביות; שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של סרטן ממוקד של צוואר הרחם ב-2012 היו 22.5/100,000 בנשים יהודיות ו-4.2/100,000 בנשים ערביות. ברוב מדינות ה-OECD  חלה ירידה בשיעורי התמותה מסרטן צוואר הרחם בין 2003 ל-2013, ואילו בישראל שיעור התמותה היה יציב. שיעור התמותה בישראל הוא נמוך יותר מהממוצע של מדינות ה-OECD .

(נשים; סרטן; תמותה)

015

סילברמן, ברברה; קינן-בוקר, ליטל; ליפשיץ, אירנה ואחרים:
סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל: עדכון הנתונים, מארס 2016
רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות:
www.health.gov.il.

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא המחלה הממאירה השנייה בשכיחותה בישראל, לאחר סרטן השד בקרב נשים וסרטן הערמונית בקרב גברים (בקרב גברים ערבים - מקום שלישי). דו"ח זה, המבוסס על נתוני רישום הסרטן הלאומי, כולל את נתוני המגמות בהיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת ב-2013-1990. בין הממצאים: ב-2013 אובחנו בישראל 3,224 חולים חדשים בסרטן המעי הגס והחלחולת - 2,375 חולי סרטן המעי הגס והיתר חולי סרטן החלחולת; שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל (ל- 100,000) של סרטן המעי הגס והחלחולת ב-2013 היו 32.8 ו-27.0 בקרב גברים ובקרב נשים יהודים, בהתאמה (27.3 בקרב גברים ערבים ו-21.6 בקרב ונשים ערביות). המחלה אופיינית לגיל המבוגר, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים, בשני המינים; שיעורי ההיארעות עולים מאוד אחרי גיל 60, והם הגבוהים ביותר בקבוצת הגיל 75+; בהתפלגות לפי מוצא נמצא, כי בקרב יוצאי אירופה/אמריקה היו שיעורי התחלואה הגבוהים ביותר; הגיל החציוני בעת האבחנה ב-2013 היה 69 שנים בקרב גברים יהודים, 71 בקרב נשים יהודיות; 63 שנים בקרב גברים ערבים ו-64 שנים בקרב נשים ערביות; ב-2013 נפטרו בישראל 1,366 חולים בסרטן המעי הגס והחלחולת - 1,132 חולי סרטן המעי הגס והשאר חולי סרטן החלחולת.

(סרטן; אפידמיולוגיה; יהודים; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים)

016

שם טוב, דניאל (עורך):
HIV / איידס בישראל - דו"ח אפידמיולוגי תקופתי, 2014-1981
המחלקה לשחפת ואיידס, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 4 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

לקראת יום האיידס הבין-לאומי, שחל ב-1 בדצמבר, מפרסמת המחלקה לשחפת ואיידס של משרד הבריאות דו"ח אפידמיולוגי תקופתי על אודות התחלואה והתמותה מאיידס. בדו"ח הנוכחי מוצגים נתונים לשנים 2014-1981. על-פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) וארגון האיידס של האו"ם (UNAIDS), מוצגים נתונים על חולים ונשאים לפי מגדר, קבוצת גיל, דרך ההעברה, שנת הדיווח והישרדות/תמותה. בין הממצאים: מ-1981 עד סוף 2014 התגלו בישראל 8,449 מקרים חדשים של נשאי איידס וחולי איידס; במהלך תקופה זו נודע למשרד הבריאות על 1,602 נפטרים או חולים/נשאים שעזבו את ישראל; בסוף 2014 היו רשומים 6,847 אנשים החיים בישראל עם HIV/איידס, וההערכה היא שהמספר מגיע בפועל ל-8,935; ב-2014 דווח על 468 מקרים חדשים של HIV/איידס; שיעור ההיארעות ב-2014 עמד על 56.4 מקרים חדשים לכל מיליון תושבים; הגורמים השכיחים ביותר להעברת המחלה בקרב חולים ונשאים היו "מוצא מארץ נגועה באיידס" ו-"קיום יחסי מין בין גברים".

(איידס; אפידמיולוגיה)

017

חקלאי, ציונה; מרון, ג'יל; אפלבוים, יעל ואחרים:

ביקורים במחלקה לרפואה דחופה, מאפייני הפעילות: 2014

אגף המידע, מנהל מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 138 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על הפעילות במחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד) ב-28 בתי-חולים לאשפוז כללי (לא כולל בתי-החולים שבמזרח ירושלים). במסגרת הפרסום מוצגים 14 הנושאים הבאים: מספר ושיעור העמדות בתקן; מספר ושיעור הביקורים במלר"ד; מספר ושיעור המבקרים; ביקורים חוזרים; ביקורים לפי בית-חולים; משך שהייה; תפוסה; זמן הפניה; גורם מפנה; סיבת כניסה; אשפוזים מהמלר"ד; פטירות; אבחנות; עונתיות. בין הממצאים: בסוף 2014 היו 1,190 עמדות לרפואה דחופה בתקן, מהן 1,171 בבתי-חולים לאשפוז כללי - שיעור של 0.144 עמדות ל 1,000 נפש; ב-2014 נרשמו כ-2.9 מיליון ביקורים, מהם כ-2.5 מיליון ביקורים (ללא יולדות) בכל בתי-החולים הכלליים, ומספר המבקרים היה כ-1.7 מיליון איש (כשליש מהמבקרים הגיעו יותר מפעם אחת במהלך השנה); 68% מהפונים למחלקות לרפואה דחופה הגיעו עם הפניה רפואית, 65% מהפניות היו עקב מחלה, 22% עקב סיבות חיצוניות וכ-13% עקב לידה; משך השהייה הממוצע במלר"ד היה 2.74 שעות (ללא יולדות); כ-27% מהמבקרים במלר"ד (ללא יולדות) הופנו לאשפוז; התפוסה הממוצעת במלר"ד היתה 103%.

(בתי-חולים; חדר מיון; רפואה דחופה; אבחון רפואי; אשפוז)

018

הפסקות הריון על פי החוק: 2014-1990
אגף המידע, מינהל מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 48 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

פרסום שנתי זה מכיל נתונים סטטיסטיים מפורטים בנושא הפסקות הריון המתבצעות באישור הוועדות להפסקת הריון, הפועלות בהרשאת משרד הבריאות. הפרסום מחולק לשבעה פרקים, כדלקמן: מגמות בפעילות הוועדות להפסקת הריון - בהתאם לדיווח החודשי למשרד הבריאות על מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות ומספר הפסקות ההריון בפועל לפי סעיפי החוק; הפסקות הריון לפי שבוע ההריון; הפסקות הריון מאוחרות (לאחר השבוע ה-24 להריון); הפסקות הריון באמצעות מיפג'ין (עד השבוע ה-7 להריון, כולל); פעילות הוועדות לפי בעלות המוסד; אישורי הוועדות להפסקת הריון לפי משתנים דמוגרפיים, 2013-2000; השוואות בין-לאומיות. בנספח לפרסום מוצגת רשימת הוועדות להפסקת הריון. ב-2014 היו 20,868 פניות לוועדות להפסקת הריון, וכ-98% מהן אושרו. בסך הכל בוצעו 19,467 הפסקות הריון ב-2014 בהתאם לאישורי הוועדות. 53% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 2 של החוק: "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין"; 19% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 4 של החוק: "המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי"; 19% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 3 של החוק: "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי"; 10% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 1 של החוק: "האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17) או שמלאו לה 40 שנה". ב-2014 שיעור הפסקות ההריון היה 10.1 ל-1,000 נשים בגיל הפריון. 61% מהפסקות ההריון ב-2014 היו עד השבוע ה-7 להריון (כולל), לעומת 48% ב-2000.

(הריון; הפלות)

019

הלל, סתוית; חקלאי, ציונה:

מיטות אשפוז ועמדות ברישוי: ינואר 2016

אגף המידע, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 35 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מספר מיטות האשפוז, אשפוז יום, טיפול יום, עמדות לטיפול, מערך השיקום והמלונאות הרפואית. זאת, על-פי תעודות הרישום שמנפיק האגף לרישוי מוסדות רפואה במשרד הבריאות לכל מוסדות הרפואה בישראל. הנתונים מוצגים לפי מוסד, סוג מוסד, סוג אשפוז, אגף ומחלקה. נתוני התקן מוצגים לפי סוג תקן, אגף ומחלקה. נתונים לגבי מספר מיטות האשפוז לאשפוז כללי, לפסיכיאטריה, לשיקום ולמחלות ממושכות ולגבי שיעור המיטות ל-1,000 נפש בקטגוריות אלו מתייחסים לתקופה 1995 עד סוף ינואר 2016. בין הממצאים: בסוף ינואר 2016 היו 15,497 מיטות לאשפוז כללי בתקן - 1.830 מיטות ל-1,000 נפש בסוף 2015 (ירידה של 12% לעומת סוף 2005 ושל 5% לעומת סוף 2009); בסוף ינואר 2016 היו 3,567 מיטות לאשפוז פסיכיאטרי בתקן - 0.415 מיטות ל-1,000 נפש (ירידה של 9% לעומת סוף 2009); בסוף ינואר 2016 היו 24,851 מיטות לאשפוז גריאטרי בתקן, 85% מהן לגריאטריה ממושכת (גריאטריה סיעודית, תשושי נפש); בסוף ינואר 2016 היו 847 מיטות לשיקום בתקן - 0.101 מיטות ל-1,000 נפש בסוף 2015 לעומת 0.089 בסוף 2014; בסוף ינואר 2016 היו 1,195 עמדות לרפואה דחופה, 1,453 עמדות לדיאליזה, 435 עמדות לניתוח, 777 עמדות להתעוררות ו-277 עמדות ללידה (בכל העמדות הללו נוספו מיטות בתקן מאז סוף 2009).

(בתי-חולים; אשפוז; טיפול אמבולטורי; שיקום; דיאליזה; בריאות הנפש; מחלות ממושכות; התמכרויות; לידה; רפואה דחופה)

020

חקלאי, ציונה; מרון, ג'יל; שליצ'קוב, גלי ואחרים:
מחלקות האשפוז הכללי: מדדי האשפוז לפי מחלקות ובתי חולים
חטיבת הבריאות, אגף המידע, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 200 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצג מידע על פעילות האשפוז הכללי ב-2014-2005, בפירוט לפי מחלקות. המידע מבוסס על דיווחי בתי-החולים למאגר האשפוזים הלאומי, המנוהל באגף המידע במשרד הבריאות: 38 בתי-חולים ציבוריים ופרטיים שבהם פועלות מחלקות לאשפוז כללי (לא כולל בתי-החולים שבמזרח ירושלים). הפרסום נועד להצגת היבטים שונים של הפעילות במחלקות האשפוז ושל מדדי האשפוז לצרכי תכנון ולשימוש קובעי המדיניות. מדדי האשפוז במחלקות שנבדקו היו: מספר ושיעור האשפוזים; מספר ימי האשפוז ושהייה ממוצעת באשפוז לפי גיל ומגדר; התפלגות האשפוזים לפי משך השהייה; שיעור האשפוזים, ימי האשפוז והשהייה הממוצעת לפי קופות חולים; אחוז האשפוזים החוזרים. מדדי האשפוז לפי מחלקות ובתי-חולים שנבדקו היו: אחוז האשפוזים לפי קבוצות גיל ומגדר; אחוז האשפוזים הדחופים; אחוז האשפוזים עם ניתוח; אחוז האשפוזים הקצרים; אחוז האשפוזים החוזרים. בין הממצאים: ב-2014 היו 1.2 מיליון אשפוזים באשפוז הכללי (1.1 מיליון ללא יולדות); בין 2005 ל-2014 ירד שיעור האשפוזים המתוקנן לגיל באשפוז הכללי ב-11%; ב-2014 היו 4.9 מיליון ימי אשפוז (4.4 מיליון ללא יולדות); ב-2014 השהייה הממוצעת באשפוז (ללא יולדות) היתה 4 ימים; 68% מכלל האשפוזים באשפוז כללי (ללא יולדות) ב-2014 היו אשפוזים דחופים, 28% מהאשפוזים ב-2014 (ללא יולדות) כללו פעולה ניתוחית אחת לפחות.

(בתי-חולים; אשפוז)

021

בלה, אורי; וייס, אושרי; רונן, שרון:
תיעוד פניות של ילדים למלר"ד בשל היפגעות בתאונות דרכים: 2015-2012
המרכז הרפואי קפלן, רחובות 2015, 58 עמ', בשיתוף עם ארגון בטרם לבטיחות ילדים. מוגש לקרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של איגוד חברות הביטוח: www.igudbit.org.il.

המרכז הרפואי קפלן, בתמיכת קרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח, החל ב-2012 בפרויקט לאיסוף ולניתוח נתונים של ילדים הפונים למחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) עקב היפגעות בתאונות דרכים. המידע נאסף משני מקורות: מערכת הרישום האדמיניסטרטיבית בבית-החולים (ATD), שאוגרת נתונים דמוגרפים ומשתנים הקשורים לסיבות הפניה ולתוצאות הפגיעה, ובאמצעות איסוף של ארבעה משתנים נוספים (MDS - Minimal Data Set), המומלצים על-ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO): מנגנון הפגיעה, מקום ההיפגעות, גורם/מוצר שהיה מעורב בהיפגעות ופעילות בעת ההיפגעות. במחקר זה נבחנו היתרונות שבהוספת המשתנים הנכללים ב-MDS ותרומתו הייחודית של המידע המתקבל באמצעותם לצורך לימוד נושא ההיפגעויות של ילדים בתאונות דרכים ולצורך פיתוח תכניות מניעה ופעולות התערבות ממוקדות. הנתונים שנאספו באמצעות טופס ה-MDS הוצלבו עם נתוני ה-ATD לצורך קבלת רשומה מאוחדת. נוסף על ניתוח נתוני הילדים שפנו למלר"ד עקב היפגעות בתאונות דרכים, נערכה השוואה בין נתונים אלו לבין נתוני ילדים שטופלו במלר"דים של בית-החולים עקב כל סוגי ההיפגעות בתקופה מרס 2013 - פברואר 2015. נמצא, כי משתני ה-MDS הוסיפו להבנה עמוקה ומקיפה של תופעת ההיפגעות של ילדים בתאונות דרכים. מנגד, התגלה קושי בהטמעת מילוי דיווח ה-MDS (שיעור כסוי של 23%). בסוף הדו"ח מובאות מסקנות והמלצות.

(בתי-חולים; רפואה דחופה; תאונות דרכים; ילדים; תיקים רפואיים; מיחשוב)

022

אברבוך, אמה; אבני שלומית:

אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו, 2015

מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 211 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

דו"ח זה הוא החמישי בסדרה של דו"חות בנושא הפערים בבריאות בישראל. הדו"ח נועד לספק להנהלת משרד הבריאות, קופות החולים, בתי-החולים והציבור הרחב תמונת-מצב על אודות מוקדים של אי-שוויון במדדי בריאות ובפריסת תשתיות שירותי הבריאות בישראל. כמו כן, נסקרות בדו"ח פעילויות של משרד הבריאות, קופות החולים ורשויות מקומיות בנושא ההתמודדות עם אי-השוויון בבריאות. הדו"ח מתבסס על נתונים אפידמיולוגים ומחקריים שפורסמו בשנים האחרונות. הדו"ח מורכב משבעה פרקים, כדלקמן: 1) מגמות עיקריות בתחום אי-השוויון - המשך המעקב; 2) מיפוי גאוגרפי של פערים במדדי בריאות ובשירותי בריאות בישראל; 3) מגמות לאורך זמן בפערים מוחלטים ויחסיים; 4) פערי בריאות - נתונים מתוך מרכז הידע בנושא אי-שוויון בבריאות; 5) מדדי איכות וחווית המטופל בבתי חולים כלליים בישראל; 6) מדיניות לאומית לצמצום אי-השוויון בבריאות - ישראל ביחס לאירופה; 7) פעילות להתמודדות עם אי-השוויון בבריאות.

(שירותי בריאות; כוח-אדם רפואי; קופות חולים; אשפוז; מחלות לב וכלי הדם; סוכרת; סרטן; קצרת; תוחלת חיים; תמותת תינוקות; מוגבלויות; בריאות השן; השמנת-יתר; יתר לחץ דם; פעילות גופנית; עישון; שתיית אלכוהול; פריפריה; שוויון חברתי; עולים; ערביי ישראל; חרדים; רמת השכלה; הכנסה)

023

טופר-חבר טוב, רויטל; ברטוב, שלומי:

דו"ח ציבורי מסכם על תוכניות לשירותי בריאות נוספים - שב"ן של קופות החולים לשנת 2014

האגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2015,
64 עמ', בשיתוף עם "פאהן קנה ושות', רואי חשבון". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות:
www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח זה מוצגים נתונים על שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) המופעלים על-ידי קופות החולים. הדו"ח כולל נתונים כספיים וכמותיים של תכניות אלו, תוך השוואה בין הקופות. כמו כן, מוצגים נתונים השוואתיים על פעילות השב"ן. הנתונים מבוססים על דו"חות כספיים ועל דיווחים שנתיים של קופות החולים למשרד הבריאות. הדו"ח כולל 10 פרקים, כדלקמן: כללי; שינויים משמעותיים בתכניות השב"ן משנת 2008 עד אמצע שנת 2015; עיקרי הדו"ח; תעריפי פרמיות וכיסויים; תמצית דו"חות כספיים של תוכניות השב"ן; מבוטחים; הכנסות; תביעות - עלויות רפואיות; הוצאות תפעול, שיווק, הנהלה וכלליות; עתודות ויעודות לכיסוי התחייבויות. בנספח מוצגת עלות התביעות (כולל הכנסות מהשתתפויות עצמיות) ועלות התביעות לנפש בקופות (מלבד קופת חולים "לאומית") בשירותים נבחרים לפי מחוזות. בין הממצאים: מספר המבוטחים בקופות החולים בסוף 2014 היה 8.202 מיליוני נפשות, ומספר מבוטחי השב"ן היה 6.031 מיליוני נפשות; שיעור מבוטחי השב"ן מבין מבוטחי הקופה הנמוך ביותר היה בקופת חולים "לאומית", והשיעור הגבוה ביותר היה ב"מכבי"; רק כ-39% מהמבוטחים ביישובים במגזר הלא-יהודי (המונים מעל 2,000 נפש) היו חברים בתכניות שב"ן ב-2014 לעומת 73.5% באוכלוסייה הכללית; ההכנסות מדמי חבר בתכניות שב"ן ב-2014 הסתכמו בכ-4,068 מיליוני ש"ח, ועלות השימושים בתכניות אלו (בנטרול הכנסות מהשתתפויות עצמיות) היתה כ-3,410 מיליוני ש"ח; "שירותי בריאות כללית" סיימה את 2014 עם עודף של כ-51 מיליוני ש"ח, "מכבי" עם עודף של כ-38 מיליוני ש"ח, "מאוחדת" עם גירעון של כ-15 מיליוני ש"ח ו"לאומית" עם עודף של כ-16 מיליוני ש"ח; 31% מהילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה היו חברים בתכניות השב"ן לעומת 72% בקרב כלל אוכלוסיית הילדים.

(קופות חולים; ביטוח רפואי משלים; עלויות)

024

אחדות, לאה; שמואלי, עמיר:
הקצאת מקורות למימון סל הבריאות: בחינה מחדש של נוסחת הקפיטציה: הוספתם של משתנים חברתיים-כלכליים כמתאמי סיכון
התוכנית לכלכלה וחברה, מכון ון ליר בירושלים, מחקר מדיניות מס' 19, ירושלים 2015, 106 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.vanleer.org.il.

בחוק ביטוח בריאות ממלכתי מפורטים מקורות המימון של סל הבריאות והקצאתם בין קופות החולים. המנגנון העיקרי להקצאה זו הוא הקפיטציה: התאמת סיכון המיועד לפצות את הקופות על ההוצאות לשירותי בריאות בשל צורכיהם הרפואיים של מבוטחיהן. בנוסחת הקפיטציה הנוכחית נכללים גיל, מין וריחוק ממרכז הארץ כמתאמי סיכון. במחקר הנוכחי נבחנה השפעתם של משתנים חברתיים-כלכליים מצד הביקוש על ההוצאות של הקופות, בשילוב משתנים דמוגרפיים ומשתני תחלואה. זאת, כדי לבדוק את היתכנות הכללתם של משתנים אלו בנוסחת ההקצאה. המחקר התבסס על קבצים מינהליים של המוסד לביטוח לאומי (קובץ ביטוח בריאות ממלכתי וקובץ גמלאות) ועל קובץ שירותי בריאות כללית (תחלואה, הוצאות ונתונים דמוגרפיים). נמצא, כי למשתני קבוצות גיל ומין, תחלואה, מעמד פריפריאלי של יישוב המגורים, המעמד החברתי-כלכלי של היישוב ומידת ההזדקקות של המבוטח לקצבאות הביטוח הלאומי (במיוחד קצבת נכות) יש השפעה רבה על ההוצאה לשירותי בריאות. בהמשך הפרסום מוצגות נוסחאות קפיטציה הכוללות משתנים חברתיים-כלכליים כמתאמי סיכון או כגורמי פיצוי בגין נגישות נמוכה יותר לטיפול רפואי.

(ביטוח בריאות ממלכתי; קופות חולים; שירותי בריאות; יחסי מרכז-פריפריה; גמלאות; עלויות)

025

כוח-אדם במקצועות הבריאות, 2014
אגף המידע, חטיבת הבריאות, בשיתוף האגף למקצועות רפואיים, מערך הפסיכולוגיה ומינהל הסיעוד, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 213 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

בפרסום זה מובא מידע מעודכן ל-2014 על כוח-האדם במקצועות הבריאות: רופאים; רופאים מומחים; רופאי שיניים; רופאי שיניים מומחים; רוקחים; בעלי מקצועות הסיעוד; בעלי מקצועות עזר רפואיים (כגון פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, גנטיקאים קליניים, אופטומטריסטים, דיאטנים ועוד); פסיכולוגים; פסיכולוגים מומחים; מועסקים - מידע מסקר כוח-אדם; מועסקים - מידע מִנְהָלִי ממעסיקים. מוצגים הן מספרים מוחלטים והן התפלגויות של בעלי המקצועות לפי סוגי מומחיות, שיעורים ל-1,000 תושבים, מאפיינים דמוגרפיים, מקום הלימוד ועוד. כמו כן, מובאות השוואות למדינות החברות בארגון ה-OECD על שיעורי כוח-האדם הרפואי. נמצא, בין היתר, כי בישראל היו 3.4 רופאים מועסקים ל-1,000 נפש בממוצע ב-2014, בדומה לממוצע במדינות ה-OECD (3.2). שיעור האחיות המועסקות בישראל היה 4.9 ל-1,000 נפש בלבד, לעומת 9.8 ל-1,000 נפש בממוצע במדינות ה-OECD. מקורות הנתונים ששימשו להכנת לפרסום הם: מאגר בעלי הרשאה במקצועות רפואיים ועזר רפואיים שבאגף למקצועות רפואיים, מאגר בעלי הרשאה במקצועות הסיעוד שבמינהל הסיעוד, סקר כוח-אדם של הלמ"ס לגבי המועסקים במקצועות הבריאות ובשירותי הבריאות (נתוני 2014-2012), מידע מִנְהָלִי ממעסיקים ועדכון נתוני פטירה והגירה ממרשם האוכלוסין. הפרסום כולל גם מידע על רופאים מועסקים שהתקבל ממעסיקיהם: ארבע קופות החולים, נציבות שירות המדינה, צה"ל וכ-100 מוסדות אשפוז.

(כוח-אדם רפואי; מקצועות עזר רפואיים; רופאים; רוקחים; אחים; פסיכולוגים; רפואת שיניים; סיעוד; ריפוי בעיסוק; קלינאות תקשורת; דיאטנים)

026

חקלאי, ציונה; מרון, ג'יל; אבורבה מרים; גורדון, שולמית:
תפרוסת גיאוגרפית של האשפוזים - האשפוז הכללי ללא יולדות: 2013-2011
חטיבת הבריאות, אגף המידע, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 72 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

פרסום זה מספק נתונים בהיבט גאוגרפי על האשפוזים במחלקות לאשפוז כללי בישראל, ללא יולדות. מוצגים נתונים ברמה ארצית וברמה אזורית לפי מחוז, נפה ויישוב מגורים בממוצע השנים 2013-2011. מקור הנתונים הוא מאגר האשפוזים הלאומי שבמשרד הבריאות, שבו מרוכז המידע בהתאם לדיווחי בתי-החולים. בפרסום מוצגים נתונים על שיעור האשפוזים ושיעור ימי האשפוז לפי קבוצות גיל, מגדר, שייכות לקופת חולים, מחוז, נפה ויישוב וכן שיעורים מתוקננים לגיל בממוצע השנים 2013-2011. בין הממצאים: ממוצע האשפוזים לשנה היה 1.1 מיליון, וממוצע ימי האשפוז היה 4.3 מיליון; בקרב בני 75 ומעלה שיעור האשפוזים היה גבוה פי 4.4 מהשיעור הכולל, ושיעור ימי האשפוז היה גבוה פי 6.3 מהשיעור הכולל; שיעור האשפוז המתוקנן לגיל היה 131/1,000 נפש, ושיעור ימי האשפוז היה 537/1,000 נפש; בנפת עכו נרשמו מספר האשפוזים ומספר ימי האשפוז הגבוהים ביותר בתִּקְנוּן לגיל; שיעור האשפוזים ומספר ימי האשפוז המתוקננים לגיל בקרב מבוטחי קופות החולים "כללית" ו"לאומית" היו גבוהים יותר מאשר בקרב מבוטחי "מאוחדת" ו"מכבי"; ככל שהמיצב החברתי-כלכלי של היישוב היה גבוה יותר, שיעור האשפוזים וימי האשפוז היה נמוך יותר, ולהפך.

(אשפוז; בתי-חולים)

027

סקר חווית המטופל במחלקות לרפואה דחופה
אגף השירות, מינהל איכות שירות ובטיחות, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 33 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

במצגת זו מוצגים ממצאי סקר חוויית המטופל במחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד). הסקר, שנעשה באמצעות הטלפון, נערך במאי-אוגוסט 2015 בקרב מדגם של 10,152 איש (היענות - 59%) שטופלו במלר"דים (הריאיון התקיים עד שבועיים מהביקור במלר"ד). בסקר נכללו מחלקות מיון כללי ומיון ילדים (לא נכללו מיון נשים, יולדות ונפש). בין הממצאים: שביעות הרצון הכללית מהמלר"דים היתה 56%, ולפי קטגוריות, הציון הגבוה ביותר ניתן ל"יחס וכבוד למטופל" (75%); מבין מרכזי העל (בתי-החולים הגדולים ביותר), ההערכה הגבוהה ביותר לטיפול במלר"ד היתה בהדסה עין כרם; כמעט בכל הפרמטרים שנבדקו, חולים במלר"דים של בתי-חולים קטנים (עד 300 מיטות) היו מרוצים יותר; 54% מהנסקרים העריכו את משך השהייה במיון כארוך, ושביעות הרצון הגבוהה ביותר ניתנה לזמן ההמתנה לבדיקת דימות (84%); שביעות הרצון הכללית מהמלר"ד והנכונות להמליץ עליו עמדו ביחס הפוך לזמן ההמתנה; 76% מהמרואיינים דיווחו שהם הבינו את ההסברים של הרופא, ו-6% טענו שהם לא קיבלו כל הסבר.

(רפואה דחופה; חדר מיון; בתי-חולים; שביעות רצון)

028

נתונים על סרטן בישראל
משרד הבריאות, ירושלים 2015, 59 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני הרישום הלאומי לסרטן שבמשרד הבריאות על התחלואה והתמותה מסרטן ב-2012. בין הממצאים: ב-2012 דווחו 25,531 מקרים חדשים של סרטן חודרני, 48% בקרב גברים ו-52% בקרב נשים; מספר המקרים החדשים בשנה לפי קבוצת אוכלוסייה ומין היה  כדלקמן: בקרב נשים יהודיות 263.48 מקרים לכל 100,000 תושבים, בקרב גברים יהודים 262.94/100,000, בקרב גברים ערבים 208.96/100,000, ובקרב נשים ערביות 181.62/100,000; שיעורי היארעות סרטן בישראל ב-2012 היו מעט גבוהים יותר מהממוצע במדינות ה-OECD; הגידול השכיח ביותר בקרב גברים ב-2012 היה סרטן הערמונית ובקרב נשים סרטן השד; ב-2012 נפטרו מסרטן 10,640 אנשים (5,398 גברים ו-5,242 נשים), כרבע מהנפטרים בישראל בשנה זו, מכל הסיבות; הסיכוי למות מסרטן הגבוה ביותר היה בקרב גברים ערבים (108.97/100,000) ולאחר מכן בקרב גברים יהודים (99.93/100,000), נשים יהודיות (83.02/100,000) ונשים ערביות (62.45/100,000); בין 1990 ל-2012 ניכרת מגמה של ירידה בשיעורי התמותה מסרטן בישראל, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים, בשני המינים; שיעורי התמותה מסרטן בישראל נמצאו נמוכים יותר מהממוצע במדינות ה-OECD; גורם התמותה השכיח ביותר בקרב גברים ב-2012 היה סרטן הריאה, ובקרב נשים סרטן השד.

(סרטן; תמותה; תחלואה; סיבות מוות)

029

סילברמן, ברברה; קינן-בוקר, ליטל ואחרים:
יום הסרטן הבינלאומי, פברואר 2016: סרטן האשך בישראל - עדכון נתונים, 2013
הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בסקירה זו מוצגים נתונים עדכניים על סרטן האשך בישראל ב-2013. בין הממצאים: ב-2013 אובחנו 169 חולים חדשים (1.4% מכלל מקרי הסרטן החדשים בגברים); שיעור ההיארעות ב-2013 היה 4.54/100,000 בקרב גברים יהודים ו-3.13/100,000 בקרב גברים ערבים; 73.6% מהחולים אובחנו כאשר המחלה היתה בשלב מוקדם; הגיל הממוצע בעת גילוי המחלה היה 35.2 שנים בקרב יהודים ו-31.6 שנים בקרב ערבים; שיעורי ההיארעות נמצאו במגמת עלייה הן בקרב גברים יהודים והן בקרב גברים ערבים, אך מאמצע שנות ה-2000 מגמת העלייה בקרב גברים יהודים התמתנה מעט; ב-2013 נפטרו עקב המחלה 4 גברים (0.08% מכלל הפטירות מסרטן בקרב גברים); הגיל הממוצע בעת הפטירה היה 51.2 שנים.

(סרטן)

030

סילברמן, ברברה; קינן-בוקר, ליטל ואחרים:
יום הסרטן הבינלאומי, פברואר 2016: סרטן השחלה בישראל - עדכון נתונים, 2013
הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בסקירה זו מוצגים נתונים עדכניים על סרטן השחלה בישראל ב-2013. בין הממצאים: ב-2013 אובחנו 361 חולות חדשות בסרטן השחלה (2.5% מכלל מקרי הסרטן החדשים בנשים); שיעור ההיארעות ב-2013 היה 7.54/100,000 בקרב נשים יהודיות ו-4.88/100,000 בקרב נשים ערביות; 66.2% אובחנו כאשר המחלה היתה בשלב מתקדם עם גרורות (המחלה אינה מתאפיינת בתסמינים או סימנים מיוחדים, ואין בדיקת סינון מתאימה לגילויה); שיעורי ההיארעות נמצאו במגמת ירידה בקרב נשים יהודיות מאז אמצע שנות ה-90', ובקרב נשים ערביות המגמה התייצבה מאז תחילת שנות ה-2000; הגיל הממוצע בעת האבחון היה 62.1 שנים בקרב יהודיות ו-50.1 שנים בקרב ערביות; ב-2013 נפטרו עקב המחלה 276 נשים (5.1% מכלל הפטירות עקב סרטן בקרב נשים); שיעורי הפטירה ב-2013 היו 5.09/100,000 בקרב נשים יהודיות ו-2.35/100,000 בקרב נשים ערביות.

(סרטן)

031

סיכום פעילות המרכז הלאומי להשתלות לשנת 2015
המרכז הלאומי להשתלות - אדי, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בדו"ח על פעילות מרכז ההשתלות מוצגים נתונים על מערך ההשתלות בישראל. בין הממצאים לשנת 2015: מתוך 129 פניות שנעשו ב-2015 למשפחות שאצל יקירם נקבע מוות מוחי נשימתי התקבלו 77 הסכמות (60% מהפניות לעומת 52% ב-2014); 433 חולים זכו להשתלת איבר (בסך הכל 452 איברים) ב-2015, לעומת 361 ב-2014; ב-2015 היתה עלייה בניתוחי ההשתלות מתורמים חיים, ובין היתר נעשו 174 השתלות כליה ו-14 השתלות אונת כבד; ב-1 בינואר 2016 היו רשומים בהמתנה להשתלה 1,153 חולים - 843 להשתלת כליות, 131 להשתלת כבד, 73 להשתלת לב, 83 להשתלת ריאות, 17 להשתלת כליה ולבלב ו-6 להשתלת לב וריאות; בסוף 2015 היו 859,939 איש חתומים על כרטיס אדי (במהלך השנה נוספו 44,833 איש).

(השתלת איברים; תרומת איברים; ניתוחים)

032

Kol, Shahar; Bergovoy, Lucia; Segal, Yaakov et al:
In Vitro fertilization (IVF) treatments in Maccabi Healthcare Services 2007-2014
"Israel Journal of Health Policy Research", 5: 14 (2016), 6 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com/articles.

מספר סבבי ההפריה החוץ-גופית (IVF) בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. מטרתה של העבודה הנוכחית היתה להשוות את תוצאות הטיפולים שנעשו ב-2014-2011 לממצאי עבודה קודמת שנעשתה לגבי השנים 2010-2007. העבודה התבססה על נתוני מרשם טיפולי הפוריות של "מכבי שירותי בריאות". במסגרת העבודה נבדקו מספר טיפולי ההפריה ומספר לידות החי לפי שנת הטיפול וגיל המטופלת בתחילת סבב הטיפולים. סבב טיפול מוצלח הוגדר כאשר נרשמה לידת חי בתוך 10 חודשים מתחילת הסבב. בדומה למחקר הקודם בנושא, גילן הממוצע של המטופלות עלה במשך השנים (בעבודה האחרונה מ-36.2 שנים בממוצע ב-2011 ל-37.1 שנים בממוצע ב-2014); בניגוד לממצאי העבודה הקודמת, מספר סבבי הטיפולים ירד (מ-9,751 ב-2011 ל-8,623 ב-2014); מספרן של המטופלות שהן מעל גיל 40 עלה מ-3,204 ב-2011 ל-3,648 ב-2014; שעורי ההצלחה נעו בין 14.4% ב-2014 ל-16.4% ב-2013; 78% מסבבי הטיפולים נעשו ב-4 מרכזים רפואיים פרטיים. לדעת החוקרים, שיעורי ההצלחה הנמוכים יחסית נובעים בעיקר מהגידול בחלקן של המטופלות בנות ה-40+.

(נשים; הפריה מלאכותית)

033

Daniel-Spiegel, Etty; Mandel, Micha; Nevo, Daniel et al:
Fetal Biometry in the Israeli Population: New Reference Charts
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 18: 1 (January 2016), pp. 40-44. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

תרשים התייחסות מתאים לבדיקת התפתחות העובר הוא חיוני לשם הבטחת אבחון מדויק. בישראל, רוב בתי-החולים והמרפאות משתמשים בעקומות גדילה שמקורם בארצות-הברית. זאת, למרות שעקומות אשר פותחו עבור אוכלוסיות מסוימות אינן בהכרח מתאימות לאחרות. מטרתה של העבודה שמדווח עליה במאמר זה היתה בניית תרשים התייחסות לקוטר ראש העובר, היקף הראש, היקף הבטן ואורך עצם הירך. זאת, באמצעות מדגם סקירות על-שמע (אולטרה סאונד) של 17,708 עוברים שנבדקו בשבועות 42-14 להריון בשנים 2009-1999 במרכז הרפואי "העמק" ושל 61,621 עוברים שנבדקו ב-2009-2000 במרפאה קהילתית בירושלים. המסקנה מן העבודה היא, שתרשים ההתייחסות החדש מתאים יותר לנתוני האוכלוסייה הישראלית מאשר התרשים שנמצא בשימוש עד עתה.

(עוברים; אבחון רפואי; כלי מדידה ואבחון; עיכוב בהתפתחות)

034

Smolin, B.; Levy, Y.; Sabbach-Cohen, E. et al:
Predicting Mortality of Elderly Patients Acutely Admitted to the Department of Internal Medicine
"International Journal of Clinical Practice", 69: 4 (April 2015), pp. 501-508.

בעבודה שמדווח עליה במאמר זה מוצג מודל לחיזוי תמותה בתוך 6 חודשים בקרב קשישים המאושפזים עקב בעיה חריפה. המחקר נעשה במחלקות לרפואה פנימית באחד מבתי-החולים בצפון הארץ בשנים 2011-2008. במחקר נבדקו תיקיהם הרפואיים של כ-27,000 בני 65 ומעלה שאושפזו עקב בעיה חריפה, ונתוני התמותה נבדקו על-פי מרשם האוכלוסין. נמצא, כי המשתנים שניבאו סיכון מוגבר לתמותה במהלך שישה חודשים מהאשפוז היו סרטן גרורתי, גיל מעל 85, ערכים נמוכים של אלבומין והמוגלובין, ריכוז גבוה של חנקן בדם בצורת שתנן (אוראה) וירידה בתפקוד הפיסי ובתפקוד המנטלי. המסקנה מן העבודה היא, שאת רוב מקרי המוות במהלך שישה חודשים מהאשפוז ניתן לחזות בעת קבלת החולה, וזאת על-פי נתונים שהם וקלים להשגה. זיהוי מוקדם של חולים הקרובים למותם יכול להוביל לשיפור הטיפול ולניצול טוב יותר של המשאבים.

(קשישים; אשפוז; תמותה; ניבוי; טיפול רפואי; עלות-תועלת)

035

Izhakian, Shimon; Buchs, Andreas E.:
Characterization of Patients who were Mechanically Ventilated in General Medicine Wards
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 17: 8 (August 2015), pp. 496-499. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/IMAJ.

בשל היעדר כמות מספקת של עמדות טיפול נמרץ, רוב החולים הקשישים המונשמים בישראל מאושפזים במחלקות לרפואה כללית. שיעור התמותה בקרב קשישים מונשמים המאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ עומד על כ-40%-34% ובקרב המאושפזים במחלקות לרפואה כללית על 80%-67%. ניתן להפחית את שיעור התמותה באמצעות העברת חולים בחלון זמן קריטי לטיפול נמרץ. לאור שיעורי התמותה הגבוהים במחלקות לרפואה כללית והמחסור בעמדות טיפול נמרץ ואנשי צוות מיומנים, חיוני לספק לחולים שיש להם סיכויי הישרדות סבירים את הטיפול המיטבי האפשרי בעדיפות על פני חולים שיש להם סיכויי הישרדות קלושים. בעבודה שמדווח עליה במאמר הנוכחי מוצגים שיעורי ההישרדות של כל 437 החולים המונשמים שאושפזו באחת המחלקות לרפואה כללית במרכז הרפואי "אסף הרופא" ב-2010-2009. נבדקו נתונים דמוגרפיים, נתונים נשימתיים, ממצאי בדיקות מעבדה, אבחון רפואי ותמותה בבית-החולים. בין הממצאים: 72% מהחולים נפטרו; התחלת ביצוע ההנשמה לפני ההגעה לבית-החולים או בחדר המיון שיפרו את סיכויי ההישרדות; גיל גבוה, אנמיה, ריבוי תאי-דם לבנים בדם ואי-ספיקת כליות היו גורמים שהפחיתו את סיכויי ההישרדות.

(קשישים; אשפוז; חדר מיון; טיפול נמרץ)

036

Bashkin, Osnat; Caspi, Sigalit; Haligoa, Rachel et al:
Organizational Factors Affecting Length of Stay in the Emergency Department: Initial Observational Study
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 38 (2015), 7 pages. The article appears on the Journal's Website: www.ijhpr.org.

משך השהייה בחדר המיון נחשב גורם מפתח למדידת היעילות ואיכות הטיפול במחלקה לרפואה דחופה. הארכת השהות יכולה לנבוע מגורמים שונים. במאמר זה מדווח על מחקר שנבדקו בו הגורמים העיקרים אשר השפיעו על משך השהות במחלקה לרפואה דחופה ולאיחור בטיפול. המחקר נעשה באמצעות תצפיות במשך 3 חודשים במחלקה לרפואה דחופה של בית-חולים ציבורי בישראל וכן ביחידות הפנימיות (מיון ילדים, היחידה הכירורגית והיחידה האורתופדית) של המחלקה. בבית-חולים זה מגיעים למיון כ-60,000 איש בשנה בממוצע. בין הממצאים: משך השהייה הממוצע במחלקה היה 438 דקות; משך השהיה הממוצע של חולים שאושפזו היה 544 דקות ושל חולים ששוחררו 291 דקות; חילופי משמרות של רופאים ואחיות והליכי הקבלה לאשפוז היו הגורמים העיקריים להארכת משך השהות במחלקה.

(בתי-חולים; חדר מיון; אשפוז; איכות הטיפול)

037

Merims, D.; Golan Shemesh, D.; Nahari, H. et al:
Differences in Diagnosis, Follow-Up and Treatment of Patients with Dementia Living in the Peripheral Areas Compared with the Central Areas of Israel
"Dementia", 14: 4 (July 2015), pp. 483-493.

במאמר זה מדווח של מחקר שמטרתו היתה לבדוק הבדלים באבחון, בטיפול ובמעקב בין חולי דמנציה מאזור מרכז הארץ לבין חולים מהפריפריה. המידע נאסף מתיקיהם הרפואיים של 164 חולים הסובלים מדמנציה מתקדמת ונמצאים במוסדות טיפוליים: 97 באזור המרכז ו-67 בפריפריה. המידע שנאסף התייחס לתקופה שלפני האשפוז, והוא כלל נתונים דמוגרפיים, בדיקות הדמיה, מעקב במרפאות זיכרון וטיפול תרופתי לפני הכניסה לאשפוז. כמו כן, נעשתה בדיקה של המצב הקוגניטיבי בעת הקבלה לאשפוז. בין הממצאים: חולים מהפריפריה אושפזו בעת שהיו במצב קוגניטיבי טוב יותר מאשר החולים מהמרכז; חולים מהמרכז נעזרו יותר במטפל אישי לפני אשפוזם בהשוואה לחולים מהפריפריה; יותר חולים מהמרכז טופלו במרפאת זיכרון ועברו בדיקות הדמיה בהשוואה לחולים מהפריפריה; חולים מהמרכז טופלו יותר בתרופות לביות התנהגות, אך יש לציין שלא היתה מובהקות סטטיסטית לממצא זה.

(דמנציה; תשישות נפש; יחסי מרכז - פריפריה)

038

Zimmerman, Deena R.; Amitai, Yona; Grossman, Zahi et al:
Referral Patterns of Israeli Pediatricians of Common Primary Care Office Procedures
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 50 (2015), 7 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

במחקר שמדווח עליו במאמר זה נבחנה התנהלותם של רופאי ילדים ראשוניים בישראל בנושא הפניות. המחקר התבסס על ממצאי 162 שאלונים שמולאו על-ידי רופאי ילדים ראשוניים. שאלונים אלה כללו משתנים דמוגרפיים, תיאור מאפייני הפעילות של הרופאים, 10 סוגי פרוצדורות רפואיות שכיחות, שאלות לגבי אופן הטיפול בכל סוג והגורמים והאינדיקטורים להפניות. בין הממצאים: שיעור ההפניות היה שונה בהתאם לסוג הפרוצדורה; ההפניה השכיחה ביותר מתוך 10 הפרוצדורות היתה בשל לשון קשורה והפחות שכיחה היתה בשל שסע בשפתיים; הסיבות השכיחות ביותר להפניה היו היעדר מומחיות בתחום והיעדר תנאים או מכשור לביצוע הטיפול; לא נמצא קשר בין מתן ההפניה לבין מאפיינים דמוגרפיים או תעסוקתיים של הרופא. אחת ההמלצות לצמצום מספר ההפניות, הכרוכות בעלויות כספיות גבוהה וחוסר נוחות למטופלים, היא ביצוע הדרכות לרופאי הילדים וארגון מחדש של סביבת העבודה.

(רפואת ילדים; רופאים ראשוניים; טיפול רפואי)

039

Chodik, Gabriel; Levin, Moran; Kleinerman, Ruth et al:
Differences in Characteristics of Pediatric Patients Undergoing Computed Tomography between Hospitals and Primary Care Settings: Implications for Assessing Cancer Follow-Up Studies
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 33 (2015), 6 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

בהשוואה למבוגרים, ילדים נמצאים בסיכון מוגבר להיארעות סרטן בקרבם כתוצאה מחשיפה לקרינה בעת ביצוע טומוגרפיה ממוחשבת (CT). במחקרים קודמים בנושא זה לא נעשתה הפרדה ברורה לגבי סכנות הקרינה בין ביצוע בדיקת CT במרפאות ראשוניות לבין ביצוע הבדיקה בבתי-חולים. המחקר המתואר במאמר הנוכחי נועד לשם כך. נבחנו עוקבות של ילדים שעברו בדיקות CT במרכז הרפואי "שניידר" בשנים 2005-1985 לעומת עוקבות של ילדים שעברו בדיקות CT במרפאות "מכבי שירותי בריאות" בשנים 2003-1999. בין הממצאים: 38,351 בדיקות CT בוצעו ב"שניידר" (13,726 ילדים) ו-22,223 בדיקות בוצעו ב"מכבי" (18,075 ילדים); בהשוואה לילדים שטופלו ב"מכבי", הילדים שטופלו ב"שניידר" היו צעירים יותר (גיל ממוצע 7.7 שנים לעומת 11.1 ב"מכבי") ועברו יותר בדיקות CT; כ-50% מהבדיקות ב"שניידר" נעשו בשל חשד לממצאים סרטניים אצל הילדים לעומת כ-3% ב"מכבי". לסיכום, הילדים שעברו את הבדיקות בבית-החולים נמצאו בסיכון רב יותר להתפתחות סרטן בעתיד בהשוואה לילדים שעברו את הבדיקות במרפאות הראשוניות. כיום מתבצעת בדיקה של שתי העוקבות אל מול רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, כדי לבדוק היארעות סרטן בקרבם לאורך זמן.

(ילדים; בדיקות רפואיות; סרטן; בתי-חולים; רפואה ראשונית)

040

Magnezi, Racheli; Carroll Bergman, Lisa et al:
A Survey of Energy Drink and Alcohol Mixed with Energy Drink Consumption
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 55 (2015), 8 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

צריכת משקאות אנרגיה בקרב בני נוער נמצאת במגמת עלייה חרף המלצות בריאותיות להימנע מכך. במחקר שמדווח עליו במאמר זה מוצגים נתונים על צריכת משקאות אנרגיה ומשקאות אלכוהוליים מעורבבים עם משקאות אנרגיה בקרב בני נוער ישראלים. המחקר נעשה בדצמבר 2012 - ינואר 2013 בקרב 802 תלמידי כיתות ח'-י"ב מתל-אביב (50.7% בנים). בין הממצאים: 84.2% מהנשאלים דיווחו שהם שתו אי פעם משקה אנרגיה; 36.8% מהנשאלים דיווחו שהם החלו לשתות משקאות אנרגיה כבר בבית-הספר היסודי, 51.3% בחטיבת הביניים ו-11.8% בתיכון; 41.5% מהבנים דיווחו שהם שותים משקאות אנרגיה כמעט כל יום לעומת 26.3% מהבנות; צריכת משקאות אנרגיה היתה גבוהה יותר בקרב תלמידי כיתות י'-י"ב מאשר בקב תלמידי כיתות ח' ו-ט'; תלמידים שהחלו לשתות כבר בבית-הספר היסודי היו בסיכון מוגבר לשתיית משקאות אנרגיה ומשקאות אלכוהוליים מעורבבים עם משקאות אנרגיה בהווה; ידיעת הכמות הנצרכת וההמלצות לגבי צריכת משקאות אלו נמצאה קשורה לרמת צריכה נמוכה יותר; 61% מבני הנוער (וכן 41.8% מצרכני משקאות האנרגיה) דיווחו שהם מעולם לא צרכו משקאות אנרגיה מעורבבים עם אלכוהול.

(מתבגרים; שתיית אלכוהול)

041

מקצועות הבריאות בישראל - 2012: רופאים
מינהל תכנון אסטרטגי ומחקר, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 84 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

תכנון כוח-אדם במקצועות הבריאות הוא נדבך מרכזי בתכנון מערכת הבריאות. תנאי מקדים הכרחי לתכנון, הוא הכרת המצב הקיים וזיהוי המגמות בתחום. בעבר, תיאור המצב הקיים, כמו גם תחזיות בתחום כוח-האדם ברפואה, התבססו על קובץ בעלי רישיונות המורשים לעסוק ברפואה בישראל. קובץ זה כולל פרטים דמוגרפיים ונתונים על ההשכלה של בעלי רישיון לעסוק ברפואה, אולם הוא חסר מידע על מאפיינים תעסוקתיים ונתונים נוספים על אודות הרופאים. במחקר הנוכחי נאספו נתונים ממקורות מידע נוספים של משרד הבריאות, הלמ"ס ועוד, והתקבלה תמונה רחבה יותר של הרופאים בישראל: אומדנים של היקף כוח-אדם בקרב בעלי רישיון לעסוק ברפואה ובקרב בעלי רישיון העובדים במקצוע בפועל בישראל; מאפיינים דמוגרפיים; פיזור גאוגרפי של מקומות המגורים והעבודה; מאפייני השכלה; צורת העיסוק במקצוע, מספר המומחיות של הרופא; רמת הכנסה; תחזית של מספר המחזיקים ברישיון לעסוק ברפואה בישראל בעשור הקרוב וכו'. כמו כן, מוצגת השוואה לדו"ח קודם בנושא זה.

(רופאים; כוח-אדם רפואי)

042

Nirel, Nurit; Grinstien-Cohen, Orli; Eyal, Yonatan et al:
Models for Projecting Supply and Demand for Nurses in Israel
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 46 (2015), 7 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

הפער הקיים וגם זה הצפוי בין ההיצע לביקוש לאחיות נובע הן מהעלייה בחלקם של הקשישים באוכלוסייה והן מהירידה באטרקטיביות של מקצוע הסיעוד. במחקר שמדווח עליו במאמר זה נבחנו תחזיות הביקוש וההיצע לאחיות על-פי מודלים שונים, ונבדקה ההשפעה של תחזיות אלו על תכנון כוח העבודה של האחים/ות בישראל. המחקר התבסס על ראיונות עם אנשי מפתח במערכות הבריאות והסיעוד ועל ניתוח תחזיות הביקוש וההיצע של אחיות. בין הממצאים: עד שנת 2030 צפוי גידול בפער בין הביקוש להיצע של אחיות מוסמכות; המחסור הצפוי באחיות מושפע, לפי כל המודלים, מגיל הפרישה של האחיות ואי-מילוי מספק של מקומן של הפורשות על-ידי אחיות חדשות; בתחזיות המבוססות על יחס קבוע בין שיעור האחיות (או מספר המשרות/ מיטות) ל-1,000 תושבים פער זה נמצא גדול במיוחד. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(אחים [סיעוד); כוח-אדם רפואי; הכשרה מקצועית)

043

בינדר בכרך, אירנה; גרינבאום אריזון, איילת; עקה זוהר, ענת:
סקר חווית המטופל במרכזים לבריאות הנפש
משרד הבריאות, ירושלים 2016, 126 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בינואר-מאי 2015 נערך לראשונה בישראל סקר להערכת חווית המטופל בבתי-החולים הפסיכיאטריים. הסקר כלל את כל 10 בתי-החולים הפסיכיאטריים, והוא נעשה בקרב 835 מטופלים שעמדו להשתחרר מאשפוז (70% היו מאושפזים בהסכמה), בני 18+ (לא נכללו מחלקות נוער ומחלקות פסיכיאטריה בבתי-חולים כלליים). שיעור ההיענות היה 76%. סקר זה מתוכנן להתבצע אחת לשנתיים. בין הממצאים: 86% מהמטופלים דיווחו על רמה גבוהה או גבוהה מאוד של טיפול האחיות והרופאים במחלקה; 92% מהמטופלים דיווחו שהם חשו שהצוות הרפואי מאמין ביכולתם להשתקם; 42% מהמטופלים ציינו שהם לא הבינו באופן מלא את תכנית הטיפול שלהם, וכ-15% טענו שהם לא הבינו כלל את תכנית הטיפול; כרבע מהמטופלים ציינו שהם הרגישו שלא שיתפו אותם באפשרויות הטיפוליות כלל, וכרבע דיווחו שהם לא הבינו את ההסברים של הרופאים והאחיות על הטיפול והתרופות; 60% מהמטופלים ציינו שלא היו מספיק פעילויות זמינות עבורם בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע; רק כשני שלישים מהמטופלים ידעו מהו השלב הבא בטיפול לאחר השחרור שלהם; 57% מהמטופלים סברו שהתכנית הטיפולית ותהליך השיקום מתאימים לצרכיהם באופן מלא; 61% מהמטופלים טענו שלא הסבירו להם על הזכויות שלהם לאחר השחרור באופן מלא; 68% מהמטופלים דירגו את שביעות הרצון הכללית שלהם מהאשפוז בציונים 10-8, אך 16% היו מאוד לא-מרוצים ודירגו את שביעות הרצון בציונים 5-1. חוסר שביעות הרצון בלט בקרב המטופלים בכפייה.

(אשפוז פסיכיאטרי; בתי-חולים פסיכיאטריים; איכות הטיפול; עמדות; שביעות רצון)

044

Palgi, Yuval:
Predictors of the New Criteria for Probable PTSD among Older Adults
"Psychiatry Research", 230: 3 (December 2015), pp. 777-782.

במהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5 - Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) שונתה ההגדרה של הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (PTSD). נראה, כי מידת ההשפעה של שינוי ההגדרה על אבחוןPTSD  בקרב קשישים אינה ברורה. בעבודה המתוארת במאמר הנוכחי נבדקה תרומתם של מאפיינים דמוגרפיים, מצב תפקודי, גורמים בריאותיים וחשיפה למתקפות טילים לעבר ישראל על חיזוי ההסתברות ל-PTSD בקרב קשישים. במסגרת העבודה נדגמו באופן אקראי 339 בני 90-50 יהודים המתגוררים בקהילה בדרום הארץ. המשתתפים ענו על שאלון שכלל נתוני רקע ותסמינים. נמצא, כי דירוג עצמי נמוך של מצב הבריאות, תקופות של מצבי דיכאון בעבר, שינויים לרעה במצב הרוח או במצב המנטלי וחשיפה לירי טילים ניבאו לקות ב-PTSD  לפי האבחון החדש.

(קשישים; בריאות הנפש; הפרעות פוסט-טראומטיות; ניבוי)

045

Raguan, Barak; Wolfovitz, Efrat; Gil, Efrat:
Use of Physical Restraints in a General Hospital: a Cross-Sectional Observational Study
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 17: 10 (October 2015), pp. 633-638. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שימוש באמצעי ריסון פיסיים כלפי חולים נחשב כלי מקובל בבתי-חולים ברחבי העולם. זאת, למרות הנזק הנפשי העלול להיגרם לחולים והעדויות על כך שאמצעים אלו אינם יעילים למניעת נפילות וייתכן שאף גורמים להגדלת התחלואה והתמותה. במחקר שמדווח עליו במאמר הנוכחי נבדקה מידת השימוש באמצעי ריסון (קשירות) בבית-חולים כללי (ביחידות רפואיות שנות במרכז הרפואי "בני ציון" שבחיפה) ומהם המאפיינים של החולים המרוסנים. כמו כן, נבחנו שתי השערות: 1) השימוש באמצעי ריסון נפוץ יותר במשמרות לילה; 2) השימוש באמצעי ריסון נפוץ יותר כאשר יש מעט אנשי צוות ביחס למספר החולים. המידע נאסף באמצעות תצפיות ונתונים מינהליים. בין הממצאים: מבין 2,163 החולים שנבדקו, כלפי 76 חולים נעשה שימוש באמצעי ריסון (3.5%); השימוש באמצעי ריסון היה נפוץ יותר במשמרות לילה מאשר במשמרות יום; נמצא קשר מובהק בין המשתנים גבר, תלותיות, שימוש באמצעי הנשמה, שימוש חודרני בצינורות או בצנתר לשתן ופצעי לחץ לבין שימוש באמצעי ריסון; לא נמצא מתאם סטטיסטי מובהק בין מיעוט אנשי צוות וריבוי חולים לבין שימוש באמצעי ריסון.

(אשפוז; בתי-חולים; כוח-אדם רפואי)

046

Ebenstein, Avraham; Frank, Eyal; Reingewertz, Yaniv:
Particulate Matter Concentrations, Sandstorms and Respiratory Hospital Admissions in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 17: 10 (October 2015), pp. 628-632. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

חשיפה לזיהום אוויר שמקורו ב-PM10 (חומר חלקיקי שקוטרו האירודינמי הוא 10 מיקרומטר ומטה) היא מסוכנת ונמצאה קשורה לעלייה בשיעורי התחלואה והתמותה. מאחר שלזיהום אוויר יכולים להיות גורמים נוספים היכולים בעצמם להשפיע על מצב הבריאות, זיהוי הקשר הסיבתי הוא לעתים מאתגר. מטרתו של המחקר שמדווח עליו במאמר הנוכחי היתה לזהות את השפעת הזיהום מ-PM10 על אשפוז עקב מחלה בדרכי הנשימה. לשם כך, נבדקו המועדים שבהם אירעו סופות חול ב-2009-2007 בתל-אביב ובירושלים (נתונים שנאספו על-ידי המשרד להגנת הסביבה בתדירות שעתית). בין הממצאים: סופות חול הביאו לעלייה בריכוזי PM10; כל עלייה של 10 μg/m3 בריכוזי PM10 גרמה לעלייה של 0.8% באשפוזים הנובעים מבעיות נשימה.

(זיהום אוויר; מחלות מערכת הנשימה; אשפוז)

047

Stein Merkin, Sharon; Arditi-Babchuk, Hadar; Shohat, Tamy:
Neighborhood Socioeconomic Status and Self-Rated Health in Israel: the Israel National Health Interview Survey

"International Journal of Public Health", 60: 6 (September 2015), pp. 651-658.

בעבודה שמדווח עליה במאמר זה נבדק הקשר שבין הדירוג החברתי-כלכלי של שכונות מגורים לבין הערכה עצמית של מצב הבריאות בקרב תושבי השכונות. במדגם נכללו 6,296 משיבים יהודים שהשתתפו בסקר הבריאות הלאומי 2008-2007. דירוג השכונות התבסס על הדירוג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכלל 16 משתנים סוציו-דמוגרפיים בסולם של 20 דרגות. נמצא, כי קיים קשר חזק בין הערכה עצמית של מצב בריאות ירוד לבין מגורים בשכונה שהדירוג החברתי-כלכלי שלה הוא נמוך (לאחר התאמה לרמה החברתית-כלכלית של הנבדק); השילוב של מגורים בשכונה בעלת דירוג חברתי-כלכלי נמוך עם רמת הכנסה שהיא מתחת לממוצע הכפיל את הסיכוי לדווח על מצב בריאות ירוד.

(בריאות גופנית; מיצב חברתי-כלכלי; שכונות מגורים; הכנסה)

048

Osman, Amira; Walsemann, Katrina M.:
Ethnic Disparities in the Onset and Progression of Functional Limitations Among Israeli Middle-Aged and Older Adults: Socioeconomic and Health-Related Pathways
"The Journals of Gerontology: Series B", published online ahead of print.

מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק האם גורמים חברתיים-כלכליים ובריאותיים יכולים להסביר הבדלים על רקע מוצא בלקות ובהתפתחות של מגבלות תפקודיות בקרב בני גיל הביניים וקשישים בישראל. המחקר התבסס על נתוני הגל השלישי של סקר SHARE-ישראל, שכללו את ההתפתחות גם על-פי התשובות שהתקבלו בראיונות בגלים 1 ו-2 של הסקר. במסגרת המחקר, הושוו שלוש קבוצות אוכלוסייה: יהודים וותיקים, ערבים, ועולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר. נמצא, כי בהשוואה ליהודים וותיקים, לעולים ולערבים היה סיכוי גבוה יותר ללקות במוגבלות. בקרב ערבים נמצא גם סיכוי גבוה יותר להחמרה של המוגבלות. עוד נמצא, כי משתנים הקשורים לרמת ההשכלה ולמצב הבריאות צמצמו פערים בין קבוצות המוצא השונות בהקשר להיארעות קשיים תפקודיים והמשכיותם.

(מבוגרים; קשישים; מוגבלויות; בריאות גופנית; ערביי ישראל; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא])

049

אלרועי, אירית; שוסטר, מיכל; אלמקייס, עידו:
כשירות תרבותית של בתי חולים כלליים בישראל
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-706, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

כשירות תרבותית במערכת הבריאות מתייחסת ליכולתה של המערכת לתת טיפול למטופלים שיש להם מגוון של ערכים, אמונות והתנהגויות, ולהתאים את הטיפול לצרכים החברתיים-תרבותיים-לשוניים שלהם. מטרותיו של מחקר זה, הראשון מסוגו בישראל, היו: הערכת פעולות בתי-החולים לקידום כשירות תרבותית; זיהוי גורמים מסייעים/ מעכבים של קידום הנושא; ללמוד על התכניות להמשך קידום הנושא. המחקר נעשה בעקבות כניסתו לתוקף של חוזר מנכ"ל משרד הבריאות (2013), המגדיר את היעדים והסטנדרטים להתאמה תרבותית ולשונית של שירותי הבריאות. במסגרת המחקר פותחו כלי מיפוי לבחינת מצב הכשירות התרבותית ב-35 מתוך 39 בתי-החולים הכלליים בישראל, והתקיימו ראיונות ותצפיות. בין הממצאים: הציון המסכם הממוצע של כלל בתי-החולים היה 2.2 מתוך 4 (הציונים נעו מ-0.7 עד 3.2); בחלוקה לפי סוגי בעלות, בתי-החולים הממשלתיים היו הכשירים ביותר, לאחריהם בתי-החולים הציבוריים ולבסוף הפרטיים; בתי-חולים שסיימו תהליך קבלת תו תקן מארגון JCI (Joint Commission International) היו ברמת כשירות גבוהה יותר מהאחרים; לבתי-החולים במחוז הדרום ובמחוז המרכז היתה רמת כשירות גבוהה יותר מאשר בבתי-החולים במחוז הצפון ובמחוז ירושלים.

(בתי-חולים; שירותי בריאות; שפה; תרגום; תרבות; ערכים)

050

אשכנזי, יעל; ינקלביץ', אריאל; זוסמן, שלמה ואחרים:
דפוסי שימוש והתנסויות של ילדים בשירותי רפואת שיניים בעקבות הרפורמה בתחום זה בישראל
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-710, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

עד 2010 חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא כלל את שירותי רפואת השיניים, מלבד לכמה קבוצות מוגדרות שמהוות חלק קטן מהאוכלוסייה. כדי לשפר את הנגישות לשירותי בריאות השן בקרב ילדים, הוחלט ב-2010 להוסיף לסל הבריאות טיפולי שיניים לילדים, בתחילה עד גיל 8, ומ-2012 עד גיל 12. במחקר הנוכחי נבחנו דפוסי השימוש בשירותי בריאות השן בקרב הילדים, חסמים המונעים מילדים לפנות לטיפול והתנסות הציבור בקבלת שירותים אלו בתקופה שלאחר תחילת הרפורמה. לשם כך, ערך מאיירס – ג'וינט - מכון ברוקדייל סקר טלפוני ב-2013 בקרב מדגם ארצי של הורים לילדים בני 11-2 שהיו זכאים לקבל טיפול במערכת הציבורית בתקופת המחקר ובקרב הורים לילדים בני 16-12 שלא היו זכאים לכך. בין הממצאים: 64% מבני 11-2 ביקרו אצל רופא שיניים בשנה שקדמה לראיון; 70% מבני 11-2 שביקרו אצל רופאי שיניים עשו זאת במרפאות שבמימון ציבורי; ילדים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני וגבוה ביקרו אצל רופאי השיניים בעיקר לשם ביצוע ביקורת תקופתית שגרתית, ואילו ילדים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך הגיעו בעיקר לשם טיפול בבעיות/כאבים בשיניים. בקרב ילדים בני 16-12 נמצא ש-69% מהם ביקרו אצל רופא שיניים בשנה שקדמה לראיון, כמחצית מהילדים במרפאות של הקופה וכמחצית במרפאות פרטיות; ילדים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני וגבוה ביקרו אצל רופאי השיניים בתדירות גבוהה יותר מאשר ילדים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, בעיקר לצורך ביקורת. בעקבות הרפורמה כחמישית מהילדים שהיו אי פעם אצל רופא שיניים במסגרת פרטית או קהילתית עברו למסגרת של קופת החולים.

(ביטוח בריאות ממלכתי; בריאות השן; ילדים; מיצב חברתי-כלכלי; קופות חולים; מימון)

051

Shrira, Amit; Palgi, Yuval; Bodner, Ehud et al:
Which Category of Lifetime Adversity Accelerates Physical Impairment Among Israeli Older Adults?
"European Journal of Aging", published online ahead of print.

במחקר המתואר במאמר זה נבחנה השאלה, מהי המצוקה הנפשית החזקה ביותר לאורך החיים שמאיצה מוגבלות פיסית בקרב ישראלים מבוגרים. המחקר התבסס על נתוני שלושת הגלים הראשונים של סקר ישראל - SHARE, שבו נבדקו 1,665 ישראלים בני 50 ומעלה, אשר דיווחו על התנסויות באֵבֶל (אובדן בן/ בת זוג), במלחמה או בטרור (פציעה) ובתקיפה פיסית/ פגיעה מינית. במקביל, נחקרו אצל המשתתפים תסמיני דיכאון, בעיות רפואיות כרוניות ומוגבלויות. נמצא, כי יש קשר מובהק בין התנסות באֵבֶל או בפציעה במלחמה/ פעולת טרור לבין ליקויים גופניים מסוימים. הימצאות תסמינים של דיכאון יחד עם התנסות באבל או בפציעה נמצאו קשורים להגברת הסיכון לחולי כרוני או למוגבלות.

(קשישים; אַלְמָנוּת; פצועים; נפגעי פעולות איבה; מלחמות [השפעות]; בריאות הנפש; דיכאון; מוגבלויות; מחלות כרוניות; שכול)

052

Wettstein, M.; Wahl, H. W.; Shoval, N et al:
Identifying Mobility Types in Cognitively Heterogeneous Older Adults Based on GPS-Tracking: What Discriminates Best?
"Journal of Applied Gerontology", 34: 8 (December 2015), pp. 1001-1027.

בעבודה שמדווח עליה במאמר זה נבדקו מאפייני הניידות בקרב 257 קשישים מגרמניה ומישראל שהם בעלי רמות קוגניטיביות שונות, וזאת באמצעות טכנולוגיית איכון מבוססת GPS. המשתתפים, בני 91-59, סווגו לשלוש קבוצות: 146 בעלי רמה קוגניטיבית תקינה, 76 בעלי פגיעה קוגניטיבית קלה ו-35 הנמצאים בשלבים ראשונים של דמנציה/ אלצהיימר. במסגרת העבודה זוהו, על-פי ניתוח אשכולות, שלוש רמות של ניידות: מוגבלים בניידות; בעלי אוריינטציה של יציאה מהבית; הולכים. את שלוש רמות הניידות ניתן לנבא לפי אינדיקטורים חברתיים-כלכליים, רמת פעילות, מצב הבריאות הכללי ומצב הפגיעה הקוגניטיבית. נמצא, בין היתר, כי לאנשים במצב דמנטיבי או בעלי בריאות לקויה יש ניידות מוגבלת.

(קשישים; כושר קוגניטיבי; בריאות גופנית)

053

בנטור, נטע; שולדינר,ג'ניפר; רזניצקי, שירלי ואחרים:
ידע ועמדות של רופאים בקהילה ושל הציבור הרחב כלפי טיפול במצבי סוף החיים וטיפול פליאטיבי
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-698, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

טיפול פליאטיבי מקל על חולים במחלות קשות שאינן ניתנות לריפוי ומשפר את איכות החיים. זהו הטיפול המתאים ביותר לחולים הסובלים זמן ממושך ממחלות קשות ומתסמינים פיזיים ונפשיים המתעצמים לקראת סוף חייהם, אך הוא זמין בהיקף מצומצם בקהילה בישראל. במחקר הנוכחי נבחנו הידע והעמדות של רופאים בקהילה ושל הציבור הרחב בנוגע לטיפול באנשים שהם לקראת סוף חייהם ובנוגע לטיפול פליאטיבי, כולל החסמים והאתגרים בהספקתו. במחקר (שאלון למילוי עצמי) השתתפו 227 רופאי משפחה ו-721 איש מתוך האוכלוסייה הכללית (ריאיון טלפוני). בין הממצאים: כ-90% מהרופאים סברו שלחולה צריכה להיות זכות להחליט האם לקבל טיפול מאריך חיים; לכ-70% מהרופאים יש מיומנות לטפל בחולים בהתאם לעקרונות פליאטיביים, אך שיעור העושים שימוש בעקרונות האלה בפועל הוא נמוך; המכשולים העיקריים להפניה לטיפול פליאטיבי שהעלו הרופאים היו מחסור בשירותים פליאטיביים, העדר הנחיות על הנסיבות והעיתוי המתאים להפניה אליהם והעובדה שהשירותים הקיימים נגישים כמעט אך ורק לחולי סרטן; כ-46% מהמרואיינים בקרב הציבור לא שמעו מעולם על טיפול פליאטיבי או על טיפול לצמצום הסבל ולשיפור איכות החיים בתקופה הסמוכה לסוף החיים; כ-85% סברו שאיכות חייהם חשובה יותר מאשר אורך חייהם; כ-60% מהמרואיינים אמרו שבעת מחלה חשוכת מרפא הם ירצו שייעשה כל מה שנדרש כדי להציל את חייהם; 53% מהמרואיינים סברו שאין צורך לכתוב הנחיות מקדימות.

(חולים סופניים; כאב; טיפול תומך; יחסי רופא-חולה; זכויות החולה)

054

Hoffman, Robert D.; Golan, Ron; Vinker, Shlomo:
Dealing with Ambiguity: Israeli Physician’s Attitudes and Practices Regarding Pre-Exercise Certificates: A Questionnaire Study
"Israel Journal of Health Policy Research", 5: 8 (2016), 7 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

חוק הספורט מ-1994 מחייב קבלת אישור רפואי לפני ביצוע פעילות ספורטיבית במכון כושר. חוק זה אינו מגדיר את הפעולות שעל הרופא לנקוט לצורך מתן האישור. מטרתה של עבודה זו היתה הערכת אופן התמודדותו של הרופא הראשוני עם העמימות של הקריטריונים הרפואיים למתן האישור. העבודה התבססה על שאלון שכלל הן שאלות לגבי גישות וידע לגבי מתן האישור והן שאלות לגבי השכלה, תעסוקה ורקע אישי של הרופא. ניתוח הנתונים התבסס על 135 שאלונים. בין הממצאים: 43.7% מהרופאים דיווחו שהם היו נותנים את האישור לכל מטופליהם; 63% מהרופאים דיווחו שהם מודעים להנחיות של קופת החולים/המעסיק בנוגע למתן האישור, ו-62% דיווחו שהם פועלים לפי הנחיות אלו; 70% מהרופאים ציינו שהם מתעמלים בעצמם (כ-4 שעות בשבוע בממוצע); הרופאים המתעמלים נטו יותר לתת את האישור למטופליהם ללא תנאי בהשוואה לרופאים שאינם מתעמלים (46% לעומת 14.5% בהתאמה).

(רופאים ראשוניים; פעילות גופנית; קידום בריאות; יחסי רופא-חולה; חוקים)

055

Levy, Ofer; Amit-Vasina, Mirit; Segal, Refael et al:
Visual Analogue Scales of Pain, Fatigue and Function in Patients with Various Rheumatic Disorders Receiving Standard Care
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 17: 11 (November 2015), pp. 691-696. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

כאב, תשישות ומוגבלות תפקודית הם תופעות נפוצות בקרב חולים שיש להם הפרעות ראומטיות. מטרת המחקר שמדווח עליו במאמר זה היתה להעריך כיצד התדירות והעוצמה של הכאב, התשישות והמוגבלות התפקודית הם שונים בקרב חולים עם הפרעות ראומטיות שונות המקבלים טיפול שגרתי. במחקר נבדקו נתוניהם של 383 חולים בהפרעות ראומטיות דלקתיות ושאינן דלקתיות, שטופלו במרפאה הראומטולוגית של המרכז הרפואי "אסף הרופא" בשנת 2006. המטופלים מילאו שאלונים לגבי כאב, עייפות ותפקוד יומיומי. כמו כן, נאספו נתונים קליניים ומעבדתיים של המטופלים. בין הממצאים: לחולי פִיבְּרוֹמִיאַלְגְיָה (דאבת השרירים) היו ציונים גבוהים יותר באופן מובהק בסולם ההערכה בהשוואה ליתר החולים; לחולי פולימיאלגיה ראומטיקה (כאבי שרירים רב-שגרוניים) היו ציונים נמוכים יותר באופן מובהק בסולם ההערכה בהשוואה ליתר החולים; הציונים של הסובלים מהפרעות דלקתיות היו נמוכים יותר מאשר בקרב החולים עם הפרעות לא-דלקתיות.

(ראומטולוגיה; כאב; תשישות; טיפול רפואי)

056

Bodner, Ehud; Bergman, Yoav S.:
Loneliness and Depressive Symptoms Among Older Adults: The Moderating Role of Subjective Life Expectancy
"Psychiatry Research", Vol. 237 (March 2016), pp. 78-82.

ישנו קשר הדוק בין בדידות לבין תסמיני דיכאון, המהווים אינדיקטורים לירידה בתחושת הרווחה הגופנית והנפשית בקרב קשישים. התפיסה הסובייקטיבית של משך הזמן שנותר לאדם לחיות נתפסת כגורם ניבוי מובהק לתפקוד פסיכולוגי ולתפקוד בריאותי עתידי. במאמר הנוכחי מדווח על עבודה שמטרתה היתה לבחון האם תוחלת חיים סובייקטיבית (על-פי הערכת האדם) ממתנת את הקשר שבין בדידות לבין תסמיני דיכאון בקרב מדגם של קשישים. העבודה התבססה על נתוני הגל החמישי של סקר ישראל - SHARE, אשר כלל 2,210 משיבים. נמצא, כי קיים קשר סטטיסטי מובהק בין בדידות לבין תוחלת חיים סובייקטיבית וכי תוחלת חיים סובייקטיבית נמוכה מפחיתה את הקשר שבין בדידות לבין תסמיני דיכאון.

(קשישים; בדידות; דיכאון; רווחה רגשית; תוחלת חיים)

057

Frankenthal, Dvora; Zandman-Goddard, Gisele; Ben-Muvhar, Yael et al:
The Impact of Facility Characteristics on the Use of Antipsychotic Medications in Nursing Homes: A Cross-Sectional Study
"Israel Journal of Health Policy Research", 5: 12 (2016), 6 pages. The article appears on the Journal's Website: http://ijhpr.biomedcentral.com.

במוסדות סיעודיים נעשה שימוש רב בתרופות נוגדות פסיכוזה. תופעה זו מעוררת חשש להגברת הסיכון לתחלואה ולתמותה בקרב המאושפזים. בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקה מידת השוני במתן תרופות אלו בקרב מדגם של מוסדות סיעודיים בישראל והשפעת מאפייני המוסד על השימוש בתרופות אלו. במסגרת העבודה נדגמו 44 מוסדות סיעודיים במחוז תל-אביב, שבהם שהו 2,372 מטופלים. בין הממצאים: מידת השימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה במוסדות אלו היתה בין 14.8% ל-70.6% (ממוצע - 37.3%); שימוש מוגבר בתרופות אלו נמצא במוסדות לכוונת רווח, במוסדות שבהם רוב הדיירים שילמו בעצמם על השהייה, במוסדות שבהם היתה יחידה לתשושי נפש, במוסדות שבהם היה מנהל רפואי שאינו מומחה לגריאטריה, במוסדות שבהם היה מחסור בעובדים סוציאליים ובמרפאים בעיסוק, במוסדות שבהם היה ציוד שאינו בטיחותי/מתאים ובמוסדות שבהם היה מיעוט שעות פנאי.

(מוסדות לקשישים; תשישות נפש; טיפול תרופתי; פסיכוזות)

 

 

ה. חברה, תרבות ופנאי

058

פני החברה בישראל - דו"ח מס' 8: דור העתיד של ישראל - ילדים וצעירים עד גיל 24
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 8 בסדרת "פני החברה בישראל", ירושלים 2016, 300 עמ' ושבע מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הדו"ח הנוכחי הוא הדו"ח השמיני בסדרת "פני החברה בישראל", שבה מוצגים נתונים חברתיים רבים ומגוונים על האוכלוסייה בישראל. הדו"ח מתפרסם מדי שנה, והוא מתבסס, בין היתר, על נתוני סקרים של הלמ"ס ועל נתוני קבצים ממוחשבים ופרסומים המתקבלים ממשרדי ממשלה. השנה מתמקד הדו"ח בדור העתיד של ישראל (ילדים וצעירים עד גיל 24) בהיבטים של רווחה, עוני, רמת חיים, דיור, תעסוקה, חינוך, תאונות דרכים ועוד.הדו"ח מחולק לתשעה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) מאפיינים דמוגרפיים; 2) רווחת האוכלוסייה, תעסוקה ורמת חיים; 3) עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי; 4) שירותי רווחה; 5) חינוך והשכלה; 6) בריאות; 7) תחבורה ותאונות דרכים; 8) חוק וסדר; 9) סביבה. כל פרק כולל מבוא, הגדרות והסברים, פירוט של מקורות הנתונים, ממצאים עיקריים, לוחות ותרשימים. הפרסום כולל השוואות למדינות האיחוד האירופי ולמדינות החברות בארגון ה-OECD. כמו כן, מוצגים נתונים בהשוואה לשנים קודמות. השנה מצורף לדו"ח גם אוגדן מפות, שבו מוצגים נתונים חברתיים במבט מרחבי.

(אוכלוסייה; משקי-בית; עולים; דיור; תעסוקה; אבטלה; הכנסה; הוצאות משפחה; צריכה; איכות חיים; עוני; ביטחון סוציאלי; קצבאות; פנסיה; שירותי רווחה; בתי-משפט; עבריינות; אלימות; עבריינות נוער; נפגעי עבריינות; רמת השכלה; תלמידים; הישגים לימודיים; נשירה מלימודים; בחינות בגרות; סטודנטים; תארים אקדמיים; מורים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תוחלת חיים; פריון [ילודה]; תמותה; סיבות מוות; מוגבלויות; נהגים; תאונות דרכים; איכות הסביבה; מיחזור; מים; חופים; זיהום אוויר; פסולת)

059

ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט, 2014-1984/5

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1627, ירושלים 2015, (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום של ערך הסחורות והשירותים שנצרכו על-ידי משקי-הבית ועל-ידי המגזר הממשלתי. בין המוצרים שנכללו בהוצאות אלו: מקלטי טלוויזיה, מכשירי ווידאו, מחשבים ומוצרי ספורט. הפעילויות והשירותים השונים כוללים תזמורות, תיאטרונים, מוזיאונים, ספורט ומשחקים, שימוש באינטרנט, שירותי רדיו וטלוויזיה, בתי קולנוע, מתנ"סים, "מפעל הפיס", "ספורטוטו", ספרים, בילוי בטבע ועוד. כן חושבו ערכי ההשקעות של המוסדות בנכסים קבועים (כולל בניינים, ציוד וכלי-רכב) והוצאותיהם על עבודה ועל קניית סחורות ושירותים. הסיכום מתבסס על נתונים שנאספו במסגרת עריכת החשבונות הלאומיים לחישוב הצריכה הפרטית, הצריכה הציבורית וההשקעות. בין הממצאים העיקריים ל-2014: ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט הסתכמה בכ-52.3 מיליארדי ₪ (4.8% מהתוצר המקומי הגולמי) - גידול של 1.2% (במחירים קבועים) בהשוואה ל-2013; משקי-הבית מימנו 85.2% מההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט, לעומת 88.4% ב-2013; ההוצאה הממוצעת לנפש, במחירים קבועים, היתה 5,894.4 ₪; 73.1% מההוצאות של משקי-הבית היו עבור שירותי תרבות, והיתר היו עבור רכישת מוצרים; חלקו של המגזר העסקי בהספקת שירותים ומוצרים בתחום התרבות, הבידור והספורט היה 66.4%.

(הוצאה לאומית; צריכה; תרבות; בידור; אמנות; ספורט; פעילויות פנאי; מוזיאונים; מוסיקה; קולנוע; מתנ"סים; ספרים; רדיו; טלוויזיה; אינטרנט; משחקים; הימורים; טבע; איכות הסביבה; השקעות; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

060

כרמלי, אברהם; מימון, הילה:

התיאטרונים הציבוריים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2014

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, פתח-תקווה 2015, 78 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז (ראו: מחקר והערכה > המרכז למידע ומחקרי תרבות): www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 48 גופים בתחום התיאטרון שקיבלו מימון ממינהל התרבות ב-2014. הדו"ח מתבסס על הדיווחים השנתיים והרבעוניים של גופים אלה. בין הנתונים המוצגים: מספר ההצגות וסוגיהן, אפיון ההפקה, ניתוח הרפרטואר (מחזות מקוריים ומתורגמים, הצגות שהועלו לראשונה ופרופיל המחזאים), היקף הפעילות, העדפות הקהל (המופעים וההצגות שזכו להצלחה הגדולה ביותר), פעילויות מיוחדות, פריסה גאוגרפית של הפעילות, הופעות בחו"ל, הפצה ומכירה של מנויים וכרטיסים, נתונים על כוח-האדם האמנותי והמינהלי, מאפייני הצוות האמנותי (מחזאים, במאים ושחקנים), מספר המבקרים במופעים, ההכנסות וההוצאות של הגופים וההקצבות של מינהל התרבות. בין הממצאים: הגופים הנסקרים הציגו ב-2014 1,129 מופעים (מתוכם 813 הצגות תיאטרון שהפיקו התיאטרונים הציבוריים); מתוך 818 ההצגות, 225 הצגות (28%) הועלו לראשונה ב-2014; 638 מתוך 775 המחזות שהעלו התיאטרונים (82%) היו מחזות מקוריים שנכתבו על-ידי מחזאים ישראליים; 20 מתוך 137 המחזות המתורגמים היו מחזות שהועלו לראשונה ב-2014; 48 גופי תיאטרון העלו 165 מחוזות מקוריים חדשים ב-2014; 50% מההרצות (8,057 מתוך 16,023) הוצגו בתל-אביב ובסביבתה; 21 תיאטרונים יצאו לחו"ל ב-2014, והם הופיעו ב-216 הצגות ב-46 ארצות; הוצאותיהם של גופי התיאטרון ב-2014 הסתכמו בכ-465 מיליוני ש"ח והכנסותיהם בכ-467 מיליוני ש"ח; ההכנסות מתמיכה ציבורית הסתכמו בכ-180 מיליוני ₪; הכנסותיהם העצמיות של גופי התאטרון הסתכמו בכ-285.1 מיליוני ₪.

(תיאטרונים; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

061

כרמלי, אברהם; מימון, הילה:

להקות מחול בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2014

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, פתח-תקווה 2015, 60 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז (ראו: מחקר והערכה > המרכז למידע ומחקרי תרבות): www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרות פעילויותיהם של 83 גופים שפעלו בתחום המחול ב-2014 ונתמכו על-ידי מינהל התרבות: 3 להקות גדולות הפועלות ב-5 מסגרות, 5 להקות בינוניות, 4 להקות קטנות, 69 קבוצות שנתמכות לפי פרויקטים (לא מקבלות תמיכה שוטפת) ו-6 מרכזי מחול. בין הנושאים הכלולים בדו"ח: מדיניות הלהקות בנוגע ליצירות של כוריאוגרפים ישראלים ולא-ישראלים, אופיין של יצירות המחול, היקף הפעילות, הפריסה הגאוגרפית של הפעילות (תוך השוואה בין המרכז לפריפריה), ממוצע הצופים בהופעות, העדפות הקהל בנוגע לסגנונות יצירה, פעילויות מיוחדות, הופעות בחו"ל, נתונים על הרקדנים והכוריאוגרפים, היקף כוח-האדם המנהלי והאמנותי, היצירות המצליחות ביותר, הכנסות והוצאות. בין הממצאים: ב-2014 הוצגו בישראל 842 יצירות מחול שהעלו 83 להקות מחול ממוסדות וקבוצות הנתמכות על בסיס פרויקטאלי, ועוד 105 להקות לא ממוסדות ואמנים צעירים וכן 44 להקות אורחות מחו"ל, שהופיעו ב-6 מרכזי מחול; 738 מתוך 842 יצירות המחול (88%) חוברו על-ידי כוריאוגרפים ישראלים ו-104 (12%) חוברו על-ידי כוריאוגרפים זרים; 256 (30%) מהיצירות שהוצגו היו חדשות; 313 מהיצירות (41%) היו בסגנון מודרני עכשווי; כלל הלהקות והאמנים הנסקרים הופיעו 2,381 פעמים בפני 601,517 צופים בישראל; 62% מההופעות נערכו בתל-אביב ובסביבתה; בחו"ל התקיימו 425 הופעות של להקות מחול ישראליות, שצפו בהן 138,978 מבקרים.

(מחול; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

062

כרמלי, אברהם; מימון, הילה:
גופים מוסיקליים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2014
מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, פתח-תקווה 2015,
62 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז (ראו: מחקר והערכה > המרכז למידע ומחקרי תרבות): www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 68 גופים מוסיקליים שנתמכו על-ידי מינהל התרבות ב-2014: 20 גופים כליים, 12 פרויקטים, אופרה אחת, 5 מרכזי מוסיקה, 19 מקהלות מבוגרים, 8 מקהלות ילדים ו-3 כיתות אמן. הדו"ח מתבסס על הדיווחים הרבעוניים על פעילותם של הגופים המוסיקליים ועל הדו"ח השנתי שלהם בנוגע לפעילותם השוטפת. הנתונים הכספיים מתבססים על המאזנים הכספיים ל-2014. הדו"ח כולל מגוון רחב של נתונים: הרפרטואר (סגנון היצירות, יצירות ישראליות, המלחינים שהתזמורות הרבו לנגן את יצירותיהם ועוד), היקף הפעילות (מספר הקונצרטים, סדרות למנויים וכו'), מספר הביקורים בקונצרטים, התפלגות הפעילויות לפי אזורים, הופעות בחו"ל, הכנסות והוצאות, כוח-האדם האמנותי והמינהלי ועוד. בין הממצאים: גופים מוסיקליים אלה (כולל 27 מקהלות) ביצעו ב-2014 3,564 קונצרטים, שביקרו בהם כ-2.147 מיליוני איש; 49% מהקונצרטים המוסיקליים ו-46% מהקונצרטים של המקהלות בוצעו באזור תל-אביב; 14 גופים ערכו ב-2014 סיורים בחו"ל, שבהם הם ניגנו 124 יצירות ב-24 ארצות; 7 מקהלות ערכו ב-2014 סיורים בחו"ל, שבהם ביצעו 48 הופעות ב-7 ארצות.

(מוסיקה; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

063

כרמלי, אברהם; מימון, הילה:
קולנוע בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2014
מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, פתח-תקווה 2015,
70 עמ', בשיתוף עם המועצה הישראלית לקולנוע. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז (ראו: מחקר והערכה > המרכז למידע ומחקרי תרבות): www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרת פעילות הפקת הסרטים שהופקו בסיוע הקרנות הנתמכות מתקציב חוק הקולנוע בישראל ב-2014. הנושאים הנסקרים הם: סרטים שהופקו בסיוע הקרנות, פעילויות הסינמטקים, מספר הביקורים בבתי-הקולנוע, פסטיבלי הקולנוע בישראל, תקציב המועצה הישראלית לקולנוע ב-2014, סרטים ישראליים בפסטיבלים בחו"ל, זכייה בפרסים ופעילויות שיווק. בנספחים מופיעים רשימת הסרטים שהוקרנו לראשונה ב-2014 לפי יוצרים, שחקנים, תקציבים ומקורות תמיכה, סכומי התמיכה של הקרנות, רשימת בתי-הקולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע לפי אזורים ופסטיבלים בחו"ל שבהם הוקרנו סרטים ישראליים. בין הממצאים: ב-2014 הוקרנו לראשונה בפסטיבלים לקולנוע, בבתי-הקולנוע ובטלוויזיה 238 סרטים ישראליים חדשים שהופקו בסיוע הקרנות הנתמכות על-ידי המועצה הישראלית לקולנוע - 19 (8%) סרטים עלילתיים (סרטים המיועדים להקרנה בבתי-קולנוע, שאורכם 80 דקות לפחות), 27 (11%) סרטים קצרים, 39 (16%) סרטי תעודה, 36 (15%) סרטים ייעודיים ו-117 (49%) סרטי סטודנטים; ב-26 יישובים הוקרנו ב-2014 248 סרטים ב-40 בתי-קולנוע וב-295 אולמות (בחלק מבתי-בקולנוע יש כמה אולמות), נוסף על הסרטים שהוקרנו בסינמטקים; ב-2014 צפו כ-1.7 מיליון צופים בסרטים ישראלים שהוקרנו בבתי-הקולנוע בארץ; ב-2014 הוקרנו 76 סרטים ישראליים בפסטיבלים לקולנוע ב-61 מדינות, ו-31 מהסרטים הללו זכו בפרסים; תקציב התמיכה של מועצת הקולנוע ב-2014 היה כ-80 מיליוני ₪.

(סרטים; בתי-קולנוע; צריכה תרבותית; תקציבים)

064

כרמלי, אברהם; מימון, הילה:

מוזיאונים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2014

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, פתח-תקווה 2015,, 61 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז (ראו: מחקר והערכה > המרכז למידע ומחקרי תרבות): www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 56 מוזיאונים מוכרים שנתמכו על-ידי מינהל התרבות שבמשרד התרבות והספורט ב-2014 (לא נסקרה פעילותם של שני מוזיאונים מוכרים נוספים - "יד ושם" ומוזיאון "דגון"). הדו"ח מתבסס על דיווחי המוזיאונים בנוגע לפעילותם השוטפת. הנתונים הכספיים נערכו על-פי "סרגל אחיד", המאפשר להשוות בין המוזיאונים בסעיפים של ההכנסות וההוצאות. בין הנתונים המוצגים: נתונים על פריטי האוספים, סוגי התערוכות, תערוכות חדשות ותערוכות קבועות, הדרכות ופעילויות חינוכיות, מאפיינים של האמנים, מאפיינים של המוזיאונים, אמצעי תיעוד ומידע, "ציון איכות" של המוזיאונים, מספר המבקרים, הכנסות והוצאות, פרסומים של המוזיאונים, ההקצבות של מינהל התרבות למוזיאונים וכוח-האדם של המוזיאונים. בין הממצאים: ב-2014 הוצגו 305 תערוכות חדשות ב-42 מוזיאונים, ו-84% מהן תערוכות היו זמניות; 12 מוזיאונים הציגו תערוכות קבע חדשות; 7 מוזיאונים הציגו יותר מ-10 תערוכות חדשות; לאוספי המוזיאונים נוספו במהלך השנה 46,935 פריטים, רובם הודות לתרומות; במוזיאונים נערכו כ-4.4 מיליוני ביקורים, 59% מהם בתשלום; 35 מוזיאונים הוציאו לאור 267 פרסומים במהלך 2014.

(מוזיאונים; תערוכות; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

065

תנועות הנוער בישראל: תוצאות אומדן הגודל היחסי 2015
ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, רמת-גן 2016, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ראמ"ה: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/Rama.

תנועות הנוער תורמות לחברה בכלל ולבני הנוער בפרט בנושאים רבים ומגוונים, כגון חיזוק אהבת הארץ, הגשמה, עידוד דו-קיום, סובלנות, צמצום פערים חברתיים, טיפוח מנהיגות, אחריות ומעורבות חברתית. ב-2015 פעלו 13 תנועות נוער בכל מגזרי האוכלוסייה - חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, בדואים ודרוזים. משרד החינוך תומך בתנועות הנוער, הן כספית והן בדרכים אחרות, ולכן בוצע ב-2015/2014 אומדן של גודלן היחסי של תנועות הנוער, באמצעות ראמ"ה. מטרות האומדן היו: בחינת עמידתן של תנועות הנוער בתנאי הסף המופיעים במבחני התמיכה; מדידת גודלן היחסי של תנועות הנוער לצורך תקצוב; מתן משוב למטה משרד החינוך ולתנועות על פעילויות, עמדות, הכשרה, ערכים וכדומה לשם שיפור פעילותן. האומדן התבסס על איסוף נתונים מ-3 מקורות: תצפיות על הפעילויות בסניפים וראיונות עם רכזים ומדריכים; שאלונים לחניכים שהועברו לתלמידים בבתי-הספר באמצעות סקרי המיצ"ב; שאלונים טלפוניים למדריכים. בין הממצאים: ב-2015 השתתפו בפעילויות תנועות הנוער כ-246,500 חניכים וכ-26,800 מדריכים צעירים; ב-2015-2006 עלה מספר החניכים בתנועות הנוער מכלל התלמידים, במגזר היהודי מ-22% ל-30% ובמגזר הערבי מ-6% ל-12%; בסך הכל גדל מספר החניכים מכ-148,400 ב-2006 לכ-248,600 ב-2015; במקביל, גדל תקצוב משרד החינוך מכ-49.3 מיליוני ₪ ב-2006 לכ-86.8 מיליוני ₪ ב-2015; 3 תנועות הנוער הגדולות ב-2015 היו הצופים העבריים (26.3% מכלל החניכים), הנוער העובד והלומד (25.2%) ובני עקיבא (21.3%).

(תנועות נוער; הקצאת משאבים)

066

הראל-פיש, יוסי; וולש, סופי; שטיינמץ, נועה ואחרים:
נוער בישראל - בריאות, רווחה נפשית וחברתית ודפוסי התנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל: סיכום ממצאי המחקר הארצי השביעי 2014 וניתוח מגמות בין השנים 2014-1994 והשוואה בינלאומית
HBSC - Israel - הסקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני נוער, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2016, 309 עמ', בשיתוף עם משרד הבריאות ומאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של תכניתHBSC - ישראל: http://www.biu.ac.il/soc/hbsc.

דו"ח זה הוא פרסום מקיף של ממצאי המחקר הארצי השביעי על התנהגויות סיכון והיפגעות בקרב בני נוער בישראל. הסקר בוצע כחלק מהסקר הרב-לאומי של ארגון הבריאות העולמי (WHO-HBSC). בשנת 2014 השתתפו בסקר בישראל כ-14,000 תלמידים מבתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים-דתיים וערביים. מנתוני המחקר אפשר ללמוד על חיי היום יום של בני הנוער בישראל בתחומים שונים: התנהגויות למיניהן, דפוסי אלימות, עישון, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, מפגשים חברתיים, בדידות, בריאות הנפש, בריאות גופנית, משקל עודף, דימוי גוף, הרגלי אכילה, מצוקות, תפיסות של אקלים בית הספר, יחסי מורים-תלמידים, מעורבות ההורים בחיי ילדיהם המתבגרים, דפוסי בילוי בשעות הפנאי, התנדבות ומעורבות קהילתית, פעילות ספורטיבית, פציעות, יחסים במשפחה, שימושים במחשב, תקשורת עם חברים באמצעות הטלפון הסלולרי ועוד. כל פרק בדו"ח כולל מבוא, מדדים, ממצאים עיקריים, סיכום, מסקנות ורשימת מקורות.

(מתבגרים; בריאות גופנית; בריאות הנפש; התנהגות חברתית; מפגשים חברתיים; אקלים בית-הספר; אלימות; פעילויות פנאי; יחסי הורים-ילדים; התנדבות; תזונה; חומרים פסיכואקטיביים; עישון; שתיית אלכוהול; דיאטה; משקל עודף; דימוי גוף; פעילות גופנית; יחסי מין; מצבי לחץ; אינטרנט; מחשבים)

067

אובדנות בישראל, 2013
שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 98 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il (ראו: פרסומים נתונים סטטיסטיים אובדנות).

בפרסום שנתי זה מוצג מידע על היקף ההתאבדויות וניסיונות ההתאבדות בישראל. הפרסום כולל נתוני התאבדות ל-2013-1981 ונתונים על ניסיונות התאבדות ל-2014-2004. המידע על ההתאבדויות מבוסס על קובץ "סיבות מוות" של הלמ"ס. יש לציין, כי סימול סיבת המוות בקובץ נעשה על-פי כללים של ארגון הבריאות העולמי. המידע על ניסיונות ההתאבדות מבוסס על הרישום במחלקות לרפואה דחופה שבבתי-החולים לאשפוז כללי. בפרסום מוצגים הן מספרים מוחלטים והן שיעורי ההתאבדויות וניסיונות ההתאבדות באוכלוסייה, תוך שימת דגש על קבוצות בסיכון, במיוחד בני נוער ועולים. הנתונים כוללים גיל, מגדר, קבוצת אוכלוסייה, מצב משפחתי, חודש האירוע, אזור ואופן הביצוע. בין הממצאים: מספר ההתאבדויות ב-2013 היה 372 (291 של גברים ו-81 של נשים), לעומת 435 ב-2012; שיעור ההתאבדויות המתוקנן לגיל ב-2013 היה 6.3 ל-100,000 נפש – 10.2 בקרב גברים ו-2.7 בקרב נשים; כשליש מהמתאבדים בעשור האחרון היו עולים חדשים; שיעור ההתאבדות המתוקנן לגיל של גברים ונשים בישראל נמצא נמוך מאשר ברוב מדינות אירופה; מספר ניסיונות ההתאבדות שנרשמו במחלקות לרפואה דחופה בבתי-החולים הכלליים מגיל 10 ומעלה היה 6,488 ב-2014 (2,748 של גברים ו-3,738 של נשים), לעומת 6,238 ב-2013; שיעור ניסיונות ההתאבדות המתוקנן לגיל היה 98.4 ל-100,000 נפש ב-2014 – 83.5 בקרב גברים ו-113.7 בקרב נשים; ב-2014, ניסיונות ההתאבדות של בני 24-10 היו כמחצית (47%) מכלל ניסיונות ההתאבדות של נשים ו-41% מכלל ניסיונות ההתאבדות של גברים.

(התאבדות)

068

מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי: 2014-2013
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 147 בסדרת סטטיסטיקל, ירושלים 2016, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

ב-2015 קבעה ממשלת ישראל שעל הלמ"ס לפרסם מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי בתחומים הבאים: איכות התעסוקה, ביטחון אישי, בריאות, דיור ותשתיות, חינוך, השכלה וכישורים, רווחה אישית וחברתית, סביבה, מעורבות אזרחית וממשל ורמת חיים חומרית. כמו כן, הוחלט על פיתוח תחומי טכנולוגיות ומידע ופנאי, תרבות וקהילה - 11 תחומי מדידה של איכות חיים. לכל תחום מדידה נבחרו 8 מדדים מייצגים. בעלון זה מוצגת תמצית של 9 התחומים הראשונים מהפרסום מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי 2015. פרסום זה כולל 45 מדדי איכות חיים מתוך סך כל המדדים הנבחרים. נתונים ומדדים אלו נלקחו מתוך מאגרי המידע של הלמ"ס, והם מתבססים על מידע מינהלי ועל סקרים שוטפים המבוצעים על-ידה. בין הממצאים: שיעור התעסוקה בישראל עלה מ-49.7% ב-2000 ל-60.4% ב-2014; ב-2014, 73% מבני 20 ומעלה חשו בטוחים ללכת לבדם בשעות החשכה באזור מגוריהם; ב-2014, שיעור תמותת התינוקות (עד גיל שנה) ל-1,000 לידות חי היה 3.0 - 2.2 בקרב יהודים ו-6.0 בקרב ערבים; 33% ממשקי הבית בישראל הוציאו 30% או יותר מההכנסה נטו על דיור – כ-50% ממשקי הבית בעשירון התחתון וכ-15% ממשקי הבית בעשירון העליון; שיעור בני 30 בעלי השכלה על-תיכונית וגבוהה עלה מ-44% ב-2001 ל-54.1% ב-2014; ב-2013, 86% מבני 20 ומעלה דיווחו שהם מרוצים מחייהם - 89% מהיהודים ו-73% מהערבים.

(איכות חיים; מדדים; תעסוקה; ביטחון אישי; בריאות; דיור; רמת השכלה; רווחה רגשית; תוחלת חיים; תמותת תינוקות; איכות הסביבה; תאונות דרכים; פעולות טרור; מעורבות; ממשל; רמת חיים; הכנסה; תמיכה חברתית; התנדבות; שביעות רצון)

069

איגוד הספורט העממי בישראל: סקר מעקב לבחינת הפעילות הגופנית הספורטיבית בחברה הישראלית

איגוד הספורט העממי בישראל, תל-אביב 2015, 34 עמ'. בוצע על-ידי מכון "מחשוב". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.isfa.co.il.

הסקר השנתי של איגוד הספורט העממי הקיף את הנושאים הבאים: תדירות הפעילות הגופנית, מסגרת הפעילות (מאורגנת / לא-מאורגנת) וסוגי פעילות נפוצים; מגמות בשינוי הפעילות הגופנית לאורך זמן; חסמים וגורמי הנעה לעיסוק בספורט ובפעילות גופנית; מודעות לפעילויות של איגוד הספורט העממי. הסקר הטלפוני נעשה ביולי-אוגוסט 2015 בקרב מדגם מייצג של 403 בני 18 ומעלה, דוברי עברית באוכלוסייה היהודית בישראל. בין הממצאים: 60% מהנשאלים דיווחו שהם עוסקים בפעילות ספורטיבית בתדירות של 3 פעמים בחודש לפחות, ומתוכם 34.8% דיווחו שהם עוסקים בפעילות זו 3 פעמים בשבוע לפחות; מקרב העוסקים בפעילות ספורטיבית קבועה, הפעילויות המובילות היו הליכה (30%), ריצה / ג'וג'ינג (9%), חדר כושר (13%), התעמלות מחוץ לבית (15%) ושחייה (7%); גורם ההנעה העיקרי לעיסוק בפעילות גופנית היה בריאות (87.1%) ולאחריו הורדה במשקל הגוף (32.5%), הנאה / כיף (31.8%), כושר גופני (20.9%) ועיצוב הגוף (13.4%); שיעור המדווחים על פעילות ספורטיבית היה גבוה הרבה יותר בקרב חילונים (52.6%) לעומת מסורתיים (18.4%), דתיים (14.2%) וחרדים (14.1%). הדו"ח כולל גם השוואות בין קבוצות גיל ובין שני המגדרים וכן השוואות של הממצאים לשנים קודמות.

(פעילות גופנית; ספורט; כושר גופני; פעילויות פנאי; עמדות)

070

הריס-אולשק, רונית:
שילוב עבודה משפחה: חלוקת התפקידים במשק הבית
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 24 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

מטרת המחקר שמדווח עליו בפרסום זה היתה לבחון את מידת המעורבות של אבות במשק הבית ואת השפעתה של מעורבות זו על תפקוד האימהות בתחומי העבודה והמשפחה. המחקר התבססה על סקר שנערך על-ידי מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד הכלכלה ב-2013-2012 בקרב 996 אימהות לילדים עד גיל 10 אשר היו מועסקות בשלוש השנים האחרונות. בין הממצאים: ב-5% ממשקי-הבית לקח האב על עצמו את האחריות העיקרית לטיפול במטלות משק-הבית, ב-22% ממשקי-הבית נמצאה חלוקה שוויונית בין בני הזוג בטיפול במטלות משק-הבית, ובשאר המשפחות רוב המטלות או כולן נעשו על-ידי האם; ב-11.4% ממשקי-הבית שבהם השתכרה האם שכר חודשי של 10,000 ₪ ומעלה, עיקר הנטל של עבודות משק הבית היה על האבות, לעומת 2.1% ממשקי-הבית שבהם האם השתכרה שכר חודשי של עד 4,000 ₪; ככל שהתלות הכלכלית של האם הלכה וקטנה וחלקה היחסי בהכנסות משק-הבית הלך ועלה, כך הלך וגדל שיעור משקי-הבית השוויוניים או משקי-הבית שבהם האב לקח על עצמו את עיקר הטיפול בבית. אי-השוויון בין בני הזוג בעיסוק במטלות משק-הבית בלט יותר במשפחות ערביות.

(נשים עובדות; הכנסה; תפקידים במשפחה; בני זוג; הבדלים בין המינים)

071

Bodas, Moran; Siman-Tov, Maya; Kreitler, Shulamit et al:
Perception of the Threat of War in Israel - Implications for Future Preparedness Planning
"Israel Journal of Health Policy Research", 4: 35 (2015), 9 pages. The article appears on the Journal's Website: www.ijhpr.org.

במחקרים קודמים נמצא, כי מוכנות למצבי חירום מפחיתה את הצורך בטיפול רפואי בשעת חירום. בעבודה שמדווח עליה במאמר זה נבדקו עמדות בקרב הציבור הישראלי בנוגע לאיום המלחמה, ונדונות ההשלכות לגבי מדיניות מקדמת התמודדות. בסקר, שנעשה באוקטובר 2013, נדגמו 503 משקי-בית המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. הנדגמים רואיינו טלפונית לבדיקת תפיסת האיום מפני מלחמה. שאלון הסקר כלל שאלות לגבי רמת המוכנות של משק-הבית, גישות לגבי תפיסת האיום, אחריות לגבי המוכנות, נכונות לחפש מידע ותחושת מוכנות. בין הממצאים: תחושת האיום מושפעת ממאפיינים חברתיים-דמוגרפיים שונים; יהודים ובני 40 ומטה היו עם תפיסת סיכון גבוה למלחמה בהשוואה ללא-יהודים ולבני 40 ומעלה; 55% מהמשיבים סברו שהסיכוי שהם ייפגעו אישית (פציעה או מוות) כתוצאה ממלחמה הוא נמוך, ו-33% סברו שהסיכוי הוא גבוה; 76.4% מהמשיבים העריכו שלמלחמה תהיה השפעה חמורה על חיי השגרה של כלל האוכלוסייה. בהשוואה לנתונים שנאספו עשור קודם, נראה שתפיסות הציבור הישראלי את הסיכון למלחמה ואת השפעותיה הן במגמת ירידה. בעלי השכלה אקדמית ובעלי הכנסה גבוהה העריכו שהסיכוי למלחמה הוא גבוה הרבה יותר מאשר לא-אקדמאים ובעלי הכנסה בינונית/נמוכה.

(מלחמות [השפעות]; מצבי לחץ; התמודדות; עמדות)

072

ניטור רמת האלימות בבתי הספר על-פי דיווחי תלמידים: נתונים מתוך סקרי ניטור אלימות תשע"ה, תשע"ג, תשע"א ותשס"ט
ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, רמת-גן 2016, 128 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ראמ"ה: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/Rama.

החל משנת הלימודים תשס"ט, מעבירה ראמ"ה שאלונים בתדירות דו-שנתית למדגם מייצג של תלמידי כיתות ד'-י"א לבדיקת תופעת האלימות בבתי-הספר. בדו"ח זה, השלישי בסדרה, מפורטים ממצאים מהשאלונים שהועברו עד כה במגזר היהודי (בחלוקה לשכבות גיל: כיתות ד'-ו', ז'-ט' ו-י'-י"א) ובמגזר הערבי, תוך השוואה על פני זמן. מטרתו המרכזית של המחקר היא לברר מהו היקף האלימות (לסוגיה) ובקרב אלו קבוצות אוכלוסייה וקבוצות גיל היא שכיחה. מטרה נוספת היא יצירת בסיס מידע הכולל, מלבד משתני האלימות, גם משתנים העשויים להסביר את תופעת האלימות וסיבותיה. הנתונים המופיעים בדו"ח הנוכחי נאספו בינואר-מרס 2015, והם מוצגים בהשוואה לנתוני 2013, 2011, ו-2009. על בסיס התשובות חושבו מדדים לשבעה סוגי אלימות: מילולית, מתונה, קשה, חברתית, אלימות באמצעות כלי תקשורת דיגיטליים, אלימות מינית, אלימות מצד הצוות או כלפי הצוות. בין הממצאים: ארבע תופעות האלימות המתרחשות בבתי-הספר בשכיחות הגבוהה ביותר היו: מילולית (36%), חברתית (19%), מתונה (%19) ומינית (14%); ברוב המדדים נמצאו שיעורי אלימות גבוהים יותר בבתי-הספר שבמגזר הערבי. לעומת זאת, שיעורי שתיית אלכוהול נמצאו גבוהים יותר בקרב תלמידים מהמגזר היהודי. עוד נמצא, שככל שרמת האלימות היתה גבוהה יותר, שיעורי הדיווח עליה היו נמוכים יותר. ברוב המדדים נתגלתה מגמת שיפור בהשוואה לשנים קודמות.

(תלמידים; אלימות בבית-הספר)

073

נגר, גיא:
סקר בנושא: תופעת השיימינג בקרב בני הנוער בישראל
מחלקת מחקר, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2016, 13 עמ', בשיתוף עם במה - בקרה, מדידה והערכה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: http://mops.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את תופעת השיימינג (בִיּוּשׁ) בקרב בני נוער. בסקר השתתפו 624 בני 18-12, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בקבוצת גיל זו. בין הממצאים: 33% מבני הנוער דיווחו שהם נפגעו מעבירות באמצעות רשתות חברתיות בשנה האחרונה - 18% נחשפו לעבירות שיימינג, השפלה או הבכה, 11% נחשפו לאיום או אלימות מילולית ו-3% נחשפו להטרדה מינית; 18% מהנפגעים לא דיווחו לאף אחד על הפגיעה; 46% מבין אלו שדיווחו על הפגיעה, ציינו כי לאחר הדיווח התופעה חזרה על עצמה; 16% דיווחו כי לקחו חלק בביוש או בהשפלה באינטרנט; 45% מבני הנוער דיווחו שהם השתתפו בלפחות סוג אחד של מעשה אלימות באינטרנט: 21% שלחו דואר אלקטרוני המכיל מסר מעליב/ איום/ גסויות, 11% שלחו תמונות או סרטי וידיאו פוגעניים דרך הטלפון הנייד, 8% הפיצו דברים פוגעניים באתרי אינטרנט, 4% ביצעו שיחות טלפון פוגעניות ו-1% פגעו במישהו במסנג'ר/ פייסבוק/ טוויטר/ וואצאפ; מבין אלו שביצעו מעשה אלימות באינטרנט 46% שלחו דואר אלקטרוני המכיל מסר מעליב/ איום/ גסויות, 25% שלחו תמונות או סרטי וידיאו פוגעניים דרך הטלפון הנייד, 17% הפיצו דברים פוגעניים באתרי אינטרנט, 10% ביצעו שיחות טלפון פוגעניות ו-2% פגעו במישהו במסנג'ר/ פייסבוק/ טוויטר/ sms/ וואצאפ; 97% מבני הנוער סברו שתופעת השיימינג היא שלילית ו-74% סברו שניתן למנוע אותה; 37% סברו שהכלי היעיל להתמודד עם התופעה הוא הענשה ו-36% סברו שהכלי היעיל הוא תכניות לימוד והסברה.

(אינטרנט; מתבגרים; יחסים בין תלמידים)

ו. חינוך והשכלה

074

ההוצאה הלאומית לחינוך, 2014-1962
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס'
1626, ירושלים 2015 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים סיכומים על ההוצאה הלאומית לחינוך, לפי מגזר מבצע, מגזר מממן, סוג ההוצאה וסוג השירות. הפרסום כולל לוחות שמוצגות בהם סדרות רב-שנתיות רציפות לכל התקופה הנסקרת ולוחות מפורטים ומעודכנים לשנים 2006 עד 2014. מהנתונים שרוכזו אפשר לבחון את הגידול בהוצאות לחינוך במשך השנים ולראות איזה חלק מהגידול נבע משינוי כמותי ואיזה חלק נבע מייקור השירותים. כמו כן, מוצגים היחסים שבין ההוצאה לחינוך ורכיביה לבין ההכנסה הלאומית הגולמית, הצריכה וההשקעות. בפרסום מובאים גם נתונים על היקף המקורות שהופנו לשירותי החינוך, לפי סוג הפעילות - מי מימן את ההוצאות ואלו מגזרים סיפקו את השירותים. נוסף על אלה, מוצגים נתונים על ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל בהשוואה למדינות החברות ב-OECD - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך (סך ההוצאה למעט ההשקעה בנכסים קבועים), במחירים קבועים, עלתה ב-2014 ב-2.5%, בהמשך לעלייה של 3.4% ב-2013; בהוצאה השוטפת לחינוך לנפש חלה ב-2014 עלייה של 0.5% בהמשך לעלייה של 1.4% ב-2013; בהשקעה בנכסים קבועים (מבנים וציוד לבתי-הספר) נרשמה ב-2014 ירידה של 15%; ב-2014 מימנו הממשלה, הרשויות המקומיות והמלכ"רים שרוב מימונם מהממשלה כ-79% מההוצאה הלאומית לחינוך; אחוז ההוצאה לחינוך מתוך התמ"ג היה 7.9% ב-2014; ב-2012 היתה ההוצאה הלאומית לחינוך במוסדות חינוך 6.5% מהתמ"ג, לעומת ממוצע של 5.3% במדינות החברות ב-OECD, וההוצאה הציבורית לחינוך בשנה זו היתה 5.2% מהתמ"ג (12.8% מכלל ההוצאה הציבורית), לעומת 4.8% בממוצע במדינות החברות ב-OECD.

(חינוך; הוצאה לאומית; שירותי חינוך; מוסדות חינוך; גני ילדים; בתי-ספר; אוניברסיטאות; מימון; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

075

מערכת החינוך בשנת הלימודים התשע"ה
המינהל לכלכלה ותקציבים, משרד החינוך, ירושלים 2015, 24 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.education.gov.il.

בחוברת זו מוצגים בתמציתיות נתונים על אודות מערכת החינוך עם סיום שנת הלימודים תשע"ה (2014/15). הממצאים מבוססים על נתוני האגף לכלכלה וסטטיסטיקה שבמינהל לכלכלה ותקציבים במשרד החינוך ועל נתוני הלמ"ס (לגבי החינוך הגבוה וההוצאה הלאומית לחינוך). בין הממצאים: מצבת התלמידים (כולל גני ילדים ציבוריים) מנתה בתשע"ה כ-2.48 מיליון תלמידים - גידול של כ-23% לעומת תשס"ה (2004/05); בתשע"ה למדו בחינוך היסודי העברי כ-723,000 תלמידים (גידול של 26% לעומת תשס"ה) ובחינוך היסודי הערבי כ-250,000 תלמידים (18%); מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה גדל מכ-216,000 ב-תש"ס (1999/2000) לכ-338,000 בתשע"ה; שיעור המורים בעלי תואר אקדמי בחינוך היהודי העל-יסודי הגיע בתשע"ה לכ-91% - עלייה של כ-3% לעומת תשע"א, ובחינוך הערבי הרשמי חל בתקופה זו גידול של כ-3.5% (לכ-93%); תקציב משרד החינוך במחירים שוטפים עלה מ-21 מיליארדי ₪ ב-2000 לכ-47.1 מיליארדי ₪ ב-2015 (במחירים קבועים, ל-36.4 מיליארדי ₪); בשנים 2000 עד 2015 גדל מספר התלמידים בכ-34%, והתקציב גדל בכ-73%; כ-74% מהתקציב הרגיל של משרד החינוך ב-2015 היה בעבור שעות הוראה.

(תלמידים; מורים; בתי-ספר; גני ילדים; חינוך עברי; חינוך ערבי; סטודנטים; תקציבים)

076

הקרן הלאומית למדע: דין וחשבון שנתי - תשע"ו - 2015/16
הקרן הלאומית למדע, ירושלים 2015, 155 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הקרן: www.isf.org.il.

"הקרן הלאומית למדע" הוקמה כעמותה ב-1995, לאחר שפעלה קודם לכן כזרוע של האקדמיה הישראלית למדעים. הקרן נועדה להעריך, לבחור ולתמוך בהצעות למחקר בסיסי בכל התחומים של המדעים המדויקים והטכנולוגיה, מדעי החיים והרפואה ומדעי הרוח והחברה, הראויות למענקי מחקר על בסיס האיכות המדעית וללא קשר להשתייכות המוסדית. כ-97% מתקציב הקרן מגיע מהוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה והיתר מתרומות. בדו"ח הנוכחי נסקרת פעילותה של הקרן ותקציביה בתחומי המדע השונים. בין הממצאים: התקציב הכולל של הקרן בשנת תשע"ו היה כ-631 מיליוני ₪; תקציב מענקי המחקר האישיים החדשים הסתכם בכ-116 מיליוני ₪; תקציב זה התחלק בין 524 זוכים: 169 בתחום המדעים המדויקים והטכנולוגיה, 160 בתחום מדעי החיים והרפואה, 70 בתחום מדעי הרוח ו-125 בתחום מדעי החברה; התקציב של מענקים נמשכים משנים קודמות עמד על כ-267 מיליוני ₪; התקציב לציוד מדעי בעבור החוקרים הסתכם בכ-50 מיליוני ₪, והתקציב בעבור סדנאות מחקר בכ-2.5 מיליוני ₪.

(מדעים; טכנולוגיה; רפואה; מדעי הרוח; מדעי החברה; מחקר; מימון; מענקים)

077

מיומנויות בוגרים בישראל, 2015-2014
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1640, ירושלים 2016, 200 עמ', בשיתוף עם ראמ"ה - רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך ו-PIAAC (Programme for International Assessment of Adult Competencies). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

דו"ח זה כולל מידע רב על התפלגות מיומנויות היסוד של תושבים בישראל בגילים 16-65 ועל הקשר שבין רמות המיומנויות שנמדדו למשתני רקע שונים. הנתונים שעליהם מתבסס הדוח נאספו בתכנית ההערכה הבין-לאומית PIAAC (Programme for International Assessment of Adult Competencies) הפועלת ביזמת ארגון ה-OECD. ה-OECD פרסם את ממצאי הסבב הראשון של הסקר ב-2013 בנוגע ל-25 מדינות. ישראל השתתפה בסבב השני שנערך ב-2015-2014 וכלל 9 מדינות וממצאיו התפרסמו בקיץ 2016. הסקר בכללו נערך לפי הנחיות ה- OECD  בליווי של מאגד (קונסורציום) מקצועי רב-לאומי, בהתבסס על ניסיון מצטבר בסקרי מיומנויות לאורך יותר מ-30 שנה. הדו"ח הנוכחי יוצא לאור במקביל לדו"ח הבין-לאומי של ה-OECD, והוא כולל מידע עשיר על מיומנויות היסוד בישראל וכן ממצאים השוואתיים על מצב מיומנויות אלו בישראל בהשוואה למדינות אחרות. שלוש מיומנויות היסוד שנבדקו בסקר היו: אוריינות קריאה, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת. בין הממצאים: ממוצע הציונים בישראל במיומנויות קריאה היה 255 לעומת ממוצע של 268 במדינות ה-OECD (מקום 28 מתוך 34 מדינות); באוריינות מתמטית הציון בישראל היה 251 לעומת ממוצע של 263 במדינות ה-OECD (מקום 29 מ-34); בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת הציון הממוצע בישראל היה 274 לעומת ציון ממוצע של 279 במדינות ה-OECD (מקום 24 מ-29 מדינות).

(מבוגרים; מיומנויות; ידע; מיומנויות קריאה; מתמטיקה; מחקר השוואתי)

078

לביא, ויקטור; זנד, אדית:
על מקורות הפערים המגדריים בהון אנושי: ההשלכות של הטיות סטריאוטיפיות של מורים בטווח הקצר ובטווח הארוך
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2016.02 בסדרת מאמרים לדיון, ירושלים 2016, 41 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.boi.org.il.

מטרתה העיקרית של עבודה זו היתה לחקור כיצד ההטיה של מורים כלפי קבוצה מגדרית אחת מחזקת את הישגיה של אותה קבוצה בעתיד, וכיצד היא משפיעה על בחירותיהם האקדמיות של פרטיה בהמשך דרכם. העבודה התבססה על נתונים מתוך הרשומות המינהליות של מינהל החינוך בעיריית תל-אביב-יפו. המדגם כלל את תלמידי כיתה ו' בבתי הספר בעיר בשנים 2004-2002. כל רשומה כללה מזהה אישי, מזהה של בית-הספר והכיתה בכיתה ו' וציוני המבחנים של התלמיד במבחני בית-הספר במתמטיקה, באנגלית ובעברית שהתקיימו בכיתה ו' (מבחנים "לא-עיוורים" למגדר הנבחן). נתונים אלה מוזגו עם נתוני מרשם התלמידים של משרד החינוך, הכוללים נתונים דמוגרפיים של התלמידים (מגדר, מוצא, מספר אחים והשכלת ההורים). לנתונים אלו נוספו ציוני המיצ"ב ובחינות הבגרות במקצועות אלו (מבחנים "עיוורים" למגדר הנבחן) ונתוני המוסד לביטוח לאומי לגבי הרקע הדמוגרפי של המורים והתלמידים. נמצא, כי בבית-הספר היסודי קיימת הטיה של ציוני המורים לטובת הבנים. הטיה זו מביאה בהמשך הדרך לשיעור גבוה יותר של בנים בלימודי מתמטיקה מוגברים בתיכון בהשוואה לבנות. להטיה זו יש השלכות ארוכות-טווח על לימודים גבוהים בתחומי ההנדסה, מדעי המחשב וכו' וכתוצאה מכך גם לגבי פערי שכר. עוד נמצא, כי השפעת ההטיה היתה גבוהה יותר בקרב ילדים שבאו ממשפחות שבהן רמת ההשכלה של האב גבוהה משל האם ובקרב בנות שהיו מרקע חברתי-כלכלי נמוך.

(בתי-ספר יסודיים; מורים; תלמידים; מבחנים; ציונים; הפליה; הבדלים בין המינים)

079

גליקמן, חגית; ליפשטט, נורית ואחרים (עורכים):
פרקטיקות ניהול של מנהלים מכהנים בראשית דרכם ועמדותיהם ביחס לפעילויות מכון "אבני ראשה"
ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, רמת-גן 2016, 120 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ראמ"ה:

ב-2007 הוקם מכון "אבני ראשה", הפועל ליצירת עתודה ניהולית מקצועית, באמצעות פיתוח והפעלת תכניות הכשרה והדרכה למנהלים חדשים, וקידום תהליכי התפתחות ולמידה למנהלים מכהנים. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה שביצעה ראמ"ה לבחינת עמדות מנהלים בראשית דרכם שהודרכו במכון, שביעות רצונם מפעילויות המכון ותפיסותיהם לגבי נושאים הקשורים לפרקטיקות הניהול. נוסף על כך, נבחנה התפתחות פרקטיקות המנהלים בשנים הראשונות לניהולם בהתבסס על דיווחיהם לגבי היגדים שונים בנושאי פרקטיקה. כמו כן, נותחו עמדותיהם של מורים בבתי-ספר של מנהלים שהוכשרו במכון בנוגע לפרקטיקות הניהול של מנהליהם וביחס לפרקטיקות ההוראה בבית-הספר, ונבחן הקשר שבין דיווחי המנהלים לדיווחי מוריהם. המחקר התבסס על מדגם של 384 מנהלים שהודרכו במכון בתשע"א-תשע"ג ושל 15 מורים. בין הממצאים: 80% מהמנהלים הביעו שביעות רצון מפעילויות המכון; 87% מהמנהלים דיווחו על נקיטת פעולות לשיפור, מעקב ויישום תכנית העבודה; 85% מהמנהלים דיווחו שהם פועלים לאפקטיביות בית-ספרית ולקביעת יעדים וציפיות וכן שהם מקדמים תרבות למידה בית-ספרית; נמצא קשר מובהק בין דיווחי המנהלים לבין דיווחי המורים שעבדו תחת ניהולם בנוגע לפרקטיקות הניהול וההוראה בבית-ספרם.

(מנהלי בתי-ספר; הכשרת מנהלים; מורים; הוראה; אפקטיביות בית-ספרית)

080

תלמידים בבתי ספר מקצועיים: מאפיינים, עמדות והישגים לימודיים
ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, רמת-גן 2016, 60 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: http://cms.education.gov.il.

במחקר זה נבדקו מאפייניהם של תלמידי כיתות ח' בשנת הלימודים תשס"ח בבתי-הספר של משרד הכלכלה בהשוואה לתלמידי בתי-הספר של משרד החינוך, בשתי נקודות זמן: בתחילת לימודיהם בכיתה י' (תש"ע) ובתום לימודיהם בכיתה י"ב (תשע"ב). הבדיקה כללה: מאפיינים דמוגרפיים-חברתיים של התלמידים ובתי-הספר שבהם למדו, הישגים לימודיים ועמדות ותפיסות אישיות כלפי בית-הספר, כפי שנמדדו בחטיבות הביניים; התמדה בלימודים וזכאות לתעודה בתום הלימודים בחטיבה העליונה. בין הממצאים: 45% מתלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה היו דוברי ערבית (25% בבתי-הספר של משרד החינוך); 85% מתלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה היו בנים לעומת 50% בבתי-הספר של משרד החינוך); כ-50% מתלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה היו מרקע חברתי-כלכלי נמוך (לעומת 25% מתלמידי בתי-הספר של משרד החינוך); הישגי תלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה בבחינות המיצ"ב היו נמוכים יותר מהישגי תלמידי בתי-הספר של משרד החינוך בכל 4 תחומי הבחינה; 49% מתלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה התמידו בלימודיהם עד סוף כיתה י"ב והיו זכאים לתעודת גמר מקצועית (לעומת 67% מתלמידי בתי-הספר של משרד החינוך שהיו זכאים לתעודת בגרות); 29% מתלמידי בתי-הספר של משרד הכלכלה לא התמידו בלימודיהם עד סוף כיתה י"ב (לעומת 5% מתלמידי בתי-הספר של משרד החינוך).

(תלמידים; חטיבות ביניים; בתי-ספר תיכוניים; בתי-ספר מקצועיים; הישגים לימודיים)

081

פיכטלברג-ברמץ, אסנת:
שינויים בגילאי הילדים במעונות ובמשפחתונים המוכרים
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה נסקרים השינויים שחלו בשנים האחרונות בגילי הילדים במעונות ובמשפחתונים המוכרים על-ידי משרד הכלכלה והתעשייה. זאת, לאור המלצות ועדת טרכטנברג (החלת חינוך חינם בגני טרום-טרום חובה), שינויי מדיניות לעידוד אימהות צעירות לצאת לעבודה וההכרה הגוברת בציבור בכך שגם ילדים קטנים מאוד צריכים מסגרת חברתית וחינוכית. ההשוואה נעשתה בין שנת הלימודים תשס"ז (2007/2006) לבין שנת הלימודים תשע"ד (2014/2013), והיא התבססה על עיבודים מיוחדים מתוך קובץ הילדים במעונות ובמשפחתונים המוכרים של הגף למעונות יום ומשפחתונים של משרד הכלכלה והתעשייה. בין הממצאים: מספר התינוקות לאימהות עובדות שטופלו במסגרות המוכרות גדל בתקופה זו מכ-26,700 לכ-39,900; לא נמצא הבדל בדפוסי השימוש במעונות בין נשים יהודיות לנשים ערביות; מספר התינוקות ממשפחות חרדיות גדל מכ-6,300 לכ-14,500, ומספר התינוקות היהודים שאינם ממשפחות חרדיות גדל מכ-19,000 לכ-22,900; שיעור התינוקות שמשפחותיהם מתגוררות ביישובים המשתייכים לאשכולות החברתיים-כלכליים 4-1 עלה מכ-40.7% מכלל הילדים במעונות ובמשפחתונים לכ-44.3%, וביישובים המשתייכים לאשכולות 10-5 נרשם גידול מכ-30.8% לכ-37.1%; שיעור האימהות שלא עובדות ושילדיהן מטופלים במעונות ובמשפחתונים המוכרים פחת מכ-25.3% מהאימהות לכ-6.6% מהאימהות.

(מעונות יום; משפחתונים [גיל רך]; אימהות; נשים עובדות; מדיניות חינוכית)

082

גוטנטג, טוני; אללוף, אבי; באומר, מיכל ואחרים:
21 שנת מבחן אמיר"ם: בקרת איכות ומחקר
מרכז ארצי לבחינות ולהערכה, דו"ח מס' 420, ירושלים 2015, 28 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.nite.org.il.

בחינת אמיר"ם היא בחינה שנועדה לבדוק "שליטה פסיבית" בשפה האנגלית ברמה של קריאת טקסטים והבנתם. השאלות בבחינה הן שאלות ברירה עם 4 תשובות אפשריות. הבחינה מיועדת לסטודנטים או למועמדים למוסדות אקדמיים בישראל, לשם קבלתם ללימודים או למיונם לקורסי החובה באנגלית. בין אוגוסט 1992 לדצמבר 2013 נבחנו באמיר"ם 199,674 נבחנים (חלקם יותר מפעם אחת). בתקופה זו נעשה שימוש ב-11 נוסחים של הבחינה, שהתחלקו ל-27 גרסאות נוסחים. מטרתו של המחקר הנוכחי היתה לבנות שגרת בדיקות של בקרת איכות לבחינה, באמצעות כלי ממוחשב, שיאפשר בדיקה ארוכת טווח על הציונים ואיכותם. בקרת האיכות התבססה על שיטות סטטיסטיות שנחקרו ופותחו במרכז הארצי לבחינות ולהערכה. בין הממצאים: לאורך השנים עלה מספר הנבחנים, אך ירד הציון הממוצע בבחינה; הגיל הממוצע של הנבחנים היה 27; 43% מהנבחנים היו גברים וממוצע הישגיהם היה גבוה משל הנשים; תהליך הציינון נמצא תקין, והציונים בנוסחי הבחינה השונים היו יציבים למדי.

(מיון סטודנטים; מבחנים; אנגלית; בקרת איכות)

083

גולדצויג, איילת; סער, יונתן:
תוקף יע"ל
מרכז ארצי לבחינות והערכה, דו"ח מחקר מס' 16-04, ירושלים 2016, 43 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.nite.org.il.

בחינת יע"ל (ידע בעברית לנבחנים בשפות זרות) היא בחינה המיועדת להערכת רמת הקריאה והכתיבה בעברית של מועמדים להשכלה גבוהה שנבחנו בשפה זרה בבחינת המכפ"ל (מבחני כניסה פסיכומטריים לאוניברסיטאות). הבחינה מורכבת משני חלקים: חלק סגור – חלק העוסק בהבנת הנקרא, השלמת משפטים וניסוח מחדש; חלק פתוח – חלק שבו נדרש הנבחן לכתוב חיבור קצר בנושא מוגדר. המחקר הנוכחי, שנבדקו בו היבטים של תוקף בחינת יע"ל, התבסס על ניתוח הישגיהם של כל 101,850 הנבחנים שנבחנו ביע"ל לראשונה ב-2013-2003. 98,853 מתוכם נבחנו לפחות פעם אחת במכפ"ל עד 2014. המחקר התמקד בנבחני המכפ"ל בערבית שהיוו 89% מהנבחנים. בין הממצאים: מהימנות הבחינה החוזרת ביע"ל היתה גבוהה (0.86), כאשר החלק הסגור נמצא מהימן יותר מהחלק הפתוח; השיפור הממוצע בבחינה החוזרת היה של 5 נקודות; המתאמים בין ציוני יע"ל לציוני מכפ"ל היו גבוהים (בסדר יורד: קודם כל לציון בתחום האנגלית, לאחר מכן לציון בתחום המילולי ולבסוף ללציון בתחום הכמותי); מבין המשתנים הדמוגרפיים, המשתנה המתואם ביותר עם ציון ביע"ל היה השכלת האם.

(אוניברסיטאות; מיון סטודנטים; בחינה פסיכומטרית)

084

קלפר, דביר; טורוול, אליוט:
ניתוח-על של תוקף הניבוי של הבחינה הפסיכומטרית - שימוש במודל של אפקטים אקראיים
מרכז ארצי לבחינות ולהערכה, דו"ח מס' 16-02, ירושלים 2016, 50 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.nite.org.i.

מטרתו המרכזית של מחקר זה היתה לחשב את תוחלת תוקף הניבוי של מדדי הקבלה לאוניברסיטאות בישראל באמצעות מודל אפקטים אקראיים, המתאר את המציאות טוב יותר מאשר מודל של אפקט קבוע. במסגרת המחקר נאסף מידע מ-1,584 מחקרים (הוגדר כיחידת עיבוד - חוג בשנה במוסד) שנערכו ב-2009-2004. בכל אחד מהמחקרים התקבל מידע על גודל האפקט ועל שׁוֹנוּתוֹ. גודל האפקט הוגדר כתוקף הניבוי. גודל זה חושב לששת החזאים המשמשים למיון בקבלה לאוניברסיטאות: ממוצע ציוני בגרות, ציון כללי בבחינה הפסיכומטרית (מכפ"ל), הציונים של שלושת חלקי המכפ"ל (חשיבה כמותית, חשיבה מילולית ואנגלית) וציון הסכם - ציון הבגרות וציון המכפ"ל במשקלות שווים. הקריטריון שכלפיו חושב התוקף היה ממוצע ציון שנה א' של הסטודנט. נמצא, בין היתר, כי מבין ששת החזאים לציון הסכם היה התוקף הגבוה ביותר (תוחלת 0.52), ואילו הנמוך ביותר היה של חלק המכפ"ל באנגלית (0.36). בניתוח תת-קבוצות לא נמצא הבדל מובהק בתוקף החזאים בשנים השונות, אך נמצאו הבדלים במידת התוקף של החזאים בפקולטות השונות.

(בחינה פסיכומטרית; ניבוי; שיטות מחקר)

085

שנהב, יהודה; דלאשה, מייסלון ואחרים:
דוח: ידיעת השפה הערבית בקרב יהודים בישראל
מכון ון ליר בירושלים ירושלים 2015, 48 עמ' (עברית, סיכומים באנגלית ובערבית), בשיתוף עם החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, "דיראסאת" - מרכז ערבי למשפט ומדיניות, ו"סיכוי" - העמותה לקידום שוויון אזרחי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.vanleer.org.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבדוק את רמת השליטה והשימוש של יהודים בישראל בשפה הערבית (לרבות הדיאלקטים והשפות הערביות השונות) ואת ההבדלים בין הקבוצות האתניות בנושא זה. הסקר התמקד בכישורי השפה, במקורות למידתם ובהבדלים בין יוצאי הארצות דוברות הערבית וצאצאיהם ("מזרחים") לבין היתר ("אשכנזים"). הסקר התבסס על מדגם של 761 משיבים שגילם מעל 18 שנים: 500 איש יוצאי ארצות ערב וצאצאיהם (כולל נכדים), ו-261 יוצאי ארצות אחרות. בין הממצאים: באופן כללי, המזרחים שלטו בשפה הערבית יותר מאשר האשכנזים בכל מיומנויות השפה, אך נמצאו בקרבם הבדלים בין-דוריים בולטים: השליטה בערבית (דיבור, הבנה או קריאה) בקרב בני הדור הראשון של יוצאי מדינות ערב עמד על 25.6% לעומת 14% בקרב בני הדור השני ו-1.3% בקרב בני הדור השלישי; 57.8% מכלל הנשאלים סברו כי ידיעת השפה הערבית היא חשובה, והסיבה המובילה לכך הייתה סיבה ביטחונית (65.4%); 49% מיוצאי מדינות ערב תמכו בעמדה שלפיה השפה הערבית צריכה להיות שפה רשמית בישראל, לעומת 58% מהמשיבים שאינם יוצאי מדינות ערב; באוניברסיטאות היה שיעור הסטודנטים לערבית גבוה פי 4 בקרב אשכנזים לעומת מזרחים; תיקוף לממצאי הסקר נמצא בסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2011, שעסק בלמידה לאורך החיים ובשימוש בשפות.

(יהודים; מוצא עדתי; ערבית; שפה; עמדות)

086

ברוך-קוברסקי, רות; בן-רבי, דליה; קונסטנטינוב, וצ'יסלב:
דוח מחקר: הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל - תכנית הסיוע הלימודי - המשך מעקב אחר הישגי התלמידים בשנת תשע"ג (2012/13) ובדיקת יישום המעטפת הרגשית-חברתית ותרומתה בתשע"ה (2014/15)
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-713, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

תכנית הסיוע הלימודי של הפרויקט הלאומי של הקהילה האתיופית בישראל פועל מאז שנת הלימודים תשס"ה (2004/05) בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה בכיתות ז'-י"ב. זאת, לשם שיפור הישגיהם הלימודיים וצמצום הפערים בינם לבין התלמידים האחרים, בדגש על בחינות הבגרות. במחקר הערכה זה נבדקה השפעת התכנית על הישגי התלמידים בבחינות הבגרות בשנת הלימודים תשע"ג (2012/13) והשינויים בהשפעת התכנית לאורך השנים וכן על היישום והתרומות הנתפסות של המעטפת הרגשית-חברתית. המחקר התבסס על קבצי נתונים של משרד החינוך, הכוללים נתונים על ההישגים בבחינות הבגרות, על מאפיינים דמוגרפיים של התלמידים ועל מאפייני בתי-הספר שבהם הם לומדים ועל ציוני המיצ"ב של תלמידים אלו ב-2009-2008 (כשהיו בכיתה ח'). בין הממצאים: בתשע"ג השיגו תלמידי התכנית אחוז זכאות לתעודת בגרות מלאה ולתעודת בגרות העומדת בדרישות ההרשמה לאוניברסיטאות גבוה יותר מאשר תלמידים יוצאי אתיופיה שלא השתתפו בתכנית, אך הישגים אלו היו נמוכים יותר משל כלל התלמידים בחינוך העברי; אחוז הבנות הזכאיות לתעודת בגרות היה גבוה יותר מזה של הבנים, אך בקרב הבנים נרשם שיעור גבוה יותר של זכאים העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות; תרומות מרכזיות של המעטפת הרגשית-חברתית, כפי שציינו התלמידים, היו פיתוח והעצמה אישית, בניית תמונת העתיד, העלאת מוטיבציה ללמידה, תמיכה ואוזן קשבת וחיזוק הקשר עם ההורים.

(אתיופיה [ארץ מוצא]; תלמידים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; תכניות התערבות)

087

דורי, יהודית; כהן, זהבית; הרשקוביץ, אורית:
הערכה הוליסטית של תקשורת מדע על-פי עמדות בעלי עניין שונים: מדענים, מורים, סטודנטים, תלמידים והציבור
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2015, 54 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

תקשורת מדע היא היכולת מומחים למדעים להשתמש בשפה ברורה לקהל רחב שלא בהכרח משתייך לקהילה המדעית ושאינו בקי במונחים המדעיים. בפרסום הנוכחי מתואר מחקר שמטרתו היתה ניתוח כוללני של עמדות כלפי חשיבות תקשורת המדע, ערוצי העברתה והבניית שיתוף ידע מדעי. במחקר נבחנה במיוחד תרומת התקשורת בין מדענים לקהילת לומדים באמצעות אתר "בשער" - אתר אקדמי שמאפשר למורים ולתלמידים להפנות שאלות מדעיות לחברי סגל ומומחים מובילים בתחומם. במחקר השתתפו 347 איש שייצגו 4 בעלי עניין שונים, בסדר יורד של רמת הידע והאוריינות המדעית: מדענים, מורים, סטודנטים ללימודי מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה וסטודנטים למדעי החברה. כל הנחקרים ענו על שאלון או רואיינו. נוסף על כך, נעשה חקר מקרה שבו השתתפו 20 תלמידים שהעלו שאלות לאתר "בשער" וענו על שאלון משוב. ממצא מעניין שהתקבל מתייחס לכך שהעמדות נעו מהעדפה לתקשורת חד-כיוונית, שהיתה נפוצה בעיקר בקרב המורים, לתקשורת דו-כיוונית, שהיתה נפוצה בעיקר בקרב הסטודנטים למדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתימטיקה. עמדות המדענים ועמדות הסטודנטים למדעי החברה היו בתווך שבין העדפת תקשורת חד-כיוונית לתקשורת דו-כיוונית. עוד נמצא, שרוב התלמידים היו מרוצים מתגובותיהם של המומחים לשאלותיהם באתר "בשער". הערכת תגובות המשתמשים מלמדת שהאתר חיזק את הקשר בין מדענים, מורים ותלמידים, ותרם להעמקת הידע של המורים והתלמידים.

(מדעים; מורים; תלמידים; תקשורת; עמדות)

088

בלס, נחום:
מה ערכם של המבחנים הבין-לאומיים למערכת החינוך?
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מדיניות מס' 2016.02, ירושלים 2016, 60 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

המבחנים הבין-לאומיים במערכת החינוך והדירוג הבין-לאומי של הישגי התלמידים במבחנים הם תחום המושך תשומת-לב רבה בישראל,, בעיקר בשנים האחרונות. השאלות הנדונות בפרסום הנוכחי הן מדוע קובעי המדיניות החינוכית ומעצבי דעת הקהל (בישראל ובכלל) מייחסים חשיבות כה רבה לתוצאותיהם של המבחנים הבין-לאומיים במערכת החינוך (TIMSS, PISA וכו'), ובמיוחד למיקומה של המדינה בדירוג הכללי על-פי הציון הממוצע במבחן, והאם לחשיבות זו יש הצדקה. לאחר בדיקה מקיפה של מדדים רבים במערכת החינוך בישראל לעומת מדינות ה-OECD, המסקנה היא שבהינתן ההשקעה הנמוכה יחסית של ישראל בחינוך, אין מקום לצפות להישגים גבוהים יותר במבחנים הבין-לאומיים. עוד עולה, שהישגים גבוהים במבחנים הבין-לאומיים לא בהכרח מובילים לעתיד כלכלי טוב יותר למדינה. לאור הממצאים, נראה כי החשיבות הניתנת לתוצאות המבחנים היא מופרזת ושכדאי לתת משקל רב יותר למדדים אחרים של מערכת החינוך.

(מבחני הישגים; מחקר השוואתי; מדיניות חינוכית)

089

Lavy, Victor; Sand, Edith:
On the Origins of Gender Human Capital Gaps: Short and Long Term Consequences of Teachers’ Stereotypical Biases
The Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 16.02, Jerusalem 2016, 54 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

מטרתה העיקרית של עבודה זו היתה לחקור האם וכיצד הטיה של מורים כלפי קבוצה מגדרית אחת מחזקת את הישגיה הלימודיים בעתיד, וכיצד היא משפיעה על בחירותיהם האקדמיות של פרטיה בהמשך דרכם. העבודה התבססה על נתונים מתוך הרשומות המינהליות של מינהל החינוך בעיריית תל-אביב-יפו. המדגם כלל את תלמידי כיתה ו' בבתי-הספר בעיר בשנים 2004-2002. כל רשומה כללה מזהה אישי, מזהה של בית-הספר ומזהה של הכיתה בכיתה ו', כמו גם את ציוני המבחנים של התלמיד במבחני בית-הספר במתמטיקה, באנגלית ובעברית שהתקיימו בכיתה ו' (מבחנים "לא-עיוורים" למגדר הנבחן). נתונים אלה מוזגו עם נתוני מרשם התלמידים של משרד החינוך, הכוללים מידע דמוגרפי על התלמידים (מגדר, מוצא, מספר אחים והשכלת ההורים). לנתונים אלו נוספו ציוני המיצ"ב ובחינות הבגרות במקצועות אלו (מבחנים "עיוורים" למגדר הנבחן) ונתונים של המוסד לביטוח לאומי לגבי הרקע הדמוגרפי של המורים והתלמידים. נמצא, כי היתה הטיה של ציוני המורים לטובת הבנים וכי הטיה זו הביאה בהמשך הדרך לשיעור גבוה יותר של בנים הלומדים לימודי מתמטיקה מוגברים בתיכון בהשוואה לבנות. עוד עולה, כי להטיה זו היו השלכות ארוכות-טווח לגבי לימודים גבוהים בתחומי ההנדסה, מדעי המחשב וכו' וכתוצאה מכך גם לגבי פערי שכר. עוד נמצא, כי השפעת ההטיה היתה גבוהה יותר בקרב ילדים ממשפחות שבהן רמת ההשכלה של האב היתה גבוהה יותר משל האם ובקרב בנות מרקע חברתי-כלכלי נמוך.

(בתי-ספר יסודיים; מורים; תלמידים; הישגים לימודיים; מבחנים; ציונים; מגדר; הבדלים בין המינים)

ז. חקלאות ומשק המים

090

החקלאות בישראל: חשבון הענף; מדדי המחירים של תפוקה ותשומה - 2014-2013

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1622, ירושלים 2015 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל מידע על הפעילות החקלאית ב-2014-2013 בהשוואה לשנים קודמות, והוא מורכב משני חלקים: בחלק הראשון מובאים נתונים על חשבון ענף החקלאות - תפוקה, תשומה, תוצר מקומי ורווחיות; בחלק השני מובאים נתונים על מדדי מחירי התפוקה והתשומה בחקלאות. בין הממצאים: ערך התפוקה החקלאית ב-2014 הסתכם בכ-29.9 מיליארדי ש"ח (גידולים - כ-18.2 מיליארדי ש"ח, ובעלי חיים ותוצרתם - כ-11.7 מיליארדי ש"ח), והתוצר המקומי הנקי היה כ-9.7 מיליארדי ש"ח; ההכנסה הנובעת מחקלאות הסתכמה בכ-10.6 מיליארדי ש"ח, והתמורה למשרות שכיר היתה כ-5.6 מיליארדי ש"ח; ערך התפוקה הכולל של החקלאות עלה ב-2014 בכ-0.5%  (ערך תפוקת בעלי החיים ירד בכ-0.7%, וערך התפוקה הצמחית עלה בכ-1.3%); מחירי התפוקה החקלאית ירדו ב-2014 בכ-0.7% (ירידה של 2.3% במחירי תפוקת בעלי החיים ותוצרתם ועלייה של כ-0.4% במחירי תפוקת גידולים צמחיים); כמות התשומה (ללא שכר עבודה) עלתה בכ-4.3%, וכתוצאה מכך ירדה כמות התוצר המקומי הנקי בחקלאות בכ-5.9%; מחירי התשומה בחקלאות (ללא שכר עבודה) ירדו ב-2014 בכ-2.9%, לאחר עלייה של כ-1% ב-2013.

(חקלאות; מחירים; תשומה-תפוקה; ייצוא; השקעות; תעסוקה; גידולי שדה; בעלי חיים; ירקות; פירות; פרחים; מטעים; מים; דלק; חומרי הדברה)

091

מדדי חקלאות-סביבה (מהדורה מעודכנת): 2012-1996
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1596, ירושלים 2015. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה עוסק ביחסי הגומלין בין הפעילות החקלאית לבין הסביבה ובהשפעתה של החקלאות על האדם והסביבה. המדדים שרוכזו וחושבו בלמ"ס ומוצגים בפרסום, מאפשרים להשוות את המצב בישראל למצב במדינות אחרות תוך התייחסות להיבטים הייחודים לישראל. הפרסום נועד לסייע בזיהוי מגמות ותהליכים במדדים השונים לצורך גיבוש מדיניות ממשלתית בנושא ולשימוש הסקטור העסקי, מוסדות אקדמיים, ארגונים בין-לאומיים (כגון ה-OECD והאו"ם) והציבור הרחב. המדדים הנכללים בפרסום הם: מדד מאזן יסודות הזנה לצומח בחקלאות (היסודות N-P-K) - ההפרש שבין סך התשומות (כניסות) של חומרי ההזנה לקרקע החקלאית לבין כמות חומרי ההזנה היוצאת מהקרקע (יציאות); מדד פליטות אמוניה מחקלאות - פליטות האמוניה ממגזר החקלאות כחלק מסך הפליטות בישראל; מדד פליטות גזי חממה מחקלאות - פליטות גזי החממה ממגזר החקלאות כחלק מסך הפליטות בישראל; מדד שימוש במים לחקלאות - השימוש במים לחקלאות לפי סוג מים; מדד חומרי הדברה בישראל - מכירות חומרי ההדברה (חומר פעיל) בחלוקה ליעדי השימוש השונים. מדדים שמתוכננים להיכלל בהמשך הם: שימושי קרקע ושטחי גידולים; פוטנציאל סחיפת קרקעות ממים ורוח; המלחת קרקעות; מגוון ביולוגי בחקלאות; שימוש באנרגיה בחקלאות.

(חקלאות; גידולים צמחיים; חומרי הדברה; שימושי קרקע; משאבי טבע; מים; זיהום הסביבה; פסולת)

092

מאזן אספקת המזון: 2014-2013

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1646, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

מאזן אספקת המזון הוא רישום מרוכז של סוגי המזון לפי מקורותיו לצורך חישוב הערכים התזונתיים - קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים - העומדים לרשות הצרכן בשנה הנסקרת. המאזן מתייחס לכמות המוצעת של המוצרים בחנויות ובשווקים ולא בכמות שאותה קונה או צורך הציבור בפועל. מאזן זה מאפשר לקובעי המדיניות לקבל מידע על כמויות האספקה העצמית של מזון בישראל, ובהתאם לכך להסיק מסקנות לגבי מידת התלות ביבוא של מוצרי מזון. כמו כן, משמש המאזן את קובעי המדיניות לשם קביעת מדיניות סבסוד למוצרי מזון בסיסיים, קבלת החלטות לגבי גובה תשלום המכס על ייבוא, הכנת מכסות ייבוא הנקבעות על-ידי משרד החקלאות וקביעת תוספים של ויטמינים או מינרלים למוצרים בסיסיים. המאזן נערך לפי הנחיות הארגון הבין-לאומי למזון ולחקלאות (FAO), תוך התאמה לתנאים בישראל. הפרסום הנוכחי כולל ממצאים עיקריים על אספקת קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים ב-2014. כמו כן, נסקרות ההתפתחויות של אספקה זו מ-1950 עד 2014, ומוצג מידע על הרכב אספקת המזון ויעודה. בין הממצאים: הערך הקלורי של המזון שעמד לרשות האוכלוסייה הממוצעת בישראל ב-2014 היה 3,712 קילו קלוריות לנפש ליום (לעומת 3,663 ק"ק לנפש ליום ב-2013); 92% מאספקת הדגנים ומוצריהם ו-87% מאספקת הדגים של ישראל, מקורם ביבוא; לעומת זאת, כ-100% מבשר העוף ומבשר ההודו העומדים לרשות הציבור, מקורם בישראל; במשך השנים חלו שינויים בולטים במקורות אספקת החלבון מן החי: חלקו היחסי של הבשר עלה פי 3 (60.9% ב-2014 לעומת 20.5% ב-1950), ואילו חלקם היחסי של כל אחד מהמקורות חלב ומוצריו, ביצים ודגים, ירד במידה ניכרת.

(מזון; ייצור; ייצוא; ייבוא; תזונה; ויטמינים; מינרלים; קלוריות; פירות; ירקות; בשר; חלב)

093

פורת, רון; גרינהוט, צפריר; פרידקין, ציפי:
סיכום סקר אובדן ירקות ופירות טריים
החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית-דגן 2016, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moag.gov.il.

במחקרים שנערכו על-ידי ארגונים שונים נמצא, שכשליש מהמזון המיוצר בעולם אובד ונזרק בשלב כלשהו של שרשרת הייצור והשיווק, וכי בתוצרת חקלאית טרייה, כגון פירות וירקות, עלול להגיע שיעור האובדן לכדי 45%. האובדן עשוי להתרחש בעת הקטיף, בעת האחסון והמיון בבית האריזה או במפעלי עיבוד מזון, בשווקים סיטוניים ומרכזים לוגיסטיים, ברשתות שיווק המזון ובבתי הצרכנים. בסקר שמדווח עליו בפרסום הנוכחי נאמדו שיעורי איבוד המזון לאחר הקטיף ב-4 סוגי פירות - תפוחים, פירות הדר, ענבים ובננות - וב-4 סוגי ירקות - עגבניות, מלפפונים, פלפלים ותפוחי-אדמה – שהם המשמעותיים ביותר מבחינת היקפי האספקה לשוק המקומי. הסקר התבסס על ראיונות עם מגדלים גדולים, מדריכים ראשיים בשה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע), מנהלי בתי אריזה, מנהלי מרכזים לוגיסטיים, סוחרים בשוק הסיטוני ומנהלי מכירה של פירות וירקות ברשתות השיווק. בין הממצאים: 28%-20% מהפירות ו-52%-28% מהירקות אבדו בשלב מסוים של אספקת המזון; הפחת הכולל הגבוה ביותר היה של עגבניות (46%); הפחת הגבוה ביותר בשלב הקטיף היה של פלפלים (25%); הפחת הגבוה ביותר בשלב בית האריזה היה של תפוחי-אדמה (15%); המוצר הרגיש ביותר בשלב המכירה היה בננה – פחת של 17%.

(חקלאות; פירות; ירקות; מזון)

094

שנתון מועצת החלב - 2014
המועצה לענף החלב בישראל [ייצור ושיווק], יהוד 2015, 93 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.halavi.org.il.

שנתון מועצת החלב לשנת 2014 מורכב משישה פרקים, כדלקמן: המועצה לענף החלב [ייצור ושיווק]; חלב בקר; שיווק חלב בקר ומוצריו; חלב צאן - כבשים ועזים; בשר בקר; ענף החלב בעולם. בפרק הנספחים מוצגת רשימת המחלבות בישראל. בין הממצאים: ב-2014 יוצרו בישראל 1,456 מיליוני ליטר חלב בקר, לעומת 1,372 מיליוני ליטרים ב-2013; מכסת החלב לשנת 2014, כפי שפורסמה ברשומות, היתה 1,376 מיליוני ליטרים - כ-30 מיליון ליטרים יותר מאשר ב-2013; כ-58% מהרפתות ב-2014 היו במגזר השיתופי, כ-41% במגזר המשפחתי וכ-1% בבתי-ספר חקלאיים; סך ערך הייצור בשער הרפת נאמד בכ-3.5 מיליארדי ₪ - מהם כ-320 מיליוני ₪ בגין מכירת פרות לבשר ועגלים לפיטום; ממוצע ייצור חלב בקר לרפת הגיע ב-2014 ל-1,739,000 ליטרים - 5,193,000 במגזר השיתופי, 903,000 במגזר המשפחתי ו-965,000 במגזר בתי-הספר (כולל רפת מחקר אחת); 58.1% מייצור החלב היה ברפתות המגזר השיתופי, 40.9% במגזר המשפחתי ו-0.93% במגזר בתי-הספר החקלאיים; מספר הרפתות ירד מ-935 ב-2013 ל-837 ב-2014 (נסגרו 96 רפתות משפחתיות, רפת שיתופית ורפת בבית-ספר); ייצור חלב כבשים ב-2014 נאמד בכ-11.2 מיליוני ליטרים - גידול של כ-4% לעומת 2013; ייצור חלב עזים ב-2014 נאמד בכ-15.9 מיליוני ליטרים - גידול של כ-7.5% לעומת 2013; צריכת בשר בקר טרי בישראל ב-2014 (ללא הצריכה בשטחי הרשות הפלשתינית) נאמדה בכ-53,000 טונות - 21% עגלים מרפת החלב, 10% פרות ועגלות מרפת החלב, 11% ראשי בקר מעדרי הבקר לבשר ו-58% עגלים מייבוא.

(חלב; מוצרי חלב; בקר; צאן)

095

חממא, זיוה:
תוצאות ניטור מיקוטוקסינים במזון בישראל לשנת 2014
שירות המזון הארצי, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2015, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

מיקוטוקסינים הם מטבוליטים משניים רעילים המיוצרים על-ידי פטריות. רעלנים אלה נוצרים בתוצרת חקלאית, במזון מעובד ולא-מעובד ובמזון לבעלי חיים. המיקוטוקסינים יכולים להיווצר לאורך כל שרשרת הגידול והאחסון של המזון אך לרוב הם נוצרים במהלך אחסון המזון בתנאים לא נאותים, כגון טמפרטורות ולחות גבוהות. מיקוטוקסינים יכולים להימצא במזון גם לאחר שהפטריה נעלמה, חלקם עמיד לטמפרטורות גבוהות והם לא מתפרקים בתהליכי עיבוד המזון, כך שהם עוברים בשרשרת המזון. למיקוטוקסינים יש השפעות שליליות על בריאות האדם ובעלי החיים. האפלטוקסינים, הם המיקוטוקסינים הרעילים ביותר, שכן יש בהם פוטנציאל להשפיע על החומר הגנטי (DNA) ולגרום לסרטן בבני אדם. בכל שנה שירות המזון הארצי מבצע ניטור שוטף של רעלני פטריות במוצרי מזון המשווקים בישראל. הניטור נעשה על-פי תכנית דיגום שנתית המכוונת לדיגום של מוצרי מזון בעלי פוטנציאל גבוה להמצאות מיקוטוקסינים כמו אגוזים, פירות מיובשים, דגנים ומוצרי חלב. ניטור זה נעשה בנוסף לבדיקות בנמלים ובמעברי הגבול למוצרי מזון המיובאים לישראל וכן בנוסף לפיקוח על הייצור המקומי. ב-2014 בוצעו 535 דגימות מזון לזיהוי ולכימות מיקוטוקסינים מסוג אפלטוקסינים. בשלוש דגימות נמצאו חריגות, שיעור חריגה של 0.56%, שהוא השיעור הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות ונמוך מהממוצע במדינות מערב אירופה.

(מזון; הרעלה; בריאות הציבור)

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

096

חשבונות לאומיים, 2014-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1633, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובא סיכום מתוקן של החשבונות הלאומיים לשנת 2014. כמו כן, הוכנסו תיקונים לאומדני שנים קודמות בעקבות קבלת נתונים עדכניים וכתוצאה מהמשך התאמת החשבונות למערכת החשבונות הלאומיים SNA 2008. נוסף על הנתונים השנתיים, מוצגים גם נתונים רבעוניים על התפתחות התוצר ומרכיביו - נתונים מקוריים ונתונים לאחר ניכוי השפעת עונתיות, עד הרבע האחרון של 2014. כמו כן, מוצגים תרשימים המתארים את ההתפתחות בסעיפים העיקריים של החשבונות. הפרסום כולל 46 לוחות, לפי הפירוט הבא: לוחות 34-1 עוסקים בנתונים שנתיים על התוצר, ההכנסה הריאלית, פריון העבודה, ההוצאה הציבורית והפרטית, ההשקעות, הייצוא והייבוא של סחורות ושירותים, מלאי ההון, המועסקים, ההכנסה הלאומית הפנויה, חשבונות המגזר הממשלתי, ההכנסה הפנויה של משקי-הבית ועוד. רוב הנתונים מוצגים במחירים שוטפים וקבועים (משורשרים במחירי 2010). כן חושבו השינויים הכמותיים, השינויים הנומינליים והשינויים הנגזרים במחירים. בלוחות 40-35 מובאים נתונים רבע-שנתיים על התוצר ומרכיביו, לאחר ניכוי השפעת עונתיות, משורשרים במחירי 2010. בלוחות 46-41 מובאים נתונים רבע-שנתיים על התוצר ומרכיביו במחירים שוטפים ונתונים משורשרים במחירי 2010.

(חשבונאות לאומית; מדדים כלכליים; צריכה; השקעות; ייבוא; ייצוא; הכנסה; מסים; פריון עבודה; שירותים; מוצרים בני-קיימה; מזון; חשמל; מים; דלק; חקלאות; תעשייה; בנייה; דיור; תחבורה; מסחר; תיירות)

097

ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, 2014-1989
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1630, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכום של ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי ל-2012-1989 ואומדנים מוקדמים ל-2014-2013. בלוחות מובאים נתונים על ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי לפי מגזר מבצע ומגזר מממן, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים והשינויים באחוזים. כן מובאים סיכומים של הוצאות משרדי הממשלה לפי סוג ההוצאה ויעדיה ועל הוצאות מלכ"רים לפי התחום המדעי. הפרסום כולל השוואות למדינות החברות בארגון ה-OECD. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים שוטפים הסתכמה ב-2014 בכ-44.9 מיליארדי ש"ח (4.1% מהתמ"ג, בדומה ל-2013); על-פי אומדנים ראשונים, עלתה ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים קבועים ב-3.4% ב-2014, לאחר עלייה של 0.4% ב-2013; ההתפתחות במחירים קבועים משקפת עלייה של 3.6% בהוצאות למו"פ במגזר העסקי ב-2014, בהמשך לעלייה של 0.1% ב-2013; 85% מההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים שוטפים ב-2014 היו במגזר העסקי, 12% באוניברסיטאות, 2% במגזר הממשלתי ו-1% במלכ"רים פרטיים; ב-2013 היתה ההוצאה האזרחית למו"פ בישראל (4.1% מהתמ"ג) גבוהה יותר מזו של כל אחת מהמדינות המפותחות החברות בארגון ה-OECD; בהשוואת המימון לפי מגזרים בין ישראל למדינות החברות בארגון ה-OECD בשנת 2013 נמצא, שהמימון הממשלתי למו"פ בישראל (12.5% מההוצאה הלאומית למו"פ) היה נמוך מהממוצע (34.5%), וגם מימון הוצאות המו"פ על-ידי המגזר העסקי בישראל (39.6% מההוצאה הלאומית למו"פ) היה נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD (49.6%).

(הוצאה לאומית; מחקר ופיתוח; טכנולוגיה; מדע; תעשייה; אנרגיה; חקלאות; תשתיות; שירותים חברתיים; אוניברסיטאות; משרדי ממשלה; מלכ"רים; מכוני מחקר; חברות הזנק; פטנטים)

098

ההוצאה לצריכה פרטית לפי ענף כלכלי, 2014-1995
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1634, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים אומדנים מפורטים של הרכב ההוצאה לצריכה פרטית, לפי ענף כלכלי ולפי סוג, במחירים שוטפים ובמחירי 2010, לשנים 1995 עד 2014. כל האומדנים מוצגים במחירי שוק, והם כוללים מס ערך מוסף נטו (מס ערך מוסף ששולם בניכוי מס ערך מוסף שהוחזר). ההוצאה לצריכה פרטית בפרסום זה חולקה לשמונה חלקים, כדלקמן: סך הכל; מזון, משקאות וטבק; מוצרי תעשייה; שירותים; שירותי דיור; דלק, חשמל ומים; מלכ"רים פרטיים; תוצר מקומי גולמי לנפש והוצאה לצריכה אינדיבידואלית לנפש, במחירים בין-לאומיים. בין הממצאים: ההוצאה לצריכה פרטית הגיעה ב-2014 לכ-611.1 מיליארדי ש"ח (55.9% מהתוצר המקומי הגולמי ו-42.8% מסך השימושים במקורות); ההוצאה לצריכה פרטית במחירים קבועים עלתה ב-2014 בכ-3.7%, לאחר עלייה של כ-3.9% ב-2013 ושל כ-2.2% ב-2012; ההוצאה לצריכה פרטית לנפש הגיעה ב-2014 לכ-74,400 ש"ח במחירים שוטפים; סעיפי ההוצאה העיקריים ב-2014 היו שירותים (34.6%), דיור (22.2%) ומזון, משקאות וטבק (19.1%).

(צריכה; הוצאות משפחה; מזון; דיור; שירותים; דלק; חשמל; מים; מוצרי תעשייה; מוצרים בני קיימה; תחבורה; מלכ"רים; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שירותי חינוך; תרבות; חשבונאות לאומית)

099

יבוא ויצוא סחורות של ישראל, 2014-2005
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 144 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2015, 8 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על סחר הסחורות של ישראל לפי הנושאים הבאים: ערך הסחורות, ייבוא סחורות, ייצוא סחורות, ארצות הסחר העיקריות, הסחר עם המדינות החברות ב-OECD והסחר של ישראל עם מדינות BRICS (חמש המדינות המתפתחות שלהן הפוטנציאל הכלכלי הגדול ביותר - ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום-אפריקה). בין הממצאים: ב-2014 היה ערך ייבוא הסחורות לישראל כ-71,480 מיליוני $, ייצוא הסחורות מישראל הסתכם בכ-57,667 מיליוני $, והגירעון המסחרי הסתכם בכ-13,813 מיליוני $; 2011 היתה שנת השיא ביבוא סחורות (72,747 מיליוני $) וביצוא הסחורות (58,132 מיליוני $); ב-2014 היו מוצרי צריכה 18% מייבוא הסחורות, מוצרי השקעה (ללא אניות ומטוסים) היו כ-13% וחומרי גלם (ללא יהלומים וחומרי אנרגיה) היו ; ב-2014 היה ייצוא תעשיות טכנולוגיה עילית 49% מכלל הייצוא התעשייתי, ייצוא תעשיות טכנולוגיה מעורבת-עילית היה 29%, ייצוא תעשיות טכנולוגיה מעורבת-מסורתית היה 17% וייצוא תעשיות טכנולוגיה מסורתית היה 5%; אירופה היתה יעד סחר החוץ העיקרי של ישראל ב-2014: 46% מהייבוא ו-35% מהייצוא; 60% מכלל הייבוא ו-63% מכלל הייצוא של ישראל ב-2014 היה מ/אל מדינות החברות ב-OECD.

(ייבוא; ייצוא; מסחר בין-לאומי)

100

עוסקים ופדיון בענפי הכלכלה על-פי מס ערך מוסף, 2014-2012

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1629, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

אוכלוסיית סקר "עוסקים ופדיון בענפי הכלכלה על-פי מס ערך מוסף" כוללת את כל העוסקים הפעילים בשנה הנחקרת, פרט לבנקים, חברות ביטוח, קופות גמל, מלכ"רים ומוסדות ממשלתיים. בענפי התעשייה לא נכלל ענף היהלומים. הפרסום הנוכחי כולל את נתוני 2014 ובחלק מהלוחות גם את נתוני 2012 ו-2013. יש לציין, כי ב-2012 עברה הלמ"ס לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011, ועקב כך הוצא מדגם מע"מ חדש על בסיס 2011. הפרסום כולל גם נתונים על עוסקים הפטורים מדיווח למע"מ (עוסקים שהפדיון שלהם לא עלה על 100,000 ₪ - נכון לינואר 2014). בלוחות מוצגים נתונים על הפדיון במחירים שוטפים ובמחירי 2011. כמו כן, מוצגים לפי ענפי כלכלה נתונים של מספר העוסקים, שינויי מחירים, שינויים ריאליים בפדיון, התשומה כאחוז מכלל הפדיון ואחוז הפדיון שאינו חייב במע"מ מכלל הפדיון. כן מוצגת דמוגרפיה של עסקים המתבססת על מרשם העסקים ולא על מדגם המע"מ. נוסף על כך, מוצגים תרשימים של ההתפלגות לענפים של הפדיון, של מספר העוסקים ושל אחוזי התשומות ושל הפדיון ששיעור המע"מ עליו היה 0% בשנת 2014. בין הממצאים: סך הפדיון של העוסקים המדווחים למע"מ במשק, ללא יהלומים, הסתכם בשנת 2014 ב-1,693 מיליארדי ש"ח, לעומת 1,658 מיליארדי ש"ח בשנת 2013. בשנת 2014 היו במשק 503 אלף עוסקים פעילים; מכלל העוסקים הפעילים המדווחים למע"מ כ-50% לא העסיקו שכירים ופדיונם היווה 5.6%, ואילו פדיונם של המעסיקים היווה 94.4%; ב-2014 כ-5% מהעוסקים במשק היו שותפויות ופדיונם היה 39% מהפדיון במשק; כ-70% מהעוסקים היו מורשים (לא חברות) וחלקם בפדיון היה 8%; 25% מהעוסקים היו חברות וחלקם בפדיון היה 53%.

(פדיון; מס ערך מוסף; תעסוקה; מסחר; תעשייה; חשמל; מים; חקלאות; בינוי; שירותים; בנקים; ביטוח; נדל"ן; חינוך; שירותי רווחה; שירותי בריאות; תחבורה)

101

דמוגרפיה של עסקים: מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים, 2014-2011
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס'
1636, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים שנתיים של עסקים במשק הישראלי, אשר הופקו ממרשם העסקים שהוקם בלמ"ס ב-2003 על-פי הנחיות Eurostat וה-OECD. המרשם מבוסס בעיקר על קובץ של רשויות מס ערך מוסף (מע"מ) ועל קובץ של המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנתיים אלה מאפשרים ניתוח ובחינה של העסקים הפועלים במשק הישראלי: מספר העסקים הפעילים, מספר משרות השכיר של ישראלים או זרים ונתוני שכר של ישראלים או זרים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר או ענף ראשי) ולפי מחוז; תנועות העסקים במרשם לפי ענף כלכלי (ברמת סדר) ולפי מחוז - התפלגויות ושיעורים של פתיחות וסגירות של עסקים, "לידות" של עסקים ועסקים שלא שרדו (על בסיס נתונים כמותיים); נתוני הישרדות של עסקים ואחוז אי-הישרדות של עסקים חדשים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר). זאת, לפי הנחיות חדשות של Eurostat וה-OECD ("Manual on Business Demography Statistics 2007"). לראשונה מובאים בפרסום זה נתוני העסקים על-פי "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011", אשר החליף את "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993". בין הממצאים: ב-2014 פעלו בישראל 532,612 עסקים לעומת 389,561 עסקים ב-2003; ב-2014 נפתחו 52,349 עסקים ונסגרו 41,897 עסקים; ב-2014 "נולדו" 48,338 עסקים חדשים; אחוז ה"לידות" הגבוה ביותר היה בענף שירותי אירוח ואוכל (15.7%), והאחוז הנמוך ביותר היה בענף חקלאות, ייעור ודיג (4.6%); 36.8% מהעסקים "שנולדו" ב-2005 שרדו את שנת פעילותם התשיעית.

(חברות עסקיות; עסקים קטנים; תעשייה; מסחר; חקלאות; תחבורה; תקשורת; ביטוח; חשמל; מים; בינוי; דיור; מינהל ציבורי; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שירותי חינוך; שירותים קהילתיים; שירותים חברתיים; שירותים עסקיים; תעסוקה)

102

בנק ישראל: דין וחשבון, 2015
בנק ישראל, ירושלים 2016 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק:
www.boi.org.il.

דו"ח בנק ישראל מוגש על-פי חוק לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת. הדו"ח מורכב השנה מתשעה פרקים, כדלקמן: 1) המשק והמדיניות הכלכלית - ההתפתחויות העיקריות; סוגיות שונות בהתפתחויות השוטפות; ההתפתחויות בעולם; המדיניות הכלכלית; הגז הטבעי; 2) הפעילות המצרפית, התוצר והתעסוקה - ההתפתחויות העיקריות ותנאי הרקע; הביקוש המצרפי והשימושים; ההתפתחויות המקרו-כלכליות בשוק העבודה; ההיצע ושיווי המשקל; 3) המדיניות המוניטרית והאינפלציה - האינפלציה; תנאי רקע נוספים והשפעתם על המדיניות המוניטרית; המדיניות המוניטרית; בסיס הכסף, המקורות לשינוי בו ומצרפי הכסף; 4) מימון הפעילות במשק: המקורות והשימושים - המקורות למימון הפעילות במשק והשימושים במקורות; 5) שוק העבודה - הקשר בין עליית מחירי הדיור להיצע העבודה בעשור האחרון, לפי הבעלות על דירה; 6) הממשלה הרחבה, שירותיה ומימונם - עיקרי ההתפתחויות והמדיניות הפיסקלית; הכנסות והוצאות הממשלה; הגירעון; החוב הציבורי ומימונו; 7) מחירי האנרגיה והסחורות - ההתפתחויות העיקריות; הגורמים לירידת מחירי האנרגיה; השפעת הירידה במחירי הסחורות בטווח הקצר ואומדן ההשפעה של מחירי האנרגיה על המשק הישראלי; 8) סוגיות במדיניות הרווחה - התפתחויות במדדי העוני ואי-השוויון בהשוואה בין-לאומית ומדיניות הממשלה בתחום הרווחה ובשוק העבודה; מבט מיקרו-כלכלי על מקורות העוני ואי-השוויון בישראל והתפתחותם לאורך השנים; התפתחויות בשכר של המפרנסים העיקריים והמשניים על רקע הגידול בהיצע העבודה; 9) הבנייה ושוק הדיור - ההתפתחויות השוטפות; הצעדים שהממשלה החדשה נקטה בתחום הדיור ותכנית "מחיר למשתכן במתכונת חדשה"; השפעתה של תמ"א 38 (חיזוק מבנים) על הציפוף הפוטנציאלי; ההתפתחות הטכנולוגית בענף הבנייה בהשוואה להתפתחות בענפים אחרים במשק.

(מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית; התפתחות כלכלית; מדדים כלכליים; שוק העבודה; תעסוקה; שכר; מאזן התשלומים; אינפלציה; שער חליפין; ריבית; אשראי; השקעות; מחירים; תקציב לאומי; גירעון [ממשלה]; בנקים; שוק ההון; מסים; מדיניות רווחה; פנסיה; הכנסה; חינוך; תעשייה; בנייה; דיור; מסחר; אנרגיה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת)

103

דו"ח המדיניות המוניטרית (דו"ח האינפלציה): המחצית השנייה של 2015
בנק ישראל, ירושלים 2016, 20 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.boi.org.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ב-12 החודשים האחרונים (ינואר-דצמבר 2015) ירדה האינפלציה ב-1%. זאת, בעיקר עקב ירידות חדות במחירי הנפט בעולם; במהלך המחצית השנייה של 2015 פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ולתמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות הותרת שער הריבית בשיעור של 0.1% (רמתה הנמוכה ביותר אי פעם) ובאמצעות רכישת מטבע חוץ; בשער החליפין ש"ח-דולר נרשם פיחות אפקטיבי של 0.2%, וביחס לאירו חל ייסוף של 1%. על-פי התחזיות העדכניות של חטיבת המחקר של בנק ישראל, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות בשיעור מתון, ושיעור האינפלציה צפוי להיות מעט מתחת לגבול התחתון של היעד.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

104

מבט סטטיסטי: 2015
החטיבה למידע וסטטיסטיקה, בנק ישראל, ירושלים 2016, 60 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.boi.org.il.

"מבט סטטיסטי" הוא פרסום שנתי חדש של בנק ישראל, שמוצגים בו נתונים על הפעילות הכלכלית במשק, תוך התמקדות בתחומים הפיננסיים. הפרסום נועד לשרת שתי מטרות מרכזיות: 1) הנגשת נתונים על המערכת הפיננסית בישראל שבנק ישראל אוסף ומנהל, תוך הפניית זרקור להתפתחויות המרכזיות שחלו בנתונים אלו; 2) שיתוף הציבור ביוזמות, במחקרים ובסוגיות מתודולוגיות מתוך כוונה להרחיב את הידע הסטטיסטי בקרב הציבור המתעניין בנושא. הפרסום מורכב השנה משני חלקים, כדלקמן: א) התפתחויות עיקריות בנושאים מרכזיים בתחום הסטטיסטיקה הפיננסית: תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור, החוב של המגזר הפרטי, פעילות המשק מול חו"ל ופעילות המגזרים העיקריים במטבע חוץ. התפתחויות אלו מוצגות באמצעות גרפים, המתארים מגמות ארוכות-טווח בנתונים החשובים ביותר, בליווי תיאור מילולי קצר ובתוספת לוחות עם אינדיקטורים ונתונים נבחרים בכל נושא; ב) עבודות בתחום המתודולוגיה הסטטיסטית ועיבוד הנתונים ויישומם בבנק ישראל: מערכת נתוני האשראי; מדידת מצרפי הכסף בישראל על-פי הסטנדרט הבין-לאומי.

(בנקים; כסף; שוק ההון; מטבע חוץ; אשראי; התפתחות כלכלית; מדדים כלכליים; מתודולוגיה סטטיסטית)

105

The Israeli Economy at a Glance: 2016
Research and Economics Administration, Ministry of Economy, Jerusalem 2016, 32 pages. The publication appears on the Ministry’s Website: www.economy.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מגוונים על כלכלת ישראל, שרובם מתייחסים לשנת 2015 בהשוואה לשנים קודמות ולארצות אחרות. בין הנתונים: שיעור האינפלציה בישראל ב-2015 היה -1% ושיעור האבטלה 5.3%; ייצוא הסחורות והשירותים ב-2015 הסתכם בכ-92.238 מיליארדי $ והייבוא בכ-83.727 מיליארדי $; שוק ייצוא הסחורות הגדול ביותר של ישראל ב-2015 היה צפון אמריקה (29.9%), ומקור ייבוא הסחורות הגדול ביותר היה האיחוד האירופי (36.4%); עיקר הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים) היה בענפי המחשבים, האלקטרוניקה, האופטיקה והציוד הרפואי (31%) והכימיה (18%); שיעור הגידול הריאלי של התמ"ג בישראל ב-2015 היה כ-2.5% - מהשיעורים הגבוהים ביותר בקרב מדינות ה-OECD; אחוז ההוצאה למחקר ופיתוח מתוך התמ"ג בישראל ב-2015 היה כ-4.2% - השיעור הגבוה ביותר בהשוואה הבין-לאומית; במדד התחרותיות דורגה ישראל במקום ה-19 (מתוך 58 מדינות) ב-2015. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו להכנת הפרסום הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, משרד הכלכלה, ארגון ה-OECD, קרן המטבע הבין-לאומית ושנתון התחרותיות הבין-לאומי.

(מדדים כלכליים; תעשייה; מחקר ופיתוח; השקעות; צמיחה כלכלית; אינפלציה; ייצוא; ייבוא; ייצור; תחרותיות; טכנולוגיה; מחזורי עסקים; תעסוקה; אבטלה)

106

שנתון התנועה הקיבוצית מס' 13: נתוני שנת 2014

אגף כלכלה, התנועה הקיבוצית, תל-אביב 2016, 34 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התנועה: www.kibbutz.org.il.

שנתון התנועה הקיבוצית מורכב השנה מארבעה חלקים, כדלקמן: 1) הפעילות הכלכלית - אפיוני הפעילות העסקית של המגזר הקיבוצי ותוצאותיה; 2) מקורות הכנסה עיקריים - תעשייה וחקלאות; 3) דמוגרפיה - אפיונים דמוגרפיים של אוכלוסיית הקיבוצים; 4) אורחות חיים - אפיונים כמותיים להיבטים שונים של אורחות החיים, בעיקר כאלה הנגזרים מתהליכי השינוי. בין הממצאים: ב-2014 מנתה האוכלוסייה בקיבוצים כ-160,000 נפש, כ-49% מהם במחוז הצפון; מודל ההתנהלות השכיח בקיבוצים היה מודל "רשת ביטחון" (72% מהקיבוצים); מכירות התעשייה הקיבוצית הסתכמו ב-2014 בכ-42.1 מיליארדי ש"ח (כולל מפעלים אזוריים); ערך הייצור החקלאי הקיבוצי נאמד ב-2014 בכ-14.4 מיליארדי ש"ח (כ-48% מסך ערך הייצור החקלאי בישראל בשנה זו); חלקם של הקיבוצים בתפוקת ענפי הצומח בישראל ב-2014 היה כ-48% ובתפוקת בעלי החיים כ-47%; ההכנסה המצרפית של הקיבוצים ב-2014 הסתכמה בכ-35.7 מיליארדי ש"ח, הרווח התפעולי הסתכם בכ-2.56 מיליארדי ש"ח, והרווח הנקי הסתכם בכ-3.6 מיליארדי ₪; מספר המפעלים בתעשייה הקיבוצית נמצא במגמת ירידה מתמדת, וב-2014 נמנו 245 מפעלים. דירוג הקיבוצים לפי מצבם הכלכלי היה כדלקמן: מצוין – 15%, טוב – 28%, בינוני – 50%, חלש – 7%.

(שנתונים [פרסומים]; קיבוצים; אוכלוסייה; תעסוקה; תעשייה; חקלאות; ייצור; ייצוא; הכנסה; רווחים; פירות; ירקות; בעלי-חיים; ביטחון סוציאלי; פנסיה; שינוי חברתי; שינוי ארגוני)

107

הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב: סקירה שנתית, 2015
הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, תל-אביב 2016, 27 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבורסה:
www.tase.co.il.

בסקירה זו מוצגות ההתפתחויות ב-2015 בשוק ניירות-הערך. בין הממצאים העיקריים: שוק המניות התאפיין בשנה זו במגמה מעורבת - מדד תל-אביב 25 עלה ב-3%, ומנגד מדד תל-אביב 75 ירד ב-6.5% ומדד תל-אביב בלוטק ירד ב-1.5%; מחזור המסחר היומי הממוצע במניות והמירים הגיע לכ-1.4 מיליארדי ש"ח; סך גיוס ההון בשוק המניות עמד על כ-4.7 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-7.6 מיליארדי ש"ח ב-2014; מדד איגרות-החוב של חברות צמודות-מדד עלה בכ-1% ריאלית, ומחזור המסחר היומי הממוצע באיגרות-חוב הגיע לכ-4.2 מיליארדי ש"ח; גיוס ההון הממשלתי ברוטו באמצעות איגרות-חוב הסתכם בכ-39 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-51.5 מיליארדי ש"ח ב-2014; סך הנפקת איגרות-חוב על-ידי המגזר העסקי הגיע לכ-54 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-57.5 מיליארדי ש"ח ב-2014; מחזור המסחר היומי בשוק המק"מ הסתכם בכ-0.5 מיליארדי ש"ח; יתרות המק"מ שבידי הציבור הסתכמו בכ-117 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-130 מיליארדי ש"ח ב-2014; שווי החזקות הציבור בתעודות סל הגיע בסוף נובמבר 2015 לכ-129 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-130 מיליארדי ש"ח ב-2014; מספר החברות שמניותיהן היו רשומות בבורסה בסוף 2015 היה 462 (ביניהן 59 חברות דואליות), לעומת 473 בסוף 2014.

(בורסה; ניירות-ערך; מניות; איגרות-חוב)

108

Blumkin, Tomer; Margalioth, Yoram; Strawczynski, Michel:
The Effects of Income Tax Cuts on Emigration from Israel
Pinhas Sapir Center for Development, Tel Aviv University, Discussion Paper No. 5-16, Tel-Aviv 2016, 37 pages. The publication appears on the Center's Website: https://sapir.tau.ac.il.

מחקרים אמפיריים ותיאורטיים מלמדים כי להפחתה בשיעורי מס ההכנסה יכולה להיות השפעה מהותית על גלי הגירה. בשנים 2010-2004 בוצעה בישראל הפחתה משמעותית בשיעורי מס ההכנסה, ושיעורי מס סטטוטוריים נותרו ברמה נמוכה.. במחקר המתואר בפרסום הנוכחי נבנה מודל לניתוח ההשפעה של ההפחתה המתמדת בשיעורי מס ההכנסה על שיעורי ההגירה מישראל. בניתוח נעשה חישוב של השכר החלופי נטו שהמהגרים הפוטנציאליים היו מרוויחים בארצות היעד. הבדיקה נעשתה לגבי ההגירה מישראל בשנים 2010-2000. בדיקת שיעורי ההגירה לפי מדרגות המס התבססה על עיבוד נתוני הלמ"ס. נמצא, כי הפחתת שיעורי מס ההכנסה תרמה להפחתת ההגירה מישראל, במיוחד בקרב עובדים שאינם ממגזר הטכנולוגיה העילית, מפני שהם רגישים יותר לשינויים בשכר נטו.

(מיסוי; מס הכנסה; שכר; הגירה)

109

Razin, Assaf; Sadka, Efraim:
How Migration can change Income Inequality: The case of Israel
Pinhas Sapir Center for Development, Tel-Aviv University, Discussion Paper No. 8-16, Tel-Aviv 2016, 17 pages. The publication appears on the Center's Website: https://sapir.tau.ac.il.

תופעת ההגירה ידועה כבעלת השלכות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת. בעבודה זו נבנה מודל לבדיקת השלכות העלייה על המדיניות הכלכלית ואי-השוויון בהכנסות בישראל. זאת, תוך התמקדות בגל העלייה ממדינות ברית-המועצות לשעבר בשנים 2001-1989. לגל עלייה זה היו מאפיינים ייחודיים בהשוואה לגלי עלייה קודמים, ובהם שיעורי הצבעה דומים לאלה של האוכלוסייה הוותיקה (בגלי עלייה קודמים שיעורי ההצבעה היו נמוכים יותר) ורמת השכלה גבוהה מזו של האוכלוסייה הוותיקה (בממוצע), המתבטאת גם ברמת הכנסה גבוהה יותר מעבודה לנפש סטנדרטית (בגלי עלייה קודמים היו רמות השכלה והכנסה נמוכות יותר). מודל זה התבסס על מערכת חלוקת הכנסה מחדש, צבירת הון אנושי ומבנה הייצור. נמצא, בין היתר, כי הגל של העולים בעלי המיומנויות הוביל לשינוי במדיניות הפוליטית-כלכלית בכיוון של הפחתת פרוגרסיביות מערכת המיסוי ועקב כך להגברת אי-השוויון בהכנסות.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; רמת השכלה; שכר; התחלקות ההכנסות; מדיניות כלכלית; מיסוי)

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

110

הרשויות המקומיות בישראל, 2014

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1642, ירושלים 2016, בשיתוף עם משרד הפנים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

ב-2014 היו בישראל 255 רשויות מקומיות (לא כולל שתי מועצות מקומיות תעשייתיות: רמת חובב ומגדל תפן): 76 עיריות, 125 מועצות מקומיות ו-54 מועצות אזוריות. בפרסום זה מוצגים נתונים פיסיים (תשתיות, בינוי, חינוך, רווחה, דמוגרפיה וכו') ונתונים כספיים (ביצוע תקציב) של הרשויות המקומיות בישראל, המעודכנים ל-2014. נתוניה של כל רשות מוצגים במרוכז, כך שמתקבלת תמונה תמציתית ברורה של פרופיל הרשות. הפרסום מורכב מחמישה חלקים: מבוא; לוחות; תרשימים; נספחים (איגודי ערים והרשויות המקומיות המאוגדות בהם, לפי שירות; ועדות תכנון ובנייה; מפתח היישובים במועצות האזוריות לפי סדר אלפביתי; מוקדי תעסוקה וחינוך מחוץ ליישובים); פרופיל הרשויות המקומיות – פרופיל כלל-ארצי ומגזרי, פרופיל עיריות, פרופיל מועצות מקומיות ופרופיל מועצות אזוריות. פרופיל זה כולל, בין היתר, את נתוני מדד הקומפקטיות של העיריות והמועצות המקומיות, דירוג הרשויות המקומיות לפי מדד הפריפריאליות ונתוני המדד לאפיון טופוגרפיה. נוסף על כך, מוצגים ממצאים נבחרים מהסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2013 עבור ערים שבהן 100,000 תושבים ומעלה. במפה המצורפת לפרסום מוצג אחוז ההכנסות העצמיות בתקציב הרגיל של העיריות והמועצות המקומיות. לראשונה מוצגים בפרסום נתוני שימושי הקרקע של הרשויות המקומיות, אחוז המִחְזוּר מתוך הפסולת המוצקה (הביתית, המסחרית וגזם) ומספר הילדים בגנים של משרד החינוך.

(רשויות מקומיות; תקציבים; מסים; ארנונה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; תמותת תינוקות; מיצב חברתי-כלכלי; דיור; עולים; רמת השכלה; תלמידים; תאונות דרכים; תחבורה; תעסוקה; קצבאות; אבטלה; שירותים; ניקיון; תשתיות; שימושי קרקע; מים; בינוי; פסולת; שביעות רצון; ביטחון אישי)

111

חשבונות המגזר הממשלתי: 2014-1995
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1637, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מפורטים על ההכנסות וההוצאות של המגזר הממשלתי - הממשלה, המוסד לביטוח לאומי, הרשויות המקומיות, המוסדות הלאומיים ומוסדות ללא כוונת רווח שעיקר מימונם מגיע מהממשלה. הנתונים מחושבים, מסוכמים ומוצגים על-פי ההגדרות וההנחיות הבין-לאומיות העדכניות במתכונת SNA2008. לכלל המגזר הממשלתי ולכל תת-מגזר בו בנפרד, מוצגים הסיכומים לפי שני סוגי מיון משולבים: 1) מיון לפי סוג כלכלי של ההוצאה, מיון המלמד על חלקו של כל תת-מגזר בביקוש לסחורות ולשירותים, בהספקת שירותים ובחלוקת ההכנסות; 2) מיון לפי מטרה, מיון המלמד על ייעוד הוצאות המגזר הממשלתי כולו ושל כל תת-מגזר בו בנפרד. ריכוז ההוצאות לפי שתי בחינות המיון הנ"ל במשולב מראה, מצד אחד, איך הוצאה למטרה מסוימת מתחלקת לפי סוגי הוצאה שונים, ומצד שני, איך הוצאה לפי סוג כלכלי מתחלקת בין השירותים השונים שמספקת הממשלה. כן כולל הפרסום השוואות בין-לאומיות של הכנסות ממסים, הוצאות לפי מטרה וגירעון ממשלתי במדינות החברות ב-OECD.

(חשבונאות לאומית; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; הוצאות; הכנסות; השקעות; צריכה; תפוקה; שכר; מסים; תשלומי העברה; קצבאות; בריאות; חינוך; שירותי רווחה; ביטחון סוציאלי; ביטחון לאומי; איכות הסביבה; תרבות; שירותים; מו"פ)

112

מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי
ממשלת ישראל, ירושלים 2016, 242 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: www.cbs.gov.il.

בדצמבר 2012 החליטה ממשלת ישראל על פיתוח מערכת מדדים לבקרה ולהערכה של איכות חייהם של תושבי ישראל. הדו"ח הנוכחי בא בהמשך לפרסום של המשרד להגנת הסביבה מ-2013: "דו"ח מדדים לאיכות חיים, לקיימות ולחוסן לאומי". הדו"ח מחולק לחמישה פרקים, כדלקמן: 1) הקדמה (ביאור מונחים מרכזיים, תיאור התהליך של גיבוש המדדים, עבודת הצוותים ו-ועדת ההיגוי וסקירת מהלכים של שיתוף הציבור בישראל והתייעצויות עם מומחים מטעם ה-OECD); 2) תהליך העבודה והמלצה על מדדים (תיאור מפורט של המדדים שזוהו ונבחרו בכל אחד מתחומי איכות החיים, לצד הסבר על המדדים שזוהו ולא נבחרו להיכלל ברשימה); 3) מצב איכות החיים בישראל בשנת 2015 (הצגת תמונת-מצב של איכות החיים בישראל בהתבסס על המדדים שנבחרו, כולל התייחסות למצב איכות החיים לאורך זמן, בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות ובהשוואה לארצות אחרות); 4) מדדי קיימות וגישת ההון למדידת פיתוח חברתי-כלכלי בר-קיימה (תיאור של מדידת קיימות על-פי מערכת של מדדי קיימות המבוססים על גישת ההון למדידת פיתוח כלכלי-חברתי בר-קיימה. הפרק כולל גם מסגרת רעיונית לחיבור מדידה של איכות חיים עם איכות חיים בת-קיימה וחיבור המערכת לתהליכים של קבלת החלטות); 5) סיכום (דיון בשימושים האפשריים במדדי איכות החיים בתהליכי עיצוב המדיניות וכיוונים להמשך העבודה להשלמת מערכת המדדים).

(איכות חיים; מדדים כלכליים; איכות הסביבה; תנאי מחייה; חוסן אישי; ביטחון אישי; הכנסה; תעסוקה; רמת חיים; צריכה; למידה; רמת השכלה; מיומנויות; בריאות; מוגבלויות; פעילויות פנאי; התנדבות; ניקיון; רעש; אלימות; פשעים; תאונות דרכים; תוחלת חיים; השמנת-יתר; דיכאון; בדידות; שביעות רצון)

113

מערכת הבנקאות בישראל: סקירה שנתית 2015
הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל, ירושלים 2016, 140 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.boi.org.il.

דו"ח שנתי זה מורכב משני חלקים עיקריים: א) ההתפתחויות במערכת הבנקאות - ההתפתחויות המקרו-כלכליות במשק הישראלי, מבנה מערכת הבנקאות בישראל, ההתפתחויות העיקריות בפעילות המאזנית והחוץ-מאזנית, התוצאות העסקיות, הלימות ההון, תיק האשראי וסיכון האשראי (ההתפתחויות בתיק האשראי הבנקאי לציבור, האשראי העסקי, האשראי למשקי-בית והחשיפה למדיניות), סיכוני השוק (סיכוני הריבית וסיכוני בסיס ההצמדה), הסיכון התפעולי, סיכון הנזילות ומבחני קיצון; ב) פעילות הפיקוח על הבנקים – החזון והיעדים האסטרטגיים של הפיקוח על הבנקים, הפעולות העיקריות של הפיקוח על הבנקים בשנת 2015. בנספחים מוצגים לוח ההסדרה לשנת 2015 ומבנה הפיקוח על הבנקים.

(בנקים; פיקוח; אשראי; ריבית; שוק ההון; השקעות; רווחים; תחרות; יעילות; מטבע חוץ; פיקדונות; ניירות-ערך; איגרות-חוב; משכנתאות; דיור)

114

מחלקת המטבע, בנק ישראל: סקירה שנתית, 2015

מחלקת המטבע, בנק ישראל, ירושלים 2016, 53 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.boi.org.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה משבעה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) הגדרות; 2) תפקידיה של מחלקת המטבע; 3) מחזור המטבע; 4) השינויים שחלו בשטרות ובמעות שבמחזור; 5) זיוף שטרות ומעות; 6) מטבעות זיכרון; 7) הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון. בנספח מוצגים לוחות סטטיסטיים. בין הממצאים: ערך מחזור המטבע הסתכם בסוף 2015 בכ-73 מיליארדי ש"ח (גידול של כ-16% בהשוואה ל-2014); ערך מחזור השטרות היווה כ-97% ממחזור המטבע, וערך המעות כ-3%; ב-2015 הגיע השווי הממוצע של משיכה בודדת מהמכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים ל-783 ₪ (719 ₪ ב-2014) ומספר המשיכות הממוצע בשנה היה 14; בסוף 2015 היוו שטרות של 200 ש"ח 49.4% מהשטרות במחזור, השטרות של 100 ש"ח היוו 31.8%, השטרות של 50 ש"ח היוו 11.5% והשטרות של 20 ש"ח היוו 7.2%; בסוף 2015 ערכו של מחזור השטרות הסתכם בכ-71,400 מיליוני ₪, ומספר השטרות במחזור היה כ-518 מיליון; ערכו של מחזור המעות הסתכם בכ-2,000 מיליוני ש"ח, ומספר המעות במחזור היה כ-2,200 מיליון; ב-2015 הופקדו בבנק ישראל כ-150 מיליוני שטרות, ונמשכו ממנו כ-212 מיליוני שטרות; ב-2015 הופקדו בבנק ישראל כ-22 מיליוני מעות, ונמשכו ממנו כ-147 מיליוני מעות.

(כסף)

115

האגף לשוויון מגדרי וקידום נשים - מובילות שינוי: דוח פעילות לשנים 2014/15
האגף לשוויון מגדרי וקידום נשים, נציבות שירות המדינה, ירושלים 2016, 226 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הנציבות: www.csc.gov.il.

דו"ח ”מובילות שינוי“ הוא דו"ח סטטיסטי שנתי בנושא ייצוג נשים בתפקידים בכירים בשירות המדינה. בדו"ח מוצגים נתונים על אודות פעילות האגף לשוויון מגדרי בשנים 2014/15, ובסופו מדווח על מבחר פעילויות המתוכננות ל-2016. הנתונים בנושא ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה כוללים התפלגויות לפי משרדים, יחידות, דרגות ודרוגים. התייחסות מיוחדת בדו"ח היא בכל הנוגע לייצוג נשים בשלוש ובארבע הדרגות העליונות ובדרגי הניהול. בין הממצאים: בסוף 2014 היוו נשים 62% מכלל עובדי המדינה המועסקים במשרות תקניות - ירידה של 3% בהשוואה לסוף שנת 2012 (לא כולל את עובדי מערכת הביטחון); 40% מהמועסקים בחוזה בכירים ב-2014 היו נשים; בדרג הניהול הבכיר ביותר (א' - מנכ"לים, משנים למנכ"לים ומנהלי בתי-חולים גדולים) עמד שיעור הנשים על 9% לעומת 6% ב-2012; נשים מהוות רוב מוחלט בדירוגי ביוכימאים (83%), עובדים סוציאליים (87%), אחים (81%), משפטנים (72%) ופרקליטים (66%); ייצוג חסר לנשים נמצא בדירוגי רופאים (38%), מהנדסים (43%) וטכנאים (40%); אחוז הנשים בכל רמות ההשכלה נמצא גבוה יותר מזה של הגברים מלבד בתואר שלישי.

(עובדי מדינה; נשים עובדות; שוויון חברתי; מנהלים)

116

אלמוג, יהונתן; קדיש, ליאור:
התכנית למדיניות חברתית ולמִנהל לסגל הבכיר בשירות המדינה: סיכום 28 שנות פעילות
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-721, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

התכנית הבין-משרדית לסגל הבכיר בשירות המדינה פעלה ב-2015-1987 כשותפות בין נציבות שירות המדינה ומכון אלכא למנהיגות וממשל בג'וינט - ישראל. התכנית נועדה להרחיב את יכולות הסגל הבכיר בשירות המדינה ובמיוחד לסייע לסגל הבכיר לעצב ולממש מדיניות ולהתמודד בהצלחה עם אתגרים ניהוליים ולאומיים. במהלך השנים התקיימו 22 מחזורים של התכנית, שבהם השתתפו כ-500 מנהלים בכירים בשירות הציבורי (סמנכ"לים וראשי אגפים). במשך שנים רבות הייתה זו התכנית הבין-משרדית היחידה שעסקה בפיתוח הסגל הבכיר בשירות הציבורי באופן מקיף ושיטתי, ועל כן היה לה תפקיד חשוב וייחודי. הפעלתה של התכנית הסתיימה עם הקמת "המדרשה הלאומית למנהיגות, ממשל וניהול", אשר תפעיל את תכניות הכשרת הסגל הבכיר בעתיד, כחלק ממהלך רחב יותר של רפורמה בשירות המדינה. מחקר הערכה שמדווח עליו בפרסום הנוכחי נעשה באמצעות ראיונות עומק עם אנשי מפתח ממכון אלכא למנהיגות וממשל ומנציבות שירות המדינה, ונוסף על כך, ענו על שאלון מקוון בוגרי 5 המחזורים האחרונים של התכנית. בין התרומות המרכזיות שנמצאו לתכנית: הקניית בסיס מוצק של ידע ותפיסות שתרמו לעבודת הבוגרים במידה רבה, וכן הקניית ידע יישומי ומיומנויות שחיזקו את יכולתם; חיזוק תחושת המסוגלות של הבוגרים, לרבות שינויים בפועל בעשייה שלהם; חיזוק יכולתם של הבוגרים לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים. עוד עולה מהמחקר, שלאורך כל התקופה התקיים שיתוף פעולה בין נציבות שירות המדינה ומכון אלכא, אך למעשה הגיבוש והעיצוב של התכנית נעשו על-ידי מכון אלכא.

(עובדי מדינה; מנהלים; הכשרת מנהלים; תכניות התערבות)

117

וינקלר, און:
מאחורי המספרים: דמוגרפיה פוליטית בישראל
קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2015, 377 עמ'. הספר מופיע באתר האינטרנט של הקתדרה: http://ch-strategy.hevra.haifa.ac.il.

בספר זה מתוארות השפעות המדיניות הדמוגרפית-כלכלית-חברתית של ממשלות ישראל על הקיטוב הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל ועל השינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה. הספר מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: 1) התמורה הדמוגרפית העולמית; 2) מגמות הפריון בישראל: צעד קדימה וצעד אחורה; 3) "מחלה ושמה עוני" - דמוגרפיה וריבוד כלכלי בישראל; 4) תמורות בשוק העבודה בישראל והשלכותיהן הדמוגרפיות; 5) המדיניות הנטאלית הישראלית. הספר מתבסס, בין היתר, על נתוני הלמ"ס, בנק ישראל, המוסד לביטוח לאומי ועוד. מסקנת המחבר היא, כי ישראל ניצבת כיום מבחינה דמוגרפית-חברתית-כלכלית בצומת דרכים. מבנה הגילים הצעיר הוא "מתנה דמוגרפית", ולפיכך הגדלת שיעורי ההשתתפות של כלל האוכלוסייה בכוח העבודה תוביל לצמיחה כלכלית. לעומת זאת, המשך המצב הקיים של שיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה, הזדקנות האוכלוסייה והצפת שוק העבודה בעובדים זרים יוביל להתדרדרות כלכלית. לדעת המחבר, רק באמצעות מעבר ממדינת רווחה למדינת תעסוקה יהיה אפשר להתגבר על בעיית העוני בישראל, תוך התכנסות לדפוס פריון של 3-2 ילדים במשפחה, כלומר לשמירת יחס תלות במשקי-הבית ברמה של 40% לפחות.

(פריון [ילודה]; הגירה; עולים; מדיניות ממשלתית; שוק העבודה; תעסוקה; התפתחות כלכלית; רמת חיים; עוני; עובדים זרים; ערביי ישראל; דרוזים; נוצרים; יהודים; חרדים; מלחמות [השפעות]; תנועה טבעית; פער חברתי; מדיניות רווחה)

118

Fleishman, Larisa; Gubman, Yury; Tur-Sinai, Aviad:
Dwelling Price Ranking versus Socioeconomic Clustering: Possibility of Imputation
"Journal of Official Statistics", 31: 2 (2015), pp. 205-229. The article appears on Degruyter's Website: www.degruyter.com.

ניתן לזהות ולאפיין את הפרופיל החברתי-דמוגרפי של אזור מגורים בשתי דרכים: באמצעות משתנים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים, או באמצעות מדדים מצרפיים המבוססים על מגוון ממשתנים אלו. בישראל פיתחה הלמ"ס מדד חברתי-כלכלי של הרשויות המקומיות, המשמש משרדי ממשלה וגופים אחרים כדי לתכנן ולממש תכניות שונות הכוללות הקצאת משאבים לרשויות אלו. החיסרון של שיטה זו הוא היעדר מידע בנוגע לחלק מהרשויות, בשל הצורך להשתמש במשתנים רבים המגיעים ממקורות שונים שהם אינם עדכניים בו-זמנית עבור כל הרשויות. בעבודה המתוארת במאמר זה פותחה מתודולוגיה שנועדה להעריך את הרמה החברתית-כלכלית של הרשויות המקומיות שלגביהן חסרים נתונים על סמך מחירי הדירות ברשויות. זאת, על בסיס קובץ עסקאות נדל"ן של רשות המסים, המסופק ללמ"ס מדי חודש מאז 1990. בעבודה נבדק האם מחירי הדירות אכן מאפיינים את הרמה החברתית-כלכלית של היישובים והאם יש מתאם בין המאפיינים החברתיים והדמוגרפיים של הרשויות שאינן כלולות במדד לבין מחירי הדירות ביישובים אלו. נמצא, כי קיים מתאם גבוה בין מחירי הדירות לבין הרמה החברתית-כלכלית ביישובים אלו.

(יישובים; אוכלוסייה; מיצב חברתי-כלכלי; שוק הדירות; מחירים)

119

בלס, נחום; זוסמן, נעם; צור, שי:
מעורבותן של הרשויות המקומיות במימון שעות העבודה של כוחות ההוראה בחינוך היסודי והשפעתה על ההעדפה המתקנת בחינוך הממלכתי-עברי
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2016.05 בסדרת מאמרים לדיון, ירושלים 2016, 32 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:

במחקר זה נבחנה מידת מעורבותן של הרשויות המקומיות במימון שעות העבודה של כוחות ההוראה בחינוך היסודי הממלכתי-עברי הרשמי הרגיל (ללא חינוך חרדי וחינוך מיוחד) ואת מדיניות ההעדפה המתקנת שהן נקטו בתחומיהן בשנות הלימודים תשס"א-תשס"ט (2009/2008-2001/2000). המחקר התבסס על נתונים שנאספו במסגרת בקרת התקן (בדיקה הנערכת עבור משרד החינוך לבחינת היקף שעות העבודה של כוחות ההוראה הממומנים על-ידי המשרד, הרשויות המקומיות, עמותות הורים ועוד). בין הממצאים: חלקן של הרשויות במימון בתקופה הנחקרת עמד על כ-2 שעות שבועיות לכיתה (פחות מ-4% מסך השעות וקרוב לשליש מהשעות שמקורן אינו במשרד החינוך); מימון הרשויות צמצם מכ-32% לכ-27% את ההעדפה המתקנת בהקצאת השעות שמשרד החינוך מעמיד לטובת תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש לעומת תלמידים מרקע חזק - רשויות חזקות הקצו לבתי-הספר היסודיים משאבים רבים הרבה יותר מרשויות חלשות (הרשויות החזקות הנהיגו בתחומיהן מדיניות משמעותית של העדפה מתקנת לטובת בתי-ספר שתלמידיהם באים מרקע חלש - תוספת של 3-2 שעות שבועיות לכיתה יחסית לבתי-ספר שתלמידיהם באים מרקע חזק); נמצא מתאם חיובי בין חוסנן הפיסקלי של הרשויות המקומיות לבין השקעותיהן בחינוך היסודי הממלכתי-עברי, בהנחה שיתר המשתנים קבועים - כל עלייה של 1% בסך ההכנסה הממוצעת מתושב הביאה לגידול של 1.2% בהשקעה בחינוך; ההעדפה המתקנת בתוך הרשות נמצאה מתואמת חיובית עם הדירוג החברתי-כלכלי שלה ועם חוסנה הפיסקלי.

(בתי-ספר יסודיים; חינוך עברי; רשויות מקומיות; העדפה מתקנת; הקצאת משאבים; מיצב חברתי-כלכלי)

120

פלוטניק, רני; קידר, ניר:
מעברים בין קופות החולים - ארבע שנים לאפשרות המעבר באמצעות האינטרנט וסיכום שנת 2015
מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 13 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בחוק ביטוח בריאות ממלכתי (הוחל ב-1995) ניתנה אפשרות למעבר בין קופות החולים כדי לעודד תחרות בין הקופות ולתמרץ אותן לשפר את השירותים הניתנים למבוטחים. תחילה, הוגשה בקשת המעבר בקופה אליה בחר המבוטח להצטרף. מ-1998 בוצע המעבר באמצעות מילוי טופס ייעודי בסניפי הדואר בעלות של 17 ₪. ממרס 2012 נוספה אפשרות למעבר באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי ללא עלות. בדו"ח זה נסקרים היבטים שונים בהתנהגות המבוטחים במעבר בין הקופות (עיבוד של נתוני המוסד לביטוח לאומי) ובעיקר מידת ההשפעה של אפשרות המעבר בין הקופות באינטרנט על מספר המעברים. בין הממצאים: ב-2015 בוצעו כ-140,000 מעברים - 58% בדואר (ירידה של כ-5% לעומת 2014) ו-42% באינטרנט (עלייה של 16%); ב-2014 שיעור המעבר הגבוה ביותר באינטרנט היה בקרב בני 34-25 (51%) והנמוך ביותר בקרב בני 65 ומעלה (15%); שיעור המעברים מתוך קבוצת הגיל של המבוטחים היה ב-2014 2.3% בקרב בני 34-0 ו-0.3% בקרב בני 65 ומעלה; בחלוקה לקופות, שיעור המצטרפים הגבוה ביותר באמצעות האינטרנט ב-2015 היה ל"מכבי" (55%) ולאחריה ל-"כללית" (42%), ל-"מאוחדת" (35%) ול-"לאומית" (28%); מספר המעברים הגדול ביותר היה מ"לאומית" ל-"כללית"; שיעורי המעברים הגדולים ביותר היו ביישובים שהם ברמה החברתית-כלכלית נמוכה.

(ביטוח בריאות ממלכתי; קופות חולים; אינטרנט)

121

הרשות הארצית לכבאות והצלה: סיכום שנת עבודה 2014
נציבות כבאות והצלה, המשרד לביטחון הפנים, ראשון-לציון 2015, 64 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הנציבות: www.102.gov.il.

בדו"ח זה מוצגת פעילות מערך הכבאות וההצלה בשנת 2014, וזאת בהשוואה ל-2013 ול-2012. בין הממצאים: ב-2014 פעלה הרשות בכ-93,400 אירועים: שריפות (47%), חילוץ (13%), חומרים מסוכנים (9%) ו"אחר" (31%); ב-2014 נרשמה ירידה של 15% באירועי שריפות לעומת 2012, ירידה של 13% באירועי חילוץ, עלייה של 82% באירועי חומרים מסוכנים ועלייה של 19% ב"אחר" (התקפות טילים, הגשת סיוע, תרגילים, קריאות שווא ועוד); 65% מהדליקות אירעו בשטחים פתוחים, 29% במבנים ו-6% בכלי-רכב לסוגיהם; 69% מאירועי החילוץ היו ממבנים, 16% מתאונות דרכים ו-15% משטחים פתוחים; 8,223 אירועי חומרים מסוכנים אירעו ב-2014, 97% מהם במבנים והיתר בשינוע, בתעשייה ובמתקני תשתית. הדו"ח כולל פירוט של הממצאים לפי מחוזות.

(שירותים בשעת חירום; שריפות)

י. סביבה, מים ואקלים

122

Israel's Fifth National Report to the United Nations Convention on Biological Diversity
Ministry of Environmental Protection, Jerusalem 2016, 156 pages (E, Hs). The publication appears on the Ministry's Website: http://www.sviva.gov.il.

אמנת המגוון הביולוגי של האו"ם, שנחתמה ב-1992, עוסקת בשלושה היבטים של הגנה על המגוון הביולוגי: מקצועי, כלכלי וחברתי. על-פי האמנה, בכל מספר שנים חייבת כל מדינה החתומה על האמנה להגיש דו"ח במתכונת ובנושאים שנקבעים. הדו"ח הלאומי החמישי על יישום אמנת המגוון הביולוגי על-ידי ישראל הוכן במשרד לאיכות הסביבה תוך תיאום עם רשות הטבע והגנים. בדו"ח נסקרות הפעילויות שנעשו בשנים 2014-2010. בין היתר, מוצגים המצב והמגמות של המגוון הביולוגי היבשתי והימי בישראל, של השטחים הפתוחים ושל שרותי המערכות האקולוגיות. כן מוצגים המדיניות והפעולות המערכתיות לשמירה על המגוון הביולוגי בהתאם לתכנית האסטרטגית של האמנה לשנים 2020-2011 ובהתאם ליעדיה. הדו"ח נכתב בהתבסס על מקורות מידע רבים, ובהם דו"חות מצב הטבע, דו"חות ניטור הים התיכון ומפרץ אילת, פרקי פרויקט הערכת המערכות ורווחת האדם, התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה ועוד. בין הממצאים: בניתוח ארצי של מגמות כיסוי הצומח המעוצה, נמצא שב-2013-2000, צפיפות הצומח גדלה ב-27% מהשטח ופחתה ב-7% ממנו, בשל שריפות ובצורת ממושכת באזור הים-תיכוני של המדינה; המגוון הביולוגי בישראל הוא רחב וכולל 2,780 צמחים, 7 דו-חיים, 96 זוחלים, 511 ציפורים ו-116 יונקים; רוב הצמחים, ובמיוחד אלה שבסכנת הכחדה, נמצאים באזור האקלים הים-תיכוני של ישראל.

(מגוון ביולוגי; אקולוגיה; צמחים; גידולי שדה; פרחים; בעלי-חיים; דגים; נחלים; שימור הסביבה; ייעור; שטחים פתוחים; משאבי טבע; מדבר; נגב; חופים; הים התיכון; זיהום הסביבה)

123

ניטור ומחקרי כנרת: דו"ח פעילות המעבדה לשנת 2015
המעבדה לחקר הכינרת על שם יגאל אלון, חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2016, 167 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ:
www.ocean.org.il.

המעבדה לחקר הכינרת עוסקת בפיתוח וביישום של כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות לגבי תפעול הכינרת כמרכיב חשוב של מערכת אספקת המים הארצית וניצולה לצרכים נוספים (דיג, קיט וכו'), תוך כדי שמירה על איכות מי האגם לטווח ארוך. בדו"ח זה מוצגים עיקרי הממצאים והמסקנות של הניטור השוטף של הכינרת ושל המחקרים הנלווים שנעשו ב-2015, שבמרכזם התהליכים העיקריים המתקיימים באגם המשפיעים על איכות המים. הדו"ח מורכב מהפרקים הבאים: הקדמה - שילוב פעולות הניטור והמחקר במעבדה לחקר הכינרת; ניטור הכינרת; מחקרי ניטור; מחקרי הכינרת; מחקרי אגן ההיקוות של הכינרת וגופי מים אחרים; נספחים - סטודנטים לתארים מתקדמים בהנחיית חוקרי המעבדה לחקר הכינרת - 2015; מחקרי המעבדה (מחקרים שהסתיימו ב-2015 ואלה שהתחילו ב-2015 או שנמשכו ב-2015); פרסומי המעבדה בספרות הבין-לאומית המבוקרת ב-2016-2015; דו"חות המעבדה ב-2015.

(כינרת; מים; משקעים; איכות הסביבה; זיהום הסביבה; אקולוגיה; חומרי הדברה; חיידקים; דגים)

124

גרטמן, איסק; גולדמן, רון; קריבנקו, יבגניה ואחרים:

מרכז המידע הימי הלאומי: דו"ח פעילות, 2016

המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה, חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2016, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://isramar.ocean.org.il.

מרכז המידע הימי הלאומי הוקם ב-2001 במכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה של חקר ימים ואגמים לישראל. מטרת המרכז היא לרכז, לתעד, לשמור ולהפיץ נתונים על הסביבה הימית של ישראל ולהפיק מהנתונים מידע שימושי. המרכז נועד לשרת את המשתמשים והחוקרים של הסביבה הימית. כמו כן, הוא מייצג את ישראל במערכת הבין-לאומית לחילופי מידע אוקיאנוגרפי (IODE), המנוהלת על-ידי הארגון הבין-ממשלתי לאוקיאנוגרפיה (IOE). בדו"ח זה מוצגת פעילות המרכז עד תחילת 2016. הדו"ח מחולק ל-12 פרקים כדלקמן: מבוא; תפקידי מרכז המידע; סוגי הנתונים ומוצרי המידע של מרכז המידע; התשתית הטכנית והארגונית של מרכז המידע; בסיסי הנתונים ההיסטוריים; בסיסי נתונים לתחנות קבועות שמשדרות נתונים קרוב לזמן אמת; מודלים לחיזוי ימי (זרמים, כתמי שמן, טמפרטורה, מליחות וכו'); מערכת לתצוגת נתוני חישה מרחוק; פעילות בין-לאומית; סטטיסטיקת כניסות לאתר מרכז הנתונים; נספח - מסמך המדיניות הבין-לאומית לחילופי מידע אוקיאנוגרפי שאומץ על-ידי הארגון הבין-ממשלתי לאוקיאנוגרפיה (יוני 2003); מרכז המידע הביו-גאוגרפי והמרכז לתיוג מולקולרי (מרכז הברקודינג).

(אוקיאנוגרפיה; הים התיכון; ים המלח; ים סוף; מאגרי מידע; בסיסי נתונים)

125

הנדלס, שוקי:
סקר מפעלי תעשייה בנושא סביבה וקיימות
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2015, 58 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

סקר זה התבצע ביוזמת משרד הכלכלה והמשרד להגנת הסביבה, על-פי בקשת ארגון ה-OECD. הסקר כוון לכלל מפעלי התעשייה בישראל המעסיקים 40 עובדים ומעלה, ומטרתו היתה לבחון את הטמעת שיקולי איכות הסביבה בתעשייה בישראל: גיבוש עמדות בנושאי חקיקה הנוגעים לסביבה; פיתוח כלי סיוע חדשים לעידוד הצמיחה; הערכת אמצעי הרגולציה של משרד הכלכלה ושל המשרד להגנת הסביבה בתחומים הרלוונטיים; עידוד השימוש בטכנולוגיות סביבה במפעלים; התאמת התעשייה הישראלית לאמנות הבין-לאומיות; שיפור איכות הסביבה בישראל. מדגם הסקר נבנה על בסיס קובץ המעסיקים של המוסד לביטוח לאומי. בסקר נכללו 557 מפעלים (45% מהמפעלים הרלוונטיים). בין הממצאים: ב-80% מהמפעלים יש לפחות אדם אחד האחראי לנושא שמירת איכות הסביבה; ב-79% מהמפעלים מתקיימות ביקורות פנימיות בנושאים הקשורים לסביבה; ל-55% מהמפעלים יש הסמכה למערכת ניהול סביבתי; ב-56% מהמפעלים יש תכנית להכשרת עובדים בנושאי סביבה; בחלוקה לענפי כלכלה, שיעורי בקרה גבוהים נמצאו בענפי הכימיקלים והתרופות; 8% מהמפעלים דיווחו שהם עשו שימוש בתכניות סיוע ממשלתיות "סביבתיות", בעיקר בתחומי התייעלות אנרגטית והפחתת פליטות גזי חממה; 50% מהמפעלים דיווחו שהם בודקים את הביצועים הסביבתיים של הספקים שלהם; 38% מהמפעלים העריכו שהמדיניות הרגולטורית הסביבתית שבמסגרתה פועל המפעל היא מחמירה מאוד ושקשה לעמוד בדרישותיה.

(מפעלי תעשייה; איכות הסביבה; זיהום הסביבה; מדיניות ממשלתית)

י"א. סדר ציבורי ופשיעה

נציבות תלונות הציבור על שופטים: דין וחשבון שנתי לשנת 2015
נציבות תלונות הציבור על שופטים, משרד המשפטים, ירושלים 2016, 240 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.justice.gov.il (ראו: יחידות נציבות תלונות הציבור על שופטים).

בדו"ח זה מובא סיכום של שנת פעילותה ה-12 של נציבות תלונות הציבור על שופטים. הנציבות אינה מטפלת בהחלטות השיפוטיות עצמן אלא בנושאים הקשורים למינהל השיפוטי ולדרך קבלת ההחלטות. הדו"ח מורכב מ-12 פרקים, כדלקמן: תלונות שהתקבלו בשנת 2015; סיווג ההחלטות שניתנו בשנת 2015; תלונות שהוחלט לבררן ותלונות שנמצאו מוצדקות; תלונות שבירורן הופסק; תלונות שאין לבררן; התפלגות התלונות על בתי-המשפט ובתי-הדין; ליקויים ותיקונם; התנהגות שופט; דרך ניהול משפט; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; בית-משפט לתביעות קטנות; בית-דין רבני. בפרק הנספחים מוצגים חוקים, תקנות וכללי אתיקה הנוגעים לפעילת הנציבות וכן תמציות של החלטות שפורסמו בשנת 2015. בין הממצאים: ב-2015 הוגשו לנציבות 824 תלונות; מתוך 832 התלונות שניתנה לגביהן החלטה, 315 נדחו על הסף ו-517 בוררו לגופן (לאחר הבירור נדחו 421 מהתלונות הללו); 96 מהתלונות שבוררו לגופן נמצאו מוצדקות; 35% מהתלונות שנמצאו מוצדקות היו בנוגע להתמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין, 23% היו בענייני ליקויים בניהול משפט, 22% היו על התנהגות לא ראויה של שופט, ו-20% היו בנוגע לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

(שנתונים [פרסומים]; נציבי תלונות; בתי-משפט; שופטים; פסיקה; מוסריות)

126

גולדברג, אילנה (אילי):
מדיניות הכליאה בישראל על פי עמדות של מנהלי בתי הסוהר: ענישה או שיקום
"צוהר לבית הסוהר", מס' 17 (דצמבר 2015), עמ' 31-8 (עברית, סיכום באנגלית). כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר: www.ips.gov.il.

במחקר זה נבחנה סוגיית מדיניות הכליאה בישראל: האם הגישה היא ענישתית-ביטחונית או שיקומית. במחקר נבדקו עמדותיהם של 84 מנהלי בתי סוהר: 25 מנהלים בפועל, 45 מנהלים בגמלאות ו-14 ומנהלים לשעבר שמשמשים בתפקידי מטה. המדיניות נבחנה באמצעות שאלון עמדות ושאלון דילמות. בין הממצאים: 83% תמכו ברמה בינונית ומעלה בגישה השיקומית ו-17% בגישה הענישתית-ביטחונית; מנהלים בגמלאות תמכו בגישה השיקומית יותר מאשר מנהלים בפועל ומנהלים לשעבר המשמשים בתפקידי מטה; מנהלות תמכו בגישה השיקומית יותר מאשר מנהלים; לא נמצא קשר מובהק בין הניסיון המקצועי של מנהלים בפועל לבין מידת תמיכתם באחת הגישות; 59.4% מהנשאלים תפסו את בית הסוהר כארגון צבאי ולא כארגון אזרחי; 71% מהנשאלים סברו שלמנהל בית כלא צריכה להיות השכלה אקדמית בתחום נפש האדם. לדעת החוקרת, מנהלי בתי הכלא בישראל נמצאים בקונפליקט תמידי, שכן הם תומכים באופן מובהק בגישה השיקומית, אך בפועל הם מקיימים מדיניות ענישתית-ביטחונית. לכן, לדעת החוקרת, נדרשת רפורמה במדיניות הכליאה, שתיתן תוקף לתפיסה שבית סוהר אמור להיות ארגון אזרחי וששיקום אסירים אמור להיות היעד המרכזי. רפורמה כזו תביא לשינוי בסדרי העדיפויות בפעילויות בבתי הסוהר ולהקצאת משאבים בהתאם.

(בתי-סוהר; מנהלים; עמדות; שיקום אסירים; ענישה)

127

סולימן, נינה; לייקין, דימה; ברמן, אליאב ואחרים:
יתגבר כארי למלאכתו: חוסן נפשי והתמודדות עם גורמי דחק בקרב עובדי כליאה
"צוהר לבית הסוהר", מס' 17 (דצמבר 2015), עמ' 54-32 (עברית, סיכום באנגלית). כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר: www.ips.gov.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את דרכי ההתמודדות עם גורמי דחק בקרב עובדי כליאה בשירות בתי הסוהר בישראל, ולבדוק כיצד חוסן נפשי משפיע על היבטים שונים בעבודה. זאת, לשם התאמת תכניות התערבות וניהול דחק אופטימליות. במחקר השתתפו 355 אנשי סגל מ-13 מתקני כליאה (בתי מעצר, מתקני כליאה ביטחוניים ומתקני כליאה פליליים). המחקר התבסס, בין היתר, על שאלון חוסן מקוצר, שאלון גורמי דחק, שאלון דרכי התמודדות לפי מודל Basic PH ושאלון תסמינים פוסט-טראומטיים. בין הממצאים: באופן כללי, רמת החוסן הנפשי של עובדי הכליאה היתה בינונית עד גבוהה, ללא הבדל בין עובדים בסוגי עיסוק שונים (עובדי ביטחון, עובדי מנהלה ומטפלים) ובין מתקני כליאה שונים; בעקבות אירועים קשים במתקן הכליאה (כגון שריפה בתאים, איום על סוהרים, קטטות בין אסירים וכו') לכשליש מעובדי הכליאה היו תסמינים פוסט-טראומטיים; לחוסן הנפשי של העובד נמצא קשר חיובי מובהק לרמת שביעות רצונו בעבודה; משאבי ההתמודדות הבולטים עם מצבי דחק היו במישור הקוגניטיבי-שכלי ובמישור החברתי. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(בתי-סוהר; סוהרים; מצבי לחץ; רווחה רגשית; מנגנוני הגנה; שביעות-רצון בעבודה; חוסן אישי)

128

ולק, דרור; ברמן, אליאב:
רצידיביזם בישראל: מאפייני אסירים ומאסר והתמחות עבריינית
"צוהר לבית הסוהר", מס' 17 (דצמבר 2015), עמ' 85-72 (עברית, סיכום באנגלית). כתב העת מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר: www.ips.gov.il.

רצידיביזם (חזרה על ביצוע עבירות) הוא מדד המאפשר לאמוד את היקף מערך הכליאה בשנים הבאות מבחינת תשתית, כוח-אדם ואמצעים ואת הערכת יעילותן של תכניות התקון. בעבודה זו נבדק אחוז הרצידיביזם (מספר האסירים ששוחררו ב-2008 [שפוטים] החוזרים למאסר במעמד של שפוטים בתוך חמש שנים מהשחרור מקרב סך האסירים המשוחררים [במעמד של שפוטים[) וקצב הרצידיביזם (אחוז האסירים שחזרו למאסר בתוך שנה מקרב כלל האסירים שחזרו למאסר בתוך חמש שנים(. העבודה התבססה על מאגר הנתונים המרכזי (מערכת "צוהר") של שירות בתי הסוהר (שב"ס). מהמאגר נשלפו נתוני האסירים תושבי ישראל ששהו במתקני השב"ס ב-2013-2004. מתוכם נבדקו נתוני האסירים ששוחררו ב-2008. בין הממצאים: ב-2008 שוחררו 6,724 אסירים שפוטים; 41.3% מהם חזרו למאסר בתוך 5 שנים (43.6% מתוכם בתוך שנה) - גברים יותר מאשר נשים (41.7% לעומת 24.2%), בני פחות מ-18 יותר מאשר בני 65 ומעלה (75.3% לעומת 13.2%) ורווקים יותר מאשר נשואים (49.7% לעומת 34.2%); שיעור הרצידיביזם בקרב מי ששוחררו בתום מאסר מלא היה גבוה בהשוואה למי ששוחררו שחרור מוקדם על-ידי ועדת שחרורים (67.9% לעומת 28.1%); שיעור הרצידיביזם הגבוה ביותר לפי אורך המאסר היה בקרב השפוטים לשנה עד שנתיים (47.6%); שיעור הרצידיביזם נמצא גבוה יותר ככל שעלה מספר המאסרים הקודמים (מ-23.4% בקרב הנאסרים לראשונה עד 62% בקרב הנאסרים בפעם הרביעית ומעלה. בהתפלגות לפי סוג העבירה, אחוזי הרצידיביזם הגבוהים ביותר העוברים עבירות רכוש וסמים. הפרסום כולל השוואות לנתוני שנים קודמות.

(עבריינות; אסירים; רצידיביזם; מוּעָדוּת)

129

לוי, אינה; רוטשילד, טלי:
מסתננים לפשע: פשיעת זרים מאפריקה
"צוהר לבית הסוהר", מס' 17 (דצמבר 2015), עמ' 120-106 (עברית, סיכום באנגלית). כתב העת מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר: www.ips.gov.il.

אחד הטיעונים המרכזיים לעלייה בשיעורי הפשיעה הוא ההסתננות של זרים מאפריקה לישראל. במחקר הנוכחי נבחנן טיעון זה, באמצעות ניתוח דפוסי הפשיעה של הזרים מאפריקה והשוואתם לאלה של כלל אוכלוסיית הזרים בישראל ושל כלל אוכלוסיית ישראל. המחקר התבסס על קבצי נתונים של משטרת ישראל: קובץ שכלל מידע על יותר מ-35,000 עבירות שבוצעו ב-2013-2000 על-ידי זרים; קובץ שכלל כ-14,000 עבירות שביצעו זרים מאפריקה ב-2013-2010 וקובץ שכלל את נתוני הפשיעה בישראל בכלל. בין הממצאים: חלקם של הזרים ממדינות אפריקה מתוך סך פשיעת הזרים בישראל עלה מ-5% ב-2000 ל-63% ב-2012 (62% ב-2013); שיעור הפשיעה ל-1,000 נפש בקרב הזרים מאפריקה ירד מ-141 ב-2006 ל-36.6 ב-2013; הזרים מאפריקה והזרים בכלל נטו לבצע יותר עבירות אלימות, ביטחון ומין ופחות עבירות רכוש. שיעור פשיעת זרים בהשוואה לפשיעת האוכלוסייה הכללית נאמד בכ-5%. המסקנה מן המחקר היא, ששיעור הפשיעה בקרב זרים מאפריקה הוא נמוך יחסית. לא נמצא קשר בין הגירה לבין פשיעה, בניגוד לתיאוריות בנושא זה. יש לציין, שהנתונים ששימשו למחקר הם נתונים על פשיעה מדווחת בלבד.

(פשעים; אפריקה [ארצות מוצא])

130

חסייסי, באדי; וייסברוד, דיוויד; שהם, אפרת ואחרים:
הערכת תכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול: מחקר להערכת תכניות תקון בשב"ס
יחידת המחקר, מינהל התכנון, שב"ס, רמלה 2016, 94 עמ'. בוצע על-ידי המכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית והמכללה האקדמית אשקלון. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של שב"ס: www.ips.gov.il.

ברוב בתי-הכלא בישראל יש מגוון של תכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול, המהוות חלק חשוב ובלתי-נפרד מתכניות השיקום. תכניות הגמילה נועדו להביא להפחתת הסבירות שהמכורים ישובו למעגל השימוש בסמים/ אלכוהול ולפשיעה לאחר שחרורם מהכלא. מטרתו של המחקר הנוכחי היתה לבחון את יעילותן של 4 תכניות גמילה המיושמות בשירות בתי-הסוהר (שב"ס) ולבדוק מהם שיעורי המוּעָדוּת בקרב אסירים (מאסרים ומעצרים חוזרים). החלק הכמותי של המחקר התבסס על ניתוח מערכת הנתונים "צוהר" של השב"ס לגבי כלל 61,826 האסירים השפוטים הפליליים תושבי ישראל שהשתחררו מבתי-הכלא ב-2012-2004: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, התנהלות בכלא, דיונים משמעתיים, השתתפות בתכניות חינוך ותעסוקה ועוד. מתוכם, נבדקו 10,657 אסירים שהיה להם עבר של שימוש בסמים ובאלכוהול ושלא עברו טיפול בהתמכרותם. לאחר ביצוע חלוקה בין האסירים שלא השתתפו בתכניות לאלה שהשתתפו, על-פי מאפייניהם, נמצא כי הצלחת התכניות במניעת מוּעָדוּת היתה מוגבלת. עם זאת, בבדיקת אחת התכניות לגבי אסירים שהשלימו את התכנית במלואה נמצא, כי שיעור המועדות בקרבם היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לאסירים שלא השתתפו בתכנית.

(שיקום אסירים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; התמכרות; תכניות התערבות; רצידיביזם; מוּעָדוּת)

131

נתוני זרים בישראל: סיכום שנת 2015
האגף לתכנון מדיניות, רשות האוכלוסין וההגירה, ירושלים 2016, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.piba.gov.il.

בסקירה זו מוצגים נתונים סטטיסטיים המתייחסים לסוגיות עיקריות בנושא הזרים בישראל. אומדן היקף השוהים הבלתי-חוקיים מושפע מסדרי גודל של תיירים שאשרתם פגה, של עובדים זרים לא-חוקיים ושל מסתננים. בין הממצאים: בסוף 2015 שהו בישראל 43,186 מסתננים, כ-77,000 עובדים זרים חוקיים, כ-15,900 עובדים זרים לא-חוקיים וכ-91,000 תיירים ללא אשרה בתוקף (נתון אחרון זה עדכני לסוף 2014); מסתננים מסודן ואריתראה היוו כ-92% מכלל המסתננים; 3,381 מסתננים ממדינות אפריקה עזבו את ישראל בהסדר עזיבה מרצון ב-2015; 59.8% מהתיירים ללא אשרה בתוקף באו ממדינות ברית-המועצות לשעבר; ב-2015 הורחקו מישראל 3,116 שוהים זרים לאי-חוקיים (1,668 תיירים, 580 עובדים זרים ו-868 זרים אחרים); מתוך כ-21,400 עובדים זרים חוקיים בענף החקלאות, 71% הגיעו במסגרת הסכמים בילטרליים עם ממשלת תאילנד; ב-2015 נפתחו 936 תיקים נגד מעסיקים בגין העסקת עובדים לא-חוקיים, והוטלו קנסות בסך של כ-13.1 מיליוני ש"ח.

(עובדים זרים; חוקים; אכיפת חוק)

132

י"ב. עבודה ושכר

סקר כוח אדם, 2013
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס'
1616, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על המועסקים והבלתי-מועסקים בישראל, המתבססים על סקר כוח-אדם לשנת 2013. הנתונים מוצגים לפי תכונות דמוגרפיות (מין, גיל, דת, יבשת לידה, תקופת עלייה, מצב משפחתי ומספר הילדים בבית), תכונות השכלה (מספר שנות לימוד, סוג בית-הספר האחרון והתעודה הגבוהה ביותר) , תכונות גאוגרפיות (צורת יישוב, מחוז ונפת מגורים) ותכונות תעסוקתיות (ענף כלכלי, משלח-יד, מספר שעות עבודה בשבוע, מעמד בעבודה, מקום העבודה, סיבות לעבודה חלקית, משך ואופן חיפוש עבודה וכו'). בלוחות נוספים ב

פרסום מוצגים נתונים על תעסוקת נשים, על עולי 1990 ואילך, על האוכלוסייה הערבית, על בני 15 ומעלה לפי תכונות כוח עבודה שנתיות ושבועיות ועל ישראל בהשוואה בין-לאומיות מבחינת מאפייני כוח העבודה ושיעורי התעסוקה. הפרסום כולל גם נתונים על "מתייאשים" מחיפוש עבודה ועל שכירים המועסקים באמצעות חברות כוח-אדם או קבלני כוח-אדם. כמו כן, מוצגים נתונים המתייחסים למטרופולינים תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע ולמשלחי-יד נבחרים. החל בשנת 2012 הסקר נערך במתכונת חודשית, ובנוסף הורחבו הגדרות תכונות כוח העבודה. בין הממצאים: שיעור בני 15 ומעלה שהשתתפו בכוח העבודה האזרחי ב-2013 היה 63.7% (3.678 מיליוני נפש); שיעור הנשים שהשתתפו בכוח העבודה היה 58.2%; שיעור הגברים שהשתתפו בכוח העבודה היה 69.4%; מספר המועסקים ב-2013 הסתכם ב-3.450 מיליוני נפש; 77.3% מהמועסקים עבדו ב-2013 במשרה מלאה; ב-2013 עבדו 54.6% מהמועסקים מחוץ לישוב מגוריהם; שיעור הבלתי-מועסקים ב-2013 היה 6.2% לעומת 6.9% ב-2012; 54,500 שכירים שעבדו ב-12 החודשים שקדמו לסקר קיבלו את שכרם מחברת כוח-אדם.

(כוח-אדם; תעסוקה; אבטלה; עבודה חלקית; חיפוש עבודה; משלחי-יד; שעות עבודה; תכונות דמוגרפיות; עולים; ערביי ישראל; נשים עובדות; יוממות)

133

הכנסות של בני 15 ומעלה: נתונים מסקר הוצאות משק הבית 2013
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1618, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

נתוני ההכנסות המובאים בפרסום זה הם חלק מסקר הוצאות משק-הבית של הלמ"ס לשנת 2013, שהשתתפו בו 9,507 משקי-בית שבהם 22,577 אנשים בני 15 ומעלה, המייצגים כ-2,322,000 משקי-בית וכ-5,500,000 איש. הפרסום כולל נתונים על ההוצאות וההכנסות השוטפות של משקי-בית ושל בני 15 ומעלה המתגוררים בהם: שכירים, עצמאים ולא-עובדים. מוצגים הן נתוני הכנסה מעבודה והן נתוני הכנסה ממקורות אחרים: מהמוסד לביטוח לאומי, מפנסיה, מקופות גמל וכו'. הנתונים מוצגים לפי לענף כלכלי, משלח-יד, קבוצת-גיל, מגדר, חמישון הכנסה, עשירון הכנסה, היקף משרה, מצב משפחתי, מספר הילדים במשק-הבית, רמת השכלה, קבוצת אוכלוסייה, יבשת לידה ואזור גאוגרפי (מחוז ונפה). מוצגות הכנסות ממוצעות וחציוניות. יש לציין, כי הפרסום כולל הכנסות כספיות בלבד לפני ניכוי מס (ברוטו). בין הממצאים: ההכנסה מעבודה היוותה 81.4% מסך הכנסתם של בני 15 ומעלה, ו-18.6% היו הכנסות שלא מעבודה; ההכנסה הממוצעת ברוטו של שכירים מעבודה שכירה ב-2013 הסתכמה ב-9,030 ש"ח לחודש (החציון - 6,578 ש"ח לחודש); 78.7% מהשכירים היו מועסקים במשרה מלאה; מספר שעות העבודה של שכיר בשבוע היה 41.6 בממוצע, וההכנסה הממוצעת לשעת עבודה היתה 52 ₪; ההכנסה של אקדמאים היתה גבוהה פי 2.1 מזו של לא-אקדמאים, בממוצע; ההכנסה הממוצעת של בני 67 ומעלה היתה 5,071 ₪, ו-48.7% מהכנסה זו היתה מפנסיה ומקופות גמל.

(תעסוקה; הכנסה; משלחי-יד; הוצאות משפחה; עובדים שכירים; עובדים עצמאיים; בלתי-מועסקים; שכר; קצבאות; פנסיה;; קופות גמל; קרנות השתלמות; רמת חיים)

134

קליימן, יעל:
דפוסי היוממות של תושבי העיר מודיעין-מכבים-רעות לירושלים ולתל אביב (על בסיס נתוני מפקד האוכלוסין 2008)
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 97 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2016, 40 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

במחקר זה נבחנו ההבדלים בתכונות הדמוגרפיות, החברתיות והכלכליות של תושבי מודיעין העובדים באזור תל-אביב לעומת אלה העובדים בירושלים. המחקר התבסס על נתוני מפקד האוכלוסין 2008. השערות המחקר היו: נשים עובדות בירושלים יותר מאשר בתל-אביב; לתושבי מודיעין המועסקים בתל-אביב יש רמת הכנסה גבוהה יותר מאשר תושבי העיר המועסקים בירושלים; רמת ההשכלה של תושבי מודיעין המועסקים בירושלים היא גבוהה יותר מאשר של תושבי העיר המועסקים בתל-אביב; תושבי העיר שגרו בתל-אביב 5 שנים לפני ביצוע המפקד נוטים יותר לעבוד בתל-אביב; תושבי מודיעין אשר מועסקים בירושלים נוטים לעבוד בענף כלכלי של מנהל ציבורי, בריאות ורווחה, ואילו תושבי העיר אשר מועסקים בתל-אביב נוטים לעבוד בענפי כלכלה של בנקאות, פיננסים, נדל"ן ושירותים עסקיים. משתני המחקר התלויים היו מקום העבודה, אמצעי ההגעה העיקרי לעבודה ומרחק מקום העבודה מהבית. בין הממצאים: נשים נוטות יותר לעבוד בירושלים מאשר בתל-אביב; תושבי מודיעין אשר גרו 5 שנים לפני מפקד האוכלוסין בתל-אביב נוטים יותר לעבוד-בתל אביב; תושבי מודיעין אשר עובדים בתל-אביב משתכרים בממוצע 18% יותר מאשר אלו העובדים בירושלים ופי 2.3 מהעובדים במודיעין עצמה.

(מודיעין; ירושלים; תל-אביב-יפו; תעסוקה; נהיגה; יוממות; רמת השכלה; שכר; משלחי-יד; הבדלים בין המינים)

135

וסרשטיין, שנטל:
מקבלי דמי אבטלה בשנת 2015
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 277 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2016, 59 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ב-2015, תוך השוואה לשנים קודמות ותוך פירוט תכונותיהם הדמוגרפיות והתעסוקתיות, כדלקמן: סוג מובטל (כגון אקדמאי, חייל משוחרר וכו'), מין, גיל, סוג משפחה, שנת עלייה, מספר שנות לימוד וסוג בית-הספר האחרון שבו למדו, מספר שנות עבודה, השתתפות בהכשרה מקצועית, שם היישוב, צורת היישוב, סוג לשכת התעסוקה והסניף, גובה דמי האבטלה ועומק האבטלה (מספר ימי האבטלה שעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה במשך שנת זכאותו). מקור הנתונים הוא "קובץ תביעות לדמי אבטלה שאושרו" של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: ב-2015 היה שיעור הבלתי-מועסקים 5.2% מכוח העבודה, לעומת 5.7% ב-2014; שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים עלה מ-32.4% ב-2014 ל-34.6% ב-2015; בממוצע לחודש, כ-70,000 איש קיבלו דמי אבטלה ב-2015, לעומת כ-72,000 איש ב-2014; עומק האבטלה הממוצע ב-2015 היה 106 ימים; בסך הכול שולמו ב-2015 כ-3.2 מיליארדי ש"ח לדמי אבטלה; דמי הביטוח שנגבו הסתכמו בכ-915 מיליוני ש"ח (כ-829 מיליוני ש"ח ב-2014), שהם כ-28% מהתשלומים שנגבו לענף.

(אבטלה; דמי אבטלה; הבטחת הכנסה; הכשרה מקצועית; חיילים משוחררים; עולים)

136

סבירסקי, שלמה; קונור-אטיאס, אתי ואחרים:
עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית: דו"ח לשנת 2015
מרכז אדוה לחקר החברה בישראל, תל-אביב 2016, 34 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.adva.org.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על מצב התעסוקה והשכר וחלוקת ההכנסה בין העובדים למעסיקים. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו להכנת הדו"ח הם הלמ"ס, המוסד לביטוח לאומי, מינהל הכנסות המדינה ואיגודי עובדים. בין הממצאים: חלוקת ההכנסה הלאומית בין העובדים למעסיקים ב-2015 היתה 17% למעסיקים ו-57% לעובדים (רוב החלק הנותר הוא מסים המשולמים למדינה), כאשר המגמה בשני העשורים האחרונים היא של ירידה בחלקם של העובדים (ב-2000 חלקם של העובדים היה 65%); ב-2014, 29% מכלל השכירים במשק קיבלו שכר נמוך - 2/3 מהשכר החציוני במשק; 36.4% ממקבלי השכר הנמוך היו נשים, 32.2% היו ערבים, 37.2% היו חסרי תעודת בגרות ו-26.7% היו עולים ממדינות חבר העמים; בין 2005 ל-2015 גדלה ההכנסה הלאומית ב-51%, בעוד שהכנסת העובדים גדלה ב-44% והכנסת המעסיקים גדלה ב-73%; 25.6% מהעובדים השכירים הרוויחו יותר מהשכר הממוצע ועד שלוש פעמים יותר מהשכר הממוצע, ו-4% הרוויחו יותר מפי 3 מהשכר הממוצע; בהתפלגות לפי ענף כלכלי, השכר הממוצע הגבוה ביותר היה בענף אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר, והשכר הממוצע הנמוך ביותר היה בענף שירותי אירוח ואוכל.

(שוק העבודה; תעסוקה; שכר; פריון עבודה; תעשייה; מנהלים; עובדים זרים; מדיניות ממשלתית)

137

מקצועות הבריאות בישראל - 2012: פיזיותרפיה, הפרעות בתקשורת, ריפיו בעיסוק, תזונה
מינהל תכנון אסטרטגי ומחקר, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 139 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

עד היום, נתונים על המצב הקיים ותחזיות כוח-אדם במקצועות הבריאות (עזר-רפואיים) פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק ותזונאות התבססו בעיקר על קובץ נתונים של בעלי תעודת מקצוע המורשים לעסוק במקצועות אלו בישראל. קובץ זה כולל נתונים דמוגרפיים ונתונים על השכלה, אך הוא חסר מאפיינים תעסוקתיים ונתונים אחרים. במחקר הנוכחי, שנעשה בשיתוף עם הלמ"ס, נאסף מידע ממקורות נוספים. מטרות המחקר היו: בדיקת מאפייניהם הדמוגרפיים, הכלכליים והגאוגרפיים של בעלי תעודות המקצוע ושל העובדים בפועל במקצועות אלו; כימות מספר העובדים במקצועות אלו במערכת הבריאות; תיאור מאפייניהם התעסוקתיים של העובדים; אמידת היקף הנטישה והפרישה המוקדמת בכל אחד מהמקצועות; חיזוי מספר בעלי תעודת מקצוע בכל אחד מהמקצועות הנ"ל עד שנת 2025; בדיקה אם יש מספיק בעלי תעודת מקצוע בכל אחד מהמקצועות. מקורות המידע העיקריים ששימשו להכנת הפרסום הם: קובץ בעלי הרישיון הנוכחי; קובץ הכנסות מעבודה ומעסק של רשות המסים, הכולל נתוני שכר, הכנסות, סוג העסקה, ענף כלכלי ועוד; מערכת פנורמה נקטו, המכילה נתונים על בעלי רישיון ממאגר הנתונים של משרד הבריאות. נמצא, כי רוב בעלי מקצועות הבריאות עובדים במקצועם וכי בעשור הקרוב לא צפויה ירידה בשיעורם בכלל האוכלוסייה.

(כוח-אדם רפואי; פיזיותרפיה; ריפוי בעיסוק; דיאטה; קלינאי תקשורת; עובדים שכירים; עצמאים)

138

מלאך, גלעד; כהן, דורון; זיכרמן, חיים:
מִכּניסה לתעסוקה לתעסוקה מַכניסה: תכנית אב לתעסוקת חרדים
המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות מס' 111, ירושלים 2015, 114 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.idi.org.il.

שיעורי התעסוקה ורמת ההשתכרות הנמוכים של החרדים הביאו לכך שמרבית משקי הבית באוכלוסייה זו נמצאים מתחת לקו העוני. בשל הגידול העקיב של החברה החרדית יש לעוני בקרב חרדים השפעות מקרו על תקבולי המס, תשלומי ההעברה, הצריכה והתוצר של המשק כולו. בפרסום זה מוצגת תכנית-אב לתעסוקת חרדים. במסגרת הפרסום מנותחים המצב והמדיניות ב-2015-2003, מתוארים חסמים והזדמנויות לשינוי, ומוצעים פתרונות לקידום וטיוב התעסוקה בקרב החברה החרדית. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: תכניות ממשלתיות לקידום התעסוקה במגזר החרדי; יעדים לתעסוקת חרדים לשנת 2025; חסמי תעסוקה והזדמנויות לשינוי; המלצות למדיניות. מסקנת המחברים היא, כי למרות ההצלחות בשילוב חרדים בשוק העבודה בשנים האחרונות, המדיניות הנוכחית לא הצליחה להביא לחילוץ המגזר החרדי מעוני. לכן, יש להציב יעדים איכותיים לתעסוקה ולקידום של חרדים בעזרת ההמלצות המוצגות בפרסום, שעשויות להביא לעלייה בפריון העבודה ובשכר של החרדים.

(חרדים; שוק העבודה; מדיניות ממשלתית; תעסוקה; שכר; פריון עבודה; הכשרה מקצועית; קצבאות)

139

מלחי, אסף; ליפשיץ, חן:
הערכת מרכזי הכוון לתעסוקה לאוכלוסייה החרדית
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה, ירושלים 2015, 112 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

דו"ח זה הוא הראשון בסדרת דו"חות בנוגע למידת המועילות של מרכזי ההכוון התעסוקתי לאוכלוסייה החרדית, שהוקמו החל מ-2013. בדו"ח הנוכחי מוצגים מאפייני הרקע החברתיים-דמוגרפיים של הפונים למרכזים, דפוסי ההשתלבות בעבודה, המניעים לפנייה למרכזים, אופן חיפוש העבודה, חסמים תעסוקתיים ותנאים להשתלבות בעבודה. הנתונים מתבססים על סקר טלפוני שנערך בספטמבר-אוקטובר 2014 בקרב 1,171 משיבים, שהם כ-40% מהפונים למרכזים. בין הממצאים: 49% מהפונים היו נשים; גילם הממוצע של הפונים היה 29-28; 74% מהפונים היו נשואים ול-32% היו 4+ ילדים; 75% מהגברים למדו בישיבה גבוהה או בכולל, ו-41% מהנשים למדו בסמינרים להוראה; ל-12% מהגברים ול-22% מהנשים היתה תעודת הכשרה מקצועית; כ-90% מהמשיבים דיווחו על ידע בסיסי בשימושי מחשב, וכ-75% דיווחו שהם משתמשים באינטרנט לצרכים שונים; 33% מהמשיבים עבדו בעת הפנייה הראשונה שלהם למרכזי ההכוון; 68% מהמשיבים עבדו בעת ביצוע הסקר; כמחצית מהמשיבים עבדו במשרות מלאות - 57% מהגברים ו-44% מהנשים; השכר החציוני של העובדים בעת ביצוע הסקר היה כ-4,000 ₪ לגברים וכ-5,000 ₪ לנשים; 44% מהפונים עבדו במקומות שבהם כל העובדים היו חרדים ו-22% במקומות שבהם רוב העובדים היו חרדים. החסמים העיקריים להשתלבות בעבודה היו חוסר היכרות עם שוק העבודה, חוסר ותק תעסוקתי והיעדר הכשרה מתאימה. כמו כן, רק כשליש מהפונים הביעו נכונות לעבוד במקומות שאין בהם הפרדה בין נשים לגברים.

(חרדים; שוק העבודה; חיפוש עבודה; תעסוקה; הכשרה מקצועית; תכניות התערבות)

140

דגן-בוזגלו, נוגה; חסון, יעל:
פערי שכר מגדריים בישראל: תמונת מצב, 2015
"שוות ערך לקידום שכר שווה" (מיסודם של מרכז אדוה; שדולת הנשים בישראל; שתיל; נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה), תל-אביב 2015, 24 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מרכז אדוה: www.adva.org.

פרסום זה יוצא לאור במסגרת תכנית "שוות ערך" - פרויקט תלת-שנתי (במימון האיחוד האירופי) של שדולת הנשים, שתיל, מרכז אדוה ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה שבמשרד הכלכלה. מטרת התכנית היא לפעול למיגור פערי שכר מגדריים באמצעות מחקר ועיבוד נתוני שכר, פיתוח ידע וכלים לפעולה לתיקון הפערים עבור עובדות ומעסיקים במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי, העלאת מודעות הציבור לבעיה והנעת מקבלי החלטות לשינוי מדיניות ולפעילות יעילה יותר של המדינה. הממצאים המוצגים בפרסום מתבססים על נתוני הלמ"ס והנציבות הכלכלית האירופית (UNECE). בין הממצאים: בעשור האחרון בלטה מגמת צמצום פערי השכר בין המינים - ב-2014 היה שכרה של אישה כ-67% משכרו של גבר (התרחבות הפער בכ-1% לעומת 2013), ובשכר לשעת עבודה הגיע שכרה של אישה לכ-83.7% משכרו של גבר (התרחבות הפער בכ-2%); נשים היוו ב-2014 52.9% מהשכירים בעשירון התחתון ו-23.9% מהשכירים בעשירון העליון; שכרן החודשי של נשים בעלות השכלה אקדמית בגילי העבודה העיקריים (54-25) עמד על כ-58% משכר הגברים בעלי תואר אקדמי; בקרב בעלי השכלה בינונית ונמוכה היה שכרן הממוצע של נשים 69.7% ו-65.5% משכרם של הגברים; על-פי נתוני הנציבות הכלכלית האירופית לשנת 2013, בהשוואה בין-לאומית של הפער המגדרי לשעת עבודה ניצבה ישראל במקום ה-17 מתוך 30 מדינות (14.4%).

(נשים עובדות; שכר; הבדלים בין המינים)

141

קופפר, חנה:
תפיסות ועמדות מעסיקים בנושא פערי שכר מגדיים: דוח מסכם
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה, ירושלים 2016, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

נשים מהוות קרוב למחצית מכוח העבודה בישראל, ולמרות זאת, ישראל היא אחת המדינות המובילות בפערי השכר המגדריים. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר מעסיקים בנושא פערי שכר מגדריים, שנערך ב-2015 על-ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. מטרות הסקר היו: בחינת תפיסות ועמדות של מעסיקים בנוגע לתופעת פערי השכר המגדריים והגורמים לה; בחינת דרכי ההתמודדות של המעסיקים עם פערים אלו; איסוף נתונים על בתי העסק - גודל העסק, מיקום, ענף כלכלי ושיעור הנשים בעסק בכלל ובעמדות בכירות בפרט. הסקר נערך באוקטובר 2015 בקרב מדגם מייצג של 515 עסקים ממגוון ענפי כלכלה, באמצעות ראיונות טלפוניים עם מנהלים בעלי ידע והיכרות עם מנגנוני קביעת השכר וההטבות בארגון. בין הממצאים: 85% מהמעסיקים סברו שאין הבדלים ברמות ההשתכרות בין גברים לנשים, לעומת 25% מהמועסקים; 17% מהמעסיקים ביצעו בשנים האחרונות בדיקת פערים מגדריים ברמות התגמול; 47% מהמעסיקים מעניקים שכר התחלתי בהתאם לקריטריונים קבועים מראש לפי תפקיד או השכלה, בעוד ש-36% עושים זאת אך ורק על סמך מו"מ אישי עם העובד/ת (נוהל שעלול להוביל לפערים משמעותיים בשכר ההתחלתי של גברים ונשים); 46% נוהגים לקבוע את התזמון ואת הגובה של העלאת השכר על בסיס מו"מ אישי עם העובד/ת, ורק 28% פועלים כך כנגזרת של קריטריונים קבועים מראש; שיעור המעסיקים שדיווחו על מחויבות לשוויון מגדרי במסגרת החזון או ערכי הארגון עמד על 56%, בעוד ששיעור המעסיקים המתמודדים בפועל עם צמצום פערי שכר וקידום שוויון מגדרי הוא נמוך בהרבה; 81% מהמעסיקים ציינו שהם רואים עצמם אחראים לצמצום פערי השכר.

(שוק העבודה; מעסיקים; יחסי עובד - מעביד; הבדלים בין המינים; שכר; קידום מקצועי)

142

אלפסי-הנלי, מיכל:
מודעות מעסיקים לחקיקה בעניין זכויות עובדים, שיעורי הפרה ועמדות כלפי חוקי עבודה
מינהל מחקר וכלכלה משרד הכלכלה, ירושלים 2015, 41 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בעקבות כניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, ערך מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד הכלכלה מספר סקרים לבדיקת השפעת החוק החדש. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי סקר שנערך במאי-יוני 2012 בקרב 372 מעסיקים מכלל המשק. הסקר התבסס על שאלון ייעודי מובנה שחובר לצורך המחקר. החוקים שאליהם התייחס המחקר היו, בין היתר, חוק שכר מינימום, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק הגנת השכר, חוק חופשה שנתית וחוק הודעה לעובד. בין הממצאים: 14% מהמשיבים לא ידעו מהו השכר שיש לשלם לעובד בגין עבודה בשעות נוספות; 50% מהמשיבים לא הכירו את חוק ההודעה לעובד; כמעט 30% מהמשיבים לא ידעו מהו גובה שכר המינימום לשעה הנהוג בענף שאליו משתייך ארגונם, ועוד 40% ממי שדיווחו שהם יודעים מהו גובה שכר המינימום שגו וציינו סכום לא נכון; 25% מהמעסיקים שילמו שכר לעובדים לאחר ה-9 בחודש, לניגוד לקבוע בחוק; 75% מהמעסיקים דיווחו שיש בארגונם גורם (כתובת) לבירור זכויות עובדים; 30% מהמעסיקים שמעו על החוק החדש להגברת האכיפה (שיעור גבוה יותר בקרב מעסיקים גדולים ובינוניים בהשוואה לקטנים); 47% מהמעסיקים לא הסכימו עם ההיגד ש"בישראל לא קיימת אכיפה מספקת של זכויות העובדים"; 52% מהמשיבים הסכימו עם ההיגד ש"רשויות המדינה נוטות להגן יתר על המידה על זכויות העובדים, תוך התעלמות מהמעסיקים ופגיעה בהם".

(מעסיקים; חוקים; יחסי עובד-מעביד; זכויות העובד; שכר; עמדות)

143

אלפסי-הנלי, מיכל:
תעסוקת בני נוער והשלכותיה על חיי היומיום: מה חושבים ההורים?
מינהל מחקר וכלכלה משרד הכלכלה, ירושלים 2015, 63 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מסוכמים ממצאי סקר שביצע מינהל מחקר וכלכלה בנושא עבודת ילדים ובני נוער בני 18-12 במהלך הלימודים ובחופשת הקיץ והשלכות העבודה על חיי היום-יום שלהם, כפי שעולה מדיווחי הוריהם. הסקר נערך בתחילת 2013 בקרב707 הורים לילדים בגילים אלו (מתוכם 368 הורים לילדים בני 18-16). בין הממצאים: 26.7% מההורים דיווחו כי ילדיהם עבדו במהלך חופשת הקיץ שקדמה לסקר - 23.2% מבני 13-12 (העסקה אסורה על-פי חוק), 24.7% מבני 15-14 ו-52.1% מבני 18-16; על-פי דיווחי ההורים, 17.9% מהנערים עבדו כמדריכים או כמטפלים, 14.3% כמלצרים, 15.5% במכירות, 10.1% בשמרטפות ו-10.3% כעובדי אחזקה ועובדים כלליים; 54.9% מההורים דיווחו כי ילדיהם לא קיבלו החזרי נסיעות, ו-37.3% דיווחו כי ילדיהם לא קיבלו תלוש משכורת; 83.6% מההורים שילדיהם עבדו בקיץ לא הסכימו עם הטענה כי בשל העבודה ילדם קרא פחות ספרים, וכ-60% לא הסכימו עם הטענות כי בשל העבודה בקיץ ילדיהם ישנו פחות או בילו פחות עם בני המשפחה והחברים (ממצאים דומים התקבלו גם בהתייחס לעבודה בתקופת הלימודים); 40% מההורים לנערים שעבדו בקיץ או בזמן הלימודים הסכימו מאוד עם ההיגד שרצוי שהנערים ישלבו לימודים ועבודה כדי לפתח עצמאות ואחריות, וזאת לעומת 26% מההורים שילדיהם לא עבדו.

(מתבגרים; עובדים צעירים; הורים; עמדות; חוקים)

144

גבע, אסף:
מדוע פריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות המפותחות?
אגף הכלכלן הראשי, משרד האוצר, ירושלים 2015, 21 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד האוצר: www.mof.gov.il.

על-פי נתוני ה-OECD, פריון העבודה בישראל (התוצר לשעת עבודה) הוא נמוך ביחס לרוב המדינות המפותחות. ב-2013 עמד הפריון לשעת עבודה בישראל על 36.7 דולר, כ-24% פחות מהממוצע של המדינות החברות בארגון. הפריון לעובד בישראל (התוצר חלקי מספר העובדים) נמצא נמוך בכ-13% לעומת הממוצע בארצות ה-OECD. זאת, כאשר בניגוד לתיאוריה הכלכלית ולניסיון העבר, פער זה לא הולך ומצטמצם אלא מתרחב. בעבודה הנוכחית מנותחות הסיבות לפער זה בפריון העבודה באמצעות בחינת השפעתם של גורמים שונים: ההון לעובד, ההוצאות לביטחון, התעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב האוכלוסייה החרדית, כלכלה שחורה, המבנה הענפי במשק ועוד. העבודה מתבססת על נתוני ה-OECD, בנק ישראל, הלמ"ס ועוד. נמצא, כי הסיבות לפער בפריון העבודה נובעות משילוב בין מספר גורמים. צמצום הפער כרוך בקידום האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית בשוק העבודה, בהקטנת היקפה של הכלכלה השחורה, בהעלאת רמת ההון לעובד ועוד.

(פריון עבודה; שוק העבודה; תעסוקה; ערביי ישראל; חרדים; תנאים כלכליים [במשק])

145

גיטלסון, נטליה; כהן, רן; רענן, נועם:
דו"ח תאונות עבודה בישראל: תמונת מצב, 2015-2011
מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 23 עמ', בשיתוף עם מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים מקיפים על תאונות עבודה בכלל ועל תאונות עבודה קטלניות בפרט. בדו"ח שולבו הנתונים של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד הכלכלה עם הנתונים של מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי. לגבי פציעות עובדים הדו"ח מתבסס על נתוני 2014-2011, ולגבי מות עובדים הדו"ח מתבסס על נתוני 2015-2011. ניתוח נתוני תאונות העבודה מתייחס לתאונות שאירעו בעבודה עצמה, והוא אינו כולל תאונות בדרך לעבודה או ממנה. בין הממצאים: ב-2014-2011 נפצעו בתאונות עבודה בישראל כ-195,000 עובדים (קיבלו דמי פגיעה); ב-2014 אירעו 53 תאונות עבודה קטלניות, שבהן נהרגו 54 עובדים - ירידה מצטברת של 25% במספר ההרוגים ל-100,000 עובדים לעומת שנת 2011; כ-63% מההרוגים (34 עובדים) ב-2015 היו בענף הבינוי, 18.5% (10) בענף התעשייה, 15% (8) בענף השירותים והמסחר ו-4% (2) בענף החקלאות; ב-2015 שולמו כ-4.5 מיליארדי ₪ גמלאות נפגעי עבודה.

(תאונות עבודה; גמלת נפגעי עבודה)

146

מקצועות הבריאות בישראל - 2012: פסיכולוגים
מינהל תכנון אסטרטגי ומחקר, משרד הבריאות, ירושלים 2016, 60 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

עד היום, נתונים על המצב הקיים ותחזיות כוח-אדם במקצועות הבריאות והעזר-רפואיים התבססו בעיקר על קובץ נתונים של בעלי תעודת מקצוע המורשים לעסוק במקצועות אלו בישראל. קובץ זה כולל נתונים דמוגרפיים ונתונים על השכלה, אך הוא חסר מאפיינים תעסוקתיים ואחרים. מטרותיו של המחקר הנוכחי, שנערך בשיתוף עם הלמ"ס, היו: בדיקת מאפייניהם הדמוגרפיים, הכלכליים והגאוגרפיים (מקום מגורים) של בעלי רישיון לעסוק בפסיכולוגיה ושל העובדים בפועל במקצוע; מדידת מספר העובדים במקצועות אלו במערכת הבריאות; תיאור מאפייניהם התעסוקתיים של העובדים; אמידת היקף הנטישה והפרישה המוקדמת; בדיקה אם יש מספיק בעלי רישיון וחיזוי מספר בעלי רישיון עד שנת 2025. מקורות המידע העיקריים ששימשו להכנת הפרסום הם: קובץ בעלי הרישיון הנוכחי; קובץ הכנסות מעבודה ומעסק של רשות המסים, הכולל נתוני שכר, הכנסות, סוג העסקה, ענף כלכלי ועוד; מערכת פנורמה נקטו, המכילה נתונים על בעלי רישיון ממאגר הנתונים של משרד הבריאות. נמצא, כי רוב הפסיכולוגים עובדים במקצועם וכי בעשור הקרוב לא צפויה ירידה בשיעורם בכלל האוכלוסייה.

(פסיכולוגים; כוח-אדם רפואי)

147

Iecovich, Esther; Avivi, Michal:
Agism and Burnout among Nurses n Long-Term Care Facilities in Israel
"Aging & Mental Health", published ahead of printing.

במחקר המתואר במאמר זה נבדק הקשר שבין גילנות (אפליה על רקע גילו של האדם), רמת השכלה וכישורים מקצועיים של אחיות העובדות במוסדות לטיפול ממושך לבין שחיקה בעבודה. במסגרת המחקר נבדק מדגם של 154 אחיות המועסקות ב-17 מוסדות לקשישים באזור תל-אביב. נמצא, כי לרמת ההשכלה, לסוג הבעלות של המוסד, לוותק בעבודה ובמיוחד לאפליה בשל גיל יש השפעה על השחיקה בעבודה. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(אחים [סיעוד]; קשישים; מוסדות לקשישים; סיעוד; שחיקה בעבודה; הכשרה מקצועית)

148

הנדין, אילה:
מהשכלה גבוהה לתעסוקה: הערכת תכנית Excel HT לסטודנטים ערבים בתחום ההיי-טק - דוח מסכם
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-722, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

בשנים האחרונות יש מדיניות ממשלתית ויוזמות רבות של המגזר הפרטי והמגזר השלישי ליצירת תכניות להגברת שילובם של אקדמאים ערבים בתעסוקה בכלל ובתחום ההיי-טק בפרט. ג'וינט ישראל- תבת ועמותת ItWorks פיתחו את תכנית Excel HT שמיועדת להגדיל את מספר האקדמאים הערבים המועסקים בהיי-טק. התכנית פועלת מאז 2009 והיא מיועדת לסטודנטים ערבים בתחומי ההנדסה שהם בעלי פוטנציאל להצטיינות ולמנהיגות חברתית. במחקר ההערכה של התכנית המתואר בפרסום הנוכחי נבחנה שביעות הרצון מהתכנית, תרומותיה בעיני המשתתפים ובעיני המעסיקים ותוצאותיה הלימודיות והתעסוקתיות. המחקר התבסס על ראיונות עם צוות התכנית, עם בוגרים, עם משתתפים שעדיין לומדים ועם צעירים בעלי מאפיינים דומים שלא השתתפו בתכנית. בין הממצאים: רכיבי התכנית יושמו וההשתתפות בהם היתה מלאה. שביעות הרצון מרוב הרכיבים של התכנית ומהתכנית כמכלול היתה גבוהה; 81% מהבוגרים דיווחו שהם היו מועסקים בעת הריאיון, כמעט כולם בתחום ההיי-טק (56% במשרה מלאה ו-67% במשרה קבועה); השכר השעתי הממוצע לעובדים במשרה מלאה היה 49 ש"ח ו-44 ש"ח לעובדים במשרה חלקית; יותר מ-70% מהמרואיינים המועסקים היו מרוצים / מרוצים מאוד מרוב ההיבטים שבעבודתם: העניין בעבודה, העצמאות בעבודה, יחס הממונים ויחס החברים לעבודה.

(תעשייה עתירת-ידע; היי-טק; סטודנטים; ערביי ישראל; תעסוקה; תכניות התערבות)

149

טור-סיני, אביעד:
תעסוקה ופרישה בקרב אזרחים ותיקים בישראל: מאפיינים כלכליים עיקריים
מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2016, 47 עמ'. הוגש למשרד לשוויון חברתי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://igdc.huji.ac.il.

מגמת הירידה החדה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה והקדמת הפרישה מעבודה בקרב גברים ונשים מבוגרים בעולם המערבי נבלמה בשני העשורים האחרונים. במחקר הנוכחי נדונים מספר נושאים ביחס למועסקים המבוגרים בישראל: מאפייני תעסוקה, הסדרי פנסיה, מקורות כספיים העומדים לרשות המועסקים לאחר גיל הפרישה, ציפיות בנוגע לתעסוקה ועוד. לגבי מבוגרים שפרשו מכוח העבודה נבחנו: דפוסי הפרישה בפועל, דרכי ההכנה לקראת הפרישה; הסדרי הפנסיה, המקורות הפיננסיים שעמדו לרשותם והשינוי ברמת חייהם מאז שהפסיקו לעבוד. המחקר התבסס על ניתוח משני של נתוני הסקר החברתי 2012 של הלמ"ס, שעסק, בין היתר, בנושאי פנסיה והכנה לקראת פרישה. בין הממצאים: בקרב המועסקים, ההסתברות לעבוד במשרה חלקית גדלה ככל שעלה גיל המועסק; רוב המועסקים המבוגרים נטו שלא להיוועץ עם אנשי מקצוע בבחירת הסדרי הפנסיה; קצבאות הביטוח הלאומי נתפסו כמקור הפיננסי הצפוי ביותר; בקרב הפורשים, שיעור לא מבוטל נטה לפרוש מהעבודה לפני גיל הפרישה הסטטוטורי; 11% מהגברים אשר פרשו מכוח העבודה ו-8% מהנשים שפרשו הביעו נכונות לחזור לכוח העבודה; 60% מהגברים ו-40% מהנשים דיווחו שהם עברו הכנה פיננסית כלשהי לקראת הפרישה; רוב הפורשים מעבודה (60% מהגברים ו-66% מהנשים) דיווחו שרמת החיים שלהם לא השתנתה לאחר הפרישה.

(שוק העבודה; תעסוקה; פרישה לגמלאות; פרישה מוקדמת; הכנה לפרישה; פנסיה; עובדים קשישים)

150

שנור, יצחק; וולדה-צדיק, אברהם; ברודסק,, ג'ני:
תמונת מצב ומגמות בתעסוקה של בני 74-45
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 15-676, ירושלים 2015 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

בשנים האחרונות גובר העניין הציבורי בישראל ובעולם בתעסוקת עובדים מבוגרים. זאת בשל עלייה משמעותית בחלקם בכוח העבודה, כמו גם עלייה בתוחלת החיים המאריכה את תקופת הזכאות לגמלאות. בפרסום זה מוצגת תמונת מצב מקיפה של דפוסי העבודה של בני 74-45 ב-2011-1990, המתבססת בעיקר על ניתוח נתוני סקרי כוח אדם של הלמ"ס. הפרסום כולל גם מגמות על פני זמן בהשתתפות בכוח העבודה בהשוואה בין-לאומיות. בפרסום הושם דגש באוכלוסייה שאינה עובדת אך הצהירה שהיא מעוניינת לעבוד, והגורמים העוסקים בנושא רואים בה אוכלוסיית יעד מרכזית. בין הממצאים: שיעורי התעסוקה של גברים היו במגמת ירידה מ-1990 עד אמצע שנות ה-2000, ובשנים שלאחר מכן חלה עלייה הדרגתית; שיעורי התעסוקה של נשים היו במגמת עלייה לכל אורך התקופה, אבל הם נותרו נמוכים יותר מהשיעורים בקרב הגברים; כ-93,000 מבני 74-45 לא עבדו, אך הם ציינו שהם מעוניינים לעבוד – כ-50,000 גברים וכ-43,000 נשים (50% מהם בני 54-45, 40% בני 64-55 ו-10% בני 74-65); 35% מהגברים היו חסרי השכלה או שלמדו עד חטיבת ביניים, ו-22% היו בעלי תואר אקדמי; 18% מהנשים היו חסרות השכלה או שלמדו עד חטיבת ביניים, ו-24% היו בעלות השכלה אקדמית; 67% היו יהודים ותיקים, 16% עולים ו-17% ערבים; בהשוואה בין-לאומית נמצא ששיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של גברים עד גיל 59 בישראל היו נמוכים משיעורי ההשתתפות במדינות ה-OECD, אך מגיל 60 ומעלה שיעורי ההשתתפות בישראל היו גבוהים יותר.

(שוק העבודה; תעסוקה; מבוגרים)

151

אלפסי-הנלי, מיכל:
עבודת בני נוער: עמדות בנושא עולם העבודה והשלכות שילוב עבודה ולימודים על חייהם של בני הנוער
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה, ירושלים 2015, 81 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

בדו"ח זה, השני בסדרה, מוצגים ממצאי סקר בנושא עבודת בני 18-14 במהלך הלימודים וחופשת הקיץ. הסקר נערך באפריל-ספטמבר 2014 בקרב מדגם של 665 משיבים. מטרות הסקר היו: הצגת תמונת מצב ביחס לתעסוקת בני נוער (שיעורים ומאפיינים); בחינת עמדות בני נוער כלפי עולם העבודה וציפיות תעסוקתיות; בחינת השפעת השילוב בעבודה על חייהם ולימודיהם של בני הנוער העובדים; בחינת חסמים וקשיים בהשתלבות בעבודה בקרב בני נוער שאינם עובדים; בחינת הבדלים בין עבודת בני נוער במהלך שנת הלימודים לבין עבודתם במהלך חופשת הקיץ. בין הממצאים: כ-50% מהמשיבים סברו שקשה מאוד לשלב בין עבודה לבין לימודים ושעבודה במהלך שנת הלימודים פוגעת בתפקוד בבית-הספר; כ-42% מבני הנוער העובדים סברו שיש יותר מדי מגבלות שפוגעות באפשרויות של בני נוער לעבוד; כ-40% מבני הנוער סברו שמעסיקים מנצלים בני נוער שרוצים לעבוד ושאין אכיפה מספקת של זכויות בני הנוער בעבודה; כ-35% מהמשיבים היו בדעה שעבודתם כיום תעזור להם בבחירת מקצוע לעתיד (43.5% מהבנים ו-23.4% מהבנות; 48.8% מהערבים ו-24.8% מהיהודים); כ-70% מבני הנוער העובדים ציינו שמכיוון שהם עובדים, הם מעריכים יותר את ערך הכסף, הם אחראים יותר ועצמאים יותר לעומת בני גילם שאינם עובדים.

(עובדים צעירים; מתבגרים; תעסוקה; עמדות)

152

אלפסי-הנלי, מיכל:
מעסיקים שביצעו התאמות במקום העבודה עבור עובדים עם מוגבלות: שביעות רצון מההליך, תפיסת השלכות ההתאמה ועמדות ביחס לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה, ירושלים 2016, 37 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

באוקטובר 2007 הוחל בהפעלת תקנות חדשות שאפשרו את מימוש פרק התעסוקה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התשנ"ח - 1998). בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר שנעשה בקרב 93 מעסיקים של אנשים עם מוגבלות, שמטרותיו היו כדלקמן: בחינת שביעות רצונם של המעסיקים מתהליך הטיפול בבקשתם להשתתפות המדינה במימון התאמות במקום העבודה בעבור אנשים עם מוגבלות; בחינת השפעת ההתאמה על תפקוד העובד במקום העבודה; בחינת המידה שבה ההתאמה מהווה, מנקודת ראותו של המעסיק, תנאי הכרחי לקיום ההעסקה; בחינת שביעות הרצון של המעסיק מהעובד; בחינת אופן ההיחשפות לכלי ההתאמה; הכרת היתרונות שמזהים מעסיקים בשילוב עובדים עם מוגבלות; היחשפות לקשיים של מעסיקים בהעסקת עובדים עם מוגבלות; בחינת צרכים של מעסיקים לשם קליטת עובדים נוספים עם מוגבלות; בחינת עמדות המעסיקים בנוגע לתעסוקת אנשים עם מוגבלות. בין הממצאים: 44% מהמעסיקים דיווחו שבעקבות ההתאמה עלתה תפוקת העובד; 65% מהמעסיקים דיווחו שבאופן כללי הם היו שבעי רצון במידה רבה או רבה מאוד מהליך הטיפול בבקשתם להשתתפות המדינה במימון ההתאמות; 80% מהמעסיקים דיווחו שהם היו מרוצים מתפקודו של המלווה התעסוקתי, והם סברו שפגישותיו של המלווה עם העובד הביאו לשיפור רב בתפקודו של העובד; 78% מהמעסיקים הסכימו עם ההיגד שלהעסקת עובד עם מוגבלות יש השפעה חיובית על תדמית העסק; 64% מהמעסיקים דיווחו כי יש בכוונתם לקלוט עוד עובדים עם מוגבלות.

(מעסיקים; עובדים מוגבלים; חוקים; שביעות רצון)

153

קופפר, חנה:
סקר עמדות מועסקים בנושא פערי שכר מגדריים, 2015
מיזם "שוות ערך - לקידום שכר שווה", בשותפות שדולת הנשים בישראל, שתיל, מרכז אדוה ונציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 15 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

"שוות ערך - לקידום שכר שווה" הוא מיזם תלת-שנתי במימון האיחוד האירופי, שפעל ב-2015-2013 כשותפות בין שדולת הנשים בישראל, שתיל, מרכז אדוה ונציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה שבמשרד הכלכלה והתעשייה. בסקר הנוכחי, שנערך ב-2015 בקרב מדגם של 750 נשים וגברים שהיו מועסקים בשנה האחרונה, נבחנו הנושאים הבאים: תפיסות ועמדות של מועסקים ביחס לתופעת פערי השכר המגדריים והגורמים לה; חוויות של אפליית שכר של מועסקות (מידת השכיחות ואופני ההתמודדות של נשים עם אי-השוויון המגדרי בשכר ועוד); רמת והיקף הידע של מועסקים ומועסקות בנוגע לחקיקה רלוונטית ולארגונים שאליהם ניתן לפנות במקרים של אפליה מגדרית בשכר; נתונים דמוגרפיים על המרואיינים/ות. ממצאי הסקר הושוו לממצאים שהתקבלו בסקר קודם שנערך ב-2013. בין הממצאים: 79% מהנשים (62% בסקר הקודם) סברו ששכר הגברים הוא גבוה מעט / הרבה משכר הנשים, לעומת 58% מהגברים (62% בסקר הקודם); המודעות לפערי השכר המגדריים נמצאה שכיחה יותר בקרב צעירים ובקרב בעלי רמת השכלה גבוהה; כ-60% מהמשיבים סברו שהסיבות העיקריות לקיום פערי שכר בין המגדרים הן שנשים עובדות פחות מגברים בתפקידי ניהול ושהן לרוב עובדות פחות שעות; שיעורים גבוהים מהמשיבים/ות סברו שהאחריות לצמצום פערי השכר המגדריים היא של הממשלה (93%-90%), ארגוני העובדים (89%-88%) והמעסיקים (80%); 84% מהגברים ו-81% מהנשים תפסו את תופעת פערי השכר כבעיה כלל-חברתית ולא כבעיה של נשים בלבד.

(שוק העבודה; שכר; הבדלים בין המינים; הפליה; עמדות)

154

סקר: תעסוקת נשים בעסק היצרני הקטן
התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2016, 11 עמ'. הסקר מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.aci.org.il.

סקר תעסוקת נשים בעסק היצרני הקטן נערך בקרב מדגם מייצג של 70 חברות בתחומי התעשייה והמלאכה הזעירה, המעסיקות עד 40 עובדים, בענפי המתכת, אלקטרוניקה, ציוד רפואי, דפוס, רהיטים, גומי ופלסטיק ומזון. סקר זה מספק לראשונה נתונים הנוגעים למאפייני תעסוקת הנשים במגזר העסקים היצרניים הקטנים. בין הממצאים: ב-41% מהעסקים היה לנשים חלק מהבעלות על העסק (93% מתוכם היו עסקים משפחתיים); מבין הנשים שהיתה להן בעלות על עסק, 20% היו בעלות יחידות של העסק (100% עסקים משפחתיים); במגזר העסקים הקטנים הועסקו כ-41,000 עובדות, כ-4 עובדות בממוצע לעסק; 88% מהנשים הועסקו במשרה מלאה; 44% מהמועסקות היו בנות 45 ומעלה; תחומי העיסוק הבולטים של נשים היו ייצור/תפעול (31%), מזכירות/פקידות (28%), כספים (20%) ושיווק/מכירות (12%); 24% מהנשים הועסקו בתפקיד ניהולי; כ-82% מהנשים קיבלו שכר שווה לגברים באותו תפקיד, 16% נמוך יותר ו-2% גבוה יותר; האמצעים להגדלת השתתפות נשים בכוח העבודה לדעת המשתתפים בסקר הם תמריצי מיסוי (62%), סבסוד מעונות יום (57%), אכיפת חוקי העבודה (25%) והכשרה וחינוך תעשייתי-טכנולוגי (7%).

(נשים עובדות; עסקים קטנים; מנהלים; שכר)

155

פורת, אלון:
הכשרה מקצועית למטפלות/מחנכות במעונות יום: תמונת מצב על לימודים בקורס יום ותעסוקת הבוגרות בעשור האחרון
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה, ירושלים 2016, 18 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

בפרסום זה נסקרים מאפייני הלומדות והבוגרות של קורס מטפלות במעונות יום סוג 1, שלמדו במסגרת קורס יום מתוקצב וסיימו את לימודיהן ב-2011-2007. איסוף הנתונים התבצע באמצעות סקר טלפוני, שנערך לקראת סיום קורס ההכשרה וכשנה עד שנתיים לאחר סיום הלימודים ב-2013-2008. בסבב הראשון רואיינו 400 מתלמידות הקורס, ובסבב השני אותרו ורואיינו 295 מהן (כ-74%). נוסף על כך, מוצגים בסקירה נתוני תעסוקה ושכר של בוגרות שסיימו את הקורס ב-2002-1996, אשר רואיינו ב-2004 וב-2008. הנושאים שנבדקו היו: מצב תעסוקתי, שכר, שביעות רצון ממקום העבודה ומהקורס, עמדות כלפי המקצוע ושוק העבודה, סיבות לאי-השתלבות בתחום, דרכי חיפוש עבודה, מצבן התעסוקתי של הבוגרות 10 שנים לאחר סיום הקורס. בין הממצאים: כשנה בממוצע מסיום הקורס 69.8% מהבוגרות היו מועסקות - 53.1% במקצוע ו-16.7% בתחומים אחרים; שכרן הממוצע הכללי של הבוגרות כשנה עד שנתיים מסיום הקורס עמד על 4,220 ₪ ברוטו - 3,940 ₪ בקרב בוגרות שעבדו במקצוע ו-5,100 ₪ בקרב בוגרות שעבדו במשלחי-יד אחרים; שיעורי התעסוקה בקרב הבוגרות בשנים 2002-1996 היו נמוכים מאשר בקרב הבוגרות מהעשור האחרון; שביעות הרצון מהקורס היתה גבוהה ברוב הפרמטרים שנבדקו.

(מטפלות; מעונות יום; הכשרה מקצועית; שוק העבודה; תעסוקה; שכר; שביעות רצון)

156

קופפר, חנה:
תחושות וחוויות אפליה של מועסקים מקהילת הלהט״ב בשוק העבודה בישראל (2015)
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה, ירושלים 2016, 30 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: http://economy.gov.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי הסקר השני (הראשון נערך ב-2014) שערכה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בקרב מועסקים מקהילת הלהט"ב. מטרותיו העיקריות של הסקר היו: בחינת תפיסות ועמדות של להט"ב בנוגע לדפוסי אפליה כלפיהם בשלבים שונים בתעסוקה; בחינת תחושות וחוויות אפליה של להט"ב בשוק העבודה (כולל התייחסות לתופעות של אבטלה ותת-תעסוקה, התנהגויות פוגעניות וכו'); בדיקת רמת הידע והיקף הידע של אוכלוסייה זו לגבי זכויותיה, לרבות היכרות עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועם נציבות השוויון; איסוף נתונים דמוגרפיים על המרואיינים, לרבות זהות מגדר ונטייה מינית; איסוף נתוני תעסוקה, כגון אזור מגורים ביחס למיקום גאוגרפי של מקום העבודה, דרגה בעבודה, ותק בעבודה, רמת השתכרות, ענף כלכלי ומשלח-יד. הסקר כלל 666 משיבים - כ-48% הומוסקסואלים, כ-23% לסביות, כ-14% בי/פאנסקסואלים וכ-14% טרנסג'נדרים. בין הממצאים: 85% מהמשיבים עבדו בעת ביצוע הסקר, 10% לא עבדו אך עבדו בשנה האחרונה, ו-5% התקשו למצוא עבודה במשך זמן רב; 59% מהמשיבים דיווחו שהשכר שלהם הוא מתחת לממוצע; הומוסקסואלים, לסביות ובי/פאנסקסואלים דיווחו שהם חוו אפליה בעיקר בתהליך הקבלה לעבודה, בתהליך חיפוש העבודה ובקידום בעבודה; טרנסג'נדרים סבלו מאפליה יותר מאחרים; טרנסג'נטרים גם דיווחו יותר מאחרים על התנהגויות פוגעניות כלפיהם (כינויי גנאי, הומור מרושע, איומים והטרדות); כ-75% מהנשאלים ציינו שהם מכירים את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה באופן חלקי או מלא, וכ-40 ציינו שהם שמעו על נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

(שוק העבודה; תעסוקה; שוויון חברתי; הומוסקסואליות; הפליה)

157

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

משקי-בית: תכונות כלכליות וצפיפות דיור, על-פי סקרי כוח-אדם - 2013

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1617, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מעודכנים לשנת 2013 על משקי-הבית בישראל לפי מצב התעסוקה במשק-הבית (מועסקים/לא-מועסקים, שייכים לכוח העבודה/ לא שייכים לכוח העבודה, היקף העבודה של המועסקים, מספר הנפשות בגיל העבודה ועוד) ועל צפיפות הדיור במשקי-הבית. הנתונים מובאים בשילוב עם מספר משתנים, שביניהם: מספר הנפשות במשק-הבית, מספר הילדים במשק-הבית, סוג משק-הבית, מגדר ומספר שנות הלימוד של ראש משק-הבית, מספר החדרים בבית, צורת יישוב המגורים, מחוז ונפת המגורים, העסקת עוזרת/מטפלת במשק-הבית ומאפיינים דמוגרפיים של הדיירים כגון קבוצת האוכלוסייה (דת), יבשת הלידה ותקופת העלייה. כמו כן, מובאים בנפרד נתונים על משקי-הבית שיש בהם ילדים עד גיל 17, על משקי-הבית לפי מספר המפרנסים במשק-הבית, על משקי-הבית של העולים מ-1990 ואילך ועל משקי-הבית של ערביי ישראל. הנתונים מתבססים על סקרי כוח-אדם, הנערכים באורח שוטף על-ידי הלמ"ס. סקרים אלה הם המקור העיקרי לנתונים על צפיפות הדיור של משקי-הבית בישראל בתקופה שבין מפקד אוכלוסין ודיור אחד למשנהו. יש לציין, כי ב-2012 עבר סקר כוח-אדם ממתכונת רבעונית למתכונת חודשית. כמו כן, עודכנו ההגדרות של תכונות כוח העבודה, כך שמעתה מוצגים נתונים על תכונות כלל כוח העבודה, כולל על המשרתים בצבא.

(משקי-בית; תעסוקה; עבודה חלקית; אוכלוסייה; עולים; ערביי ישראל; דיור; צפיפות חברתית)

158

צבע, יקותיאל (עורך):
סקירת השירותים החברתיים לשנת 2014
אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ירושלים 2015, 720 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.molsa.gov.il.

דו"ח "סקירת השירותים החברתיים לשנת 2014" הוא השישי בסדרה. הדו"ח כולל נתונים סטטיסטיים על מגוון אוכלוסיות היעד של המשרד ועל השירותים שהן מקבלות. כמו כן, מוצגים בדו"ח שישה מסמכי מדיניות שבהם נדונים לעומק היבטים ייחודיים שבמוקד העשייה המקצועית של המשרד וסוגיות ניהוליות חשובות. הדו"ח מורכב משמונה חלקים, כדלקמן: מבחר נתונים כלליים על אוכלוסיות היעד, התקציב ותהליכים ארגוניים; ילדים ובני נוער בשירות הרווחה; משפחות במצוקה; בגירים במצוקה קשה ובמצבי משבר; אוכלוסיית האזרחים הוותיקים; אנשים עם מוגבלויות; משאבי קהילה; הכשרת עובדים לשירותי הרווחה. הדו"ח נועד לשמש את הנהלת המשרד, מנהלים ועובדי רווחה בדרגים שונים לשם בחינת עשייתם המקצועית, זיהוי בעיות שטרם נמצא להן פתרון ופיתוח מענים מיטביים לאוכלוסיות הנזקקות. כמו כן, נועד הדו"ח לספק מידע חשוב בנושאי רווחה לחוקרים באקדמיה ולציבור הרחב.

(מדיניות רווחה; שירותי רווחה; משפחות במצוקה; נוער במצוקה; עבריינות נוער; אלימות במשפחה; התמכרות; אימוץ ילדים; קשישים; מוגבלויות; ליקויי ראייה; ליקויי שמיעה; פיגור שכלי; ביטחון סוציאלי; שירותים קהילתיים; שיקום; התנדבות; עובדים סוציאליים; תקציבים)

159

אנדבלד, מירי; ברקלי, נתנאלה ואחרים:
ממדי העוני והפערים החברתיים: דוח שנתי - 2014
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2015, 80 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

"משפחה ענייה" מוגדרת כזו שהכנסתה הפנויה (הכנסה לאחר קבלת קצבאות הביטוח הלאומי ותשלומי העברה אחרים ובניכוי מסים ישירים) היא נמוכה מ"קו העוני" - 50% מההכנסה החציונית הפנויה במשק. בפרסום זה מוצגים ממצאים על ממדי העוני ואי-השוויון בהתחלקות ההכנסות ב-2014, המתבססים על נתונים מתוך סקר הוצאות משקי-הבית של הלמ"ס ועל עיבודים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: ב-2014 עמדה תחולת העוני של משפחות על 18.8% (18.6% ב-2013), תחולת העוני של נפשות עמדה על 22% (21.8%), ותחולת העוני של ילדים עמדה על 31% (30.8%); ב-2014 היו בישראל 444,900 משפחות עניות (432,600 ב-2013), שבהן חיו 1,709,300 נפשות (1,658,200), ובתוכן 776,500 ילדים (756,900); מדד עומק העוני עלה ל-34.6% (32.8% ב-2013); תחולת העוני בקרב קשישים היתה 23.1% (22.1%); תחולת העוני של משפחות עובדות עלתה והגיעה ל-13.1% (12.5%); תחולת העוני של משפחות עם ילדים עלתה ל-23.3% (23%), בעוד שתחולת העוני של משפחות חד-הוריות ירדה ל-25.1% (27.5%).

(עוני; הכנסה; התחלקות ההכנסות; משפחות במצוקה; קצבאות; קשישים; משפחות חד-הוריות)

160

ברלב, ליטל; קרן-אברהם, יוסף ואחרים (עורכים):
אנשים עם מוגבלות בישראל: 2015
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2015, 126 עמ', בשיתוף עם מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל. הדו"ח מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מטרת הדו"ח הנוכחי היא לספק מידע לקובעי מדיניות, לפעילי זכויות אדם, לעיתונאים, לחוקרים ולציבור הרחב על מצבם של אנשים עם מוגבלויות בישראל בתחומי חיים שונים, ובהם תעסוקה, השכלה, מגורים, פעילויות פנאי, השתלבות חברתית, בריאות ומצב כלכלי. הדו"ח מתבסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, הנערך מדי שנה מאז 2002. הדו"ח כולל נתונים לפי חומרת המוגבלות, קבוצות גיל, קבוצות אוכלוסייה ומגדר. בין הממצאים: בישראל חיים כ-1,603.000 אנשים עם מוגבלויות, המהווים כ-20% מהאוכלוסייה; 16% מבני 64-18 הם בעלי מוגבלויות ומהווים 55% מבעלי המוגבלויות; 50% מבעלי המוגבלויות הם בעלי השכלה תיכונית ומטה (ללא בגרות) לעומת 28% מהאנשים ללא מוגבלות; ל-18% מבעלי המוגבלויות בגיל העבודה יש השכלה אקדמית לעומת 32% בקרב האנשים ללא מוגבלות; 57% מבעלי המוגבלויות בגיל העבודה עובדים לעומת 78% מהאנשים ללא מוגבלות; 94% מבעלי המוגבלויות מתגוררים במשקי-בית בקהילה והיתר במוסדות; בהתפלגות לפי קבוצות אוכלוסייה נמצא ש-32% מהערבים הם בעלי מוגבלויות לעומת 24% מהיהודים; בקרב בני 65+ שיעור הנשים עם מוגבלויות הוא 60%, ואילו בקרב הגברים השיעור הוא 47%; מבין האנשים שבגיל העבודה 24% מהאנשים שמוגבלותם חמורה דיווחו שהם לא מצליחים לכסות את הוצאותיהם החודשיות לעומת 15% מהאנשים עם מוגבלות מתונה ו-8% מהאנשים שהם ללא מוגבלות.

(מוגבלויות; רמת השכלה; תעסוקה; הכנסה; דיור; ביטחון אישי; פעילויות פנאי; בדידות)

161

וייס, אבי; צ'רניחובסקי, דב (עורכים):
דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות - 2015
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2015, 453 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.taubcenter.org.il.

פרסום שנתי זה, שבגרסתו הקודמת נקרא "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים", מורכב השנה מחמישה חלקים, כדלקמן: 1) תעסוקה והשכלה - הגידול במספר המפרנסים והשלכותיו על הכנסות משקי הבית; מקצועות בסיכון: מגמות המחשוב בשוק העבודה בישראל; עובדי קבלן בישראל; מצבם החברתי-כלכלי של צעירים בישראל); 2) פריון עבודה - שוק עבודה דואלי: מגמות בפריון, בשכר ובהון האנושי בענפי המשק; הגורמים להתרחבות פערי הפריון בין ישראל ל-OECD - השוואה ענפית רב-שנתית); 3) התפתחויות מאקרו-כלכליות - יוקר המחייה בישראל בהשוואה בין-לאומית - פרספקטיבה היסטורית; השינוי בנטל המס על משקי-הבית בין 2003 ל-2011; 4) רווחה חברתית - עוני ואי-שוויון בישראל במבט בין-לאומי, ההוצאה הציבורית על רווחה; הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים; 5) חינוך - הסללה בחינוך התיכוני בישראל; אי שוויון במערכת החינוך: מי מתנגד ומי נהנה מהפערים?

(שירותים חברתיים; שירותי בריאות; שירותי רווחה; מדיניות חברתית; מדיניות חינוכית; מדדים כלכליים; הקצאת משאבים; משקי-בית; הכנסה; שוק העבודה; תעסוקה; שכר; הוצאות משפחה; דיור; משלחי-יד; פריון עבודה; מחירים; מסים; עוני; יהדות חרדית; מחשבים [השפעות חברתיות]; תלמידים; צעירים)

162

סבירסקי, שלמה; קונור-אטיאס, אתי; זלינגר, רתם:
תמונת מצב חברתית - 2015

מרכז אדוה לחקר החברה בישראל, תל-אביב 2015, 40 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.adva.org.

בדו"ח שנתי זה מוצגות התפתחויות בתחומים חברתיים-כלכליים בישראל, תוך הדגשת פערים הקיימים בחברה והשוואה לשנים קודמות ולארצות אחרות. בדו"ח הנוכחי נסקרים הנושאים הבאים: צמיחה כלכלית בישראל ובעולם; פערים בהכנסות משקי-הבית לפי עשירונים; פערים בשכר לפי מגדר, מוצא ודת; אי-השוויון בהתחלקות ההכנסות בהשוואה בין-לאומית; שיעור המשתכרים עד שכר מינימום; שכרם של המנהלים הבכירים; שיעורי העוני בקרב משפחות יהודיות וערביות בישראל והשוואה בין-לאומית; אבטלה ושיעור דורשי עבודה לפי יישובים; חינוך והשכלה - שיעורי הזכאות לתעודת בגרות לפי קבוצות אוכלוסייה, מספר העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות מבין הזכאים לתעודת בגרות (כולל סקירה על המסלול המקצועי בבתי-ספר תיכוניים), שיעור המתקבלים למוסדות להשכלה גבוהה ושיעור הסטודנטים בפועל לפי קבוצות אוכלוסייה ויישובים; בריאות - שחיקה במימון הממשלתי, עלייה בתשלומי החולים והתרחבות הפער בין העשירונים בהוצאות על שירותי בריאות, תרופות וביטוחי בריאות; פערים בין יהודים לערבים בתוחלת החיים ובתמותת תינוקות; פנסיה - הפרשות לפנסיה וגידול באי-השוויון גם בדור הבא של הקשישים.

(פער חברתי; צמיחה כלכלית; השקעות; הכנסה; שכר; שכר מינימום; אבטלה; עוני; פנסיה; בחינות בגרות; סטודנטים; תארים אקדמיים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תרופות; עלויות; תוחלת חיים)

163

ברקלי, נתנאלה; אנדבלד, מירי; גוטליב, דניאל:
על סולמות שקילות ומדידת עוני בישראל: 2013-1968
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 123 בסדרת "מחקרים לדיון", ירושלים 2015, 40 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.i.

סולמות שקילות הם כלי להשוואת רמת הרווחה הכלכלית של משקי-בית בגדלים שונים ובעלי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים שונים. הם נועדו לחישוב מדדי עוני, רמת חיים וחלוקת משאבים, כגון הכנסות והוצאות. סולם השקילות הישראלי נבנה לראשונה בידי מינהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת לצורך הוצאת דו"ח העוני הראשון ב-1971, והוא משמש את המוסד לביטוח לאומי, את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וחוקרים עד היום. במחקר הנוכחי נבדק האם סולם זה מייצג ותקף כיום. המחקר התבסס על נתוני סקרי הוצאות משקי-בית של הלמ"ס לשנים 1969-1968, 1986-1987 ו-2013-1998. כמו כן, נבדקה רגישות סולם השקילות להגדרות נוספות של הוצאה בסיסית, ונבדקו התוצאות מול סולם השקילות המקובל בOECD-. בין מסקנות המחקר: סולם השקילות נמצא תקף גם ב-2013 (המגמה הכללית של תחולת העוני לא השתנתה, אך ניכרת השפעה על תחולת העוני בקרב תת-קבוצות באוכלוסייה); ככל שמשקל הדיור בהוצאה הבסיסית שבבסיס גזירת סולם השקילות הוא גדול יותר, כך מתקרב סולם השקילות הנגזר לזה של ה-OECD (המבוסס על השורש השני של מספר הנפשות במשפחה), תוצאה המתחזקת כאשר מתחשבים בהוצאה בעין על הדיור.

(עוני; משקי-בית; דיור; מדדים חברתיים-כלכליים; הוצאות משפחה)

164

פינטו, אופיר:
מקבלי גמלה לילד נכה וקצבה לשירותים מיוחדים, 2014
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 274 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2015, 54 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

חוק הביטוח הלאומי מגדיר שלוש קצבאות שונות על-פי קבוצות גיל לאנשים התלויים בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום: גמלה לילד נכה - לילדים עד גיל 18; קצבה לשירותים מיוחדים לנכים - לבני 18 עד גיל הפרישה; גמלת סיעוד - לאלה שהגיעו לגיל הפרישה. מבחני הזכאות ורמות הגמלה הם שונים מקבוצה לקבוצה. בפרסום זה מוצגים נתונים על מקבלי שתי הקצבאות הראשונות, תוך הבחנה בין המצטרפים החדשים בשנת 2014 לבין המקבלים שהחלו לקבל אותן בשנים קודמות. בין הממצאים: בשנתיים האחרונות חלה עלייה בקצב הגידול של מקבלי הגמלה לילד נכה, וזאת כתוצאה מהרחבת העילות המזכות בגמלה. בדצמבר 2014 הגיע מספרם לכ-42 אלף - כ-15% מסך הילדים עם צרכים מיוחדים החיים בישראל. בעשור האחרון חל גידול מואץ במספר מקבלי הקצבה לשירותים מיוחדים, בין היתר בשל שיפור באיכות הטיפול הרפואי, המוביל להארכת חיים ולפיכך לעלייה במספרם של מקבלי הגמלה התלויים בעזרת הזולת. כ-49 אלף אנשים קיבלו ב-2014 קצבה לשירותים מיוחדים מדי חודש. בסוף הפרסום נדונים שני נושאים: 1) ההשתלבות בחברה ובעבודה של בוגרים עם אוטיזם; 2) שינוי מבחני הזכאות לקצבה לשירותים מיוחדים.

(קצבאות; נכות; מוגבלויות; סיעוד)

165

אסיסקוביץ, שרון:
בדיקות לגמלת סיעוד בידי רופאים מומחים בגריאטריה לבני 89-80: הגל השני של התוכנית הניסיונית
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 121 בסדרת "מחקרים לדיון", ירושלים 2015, 36 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של במוסד: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגת התכנית הניסיונית לבחירה ברופאים מומחים בגריאטריה לביצוע בדיקות לתובעי גמלת סיעוד בני 89-80. הפרסום כולל נתונים על היקף הפנייה לרופאים בתקופת התכנית (אוקטובר 2013 - יולי 2014) ועל מאפייני תובעי גמלת סיעוד שנבדקו על-ידי רופאים לעומת אלו שנבדקו על-ידי מעריכות. כמו כן, מוצגת השוואה לממצאי החלק הראשון של התכנית (מאי 2012 - אפריל 2013). בשלב הראשון הופעלה התכנית בסניפי המוסד לביטוח לאומי בטבריה, בפתח-תקווה ובירושלים. בשלב השני הורחבה התכנית גם לסניפים בבאר-שבע, בנהריה וברמת-גן. נמצא, כי בדומה לגל הראשון, גם בגל השני התפלגות ההערכות לפי רמות הגמלה שנקבעו היתה שונה בין הרופאים לבין המעריכות מטעם המוסד לביטוח לאומי: כ-80% מהבדיקות שנעשו על-ידי הרופאים זיכו באחת משתי רמות הגמלה הגבוהות לעומת כ-30% מהבדיקות שנעשו על-ידי המעריכות. כמו כן, כחמישית מהבדיקות שנעשו על-ידי מעריכות לא זיכו בגמלה לעומת כ-2% בלבד מהבדיקות שנעשו על-ידי רופאים. יש לציין, כי הקשישים שנבדקו על-ידי רופאים היו בממוצע מבוגרים יותר משאר הנבדקים.

(קשישים; גמלאות; סיעוד; רופאים)

166

פינטו, אופיר:
מקבלי קצבת נכות כללית בשנת 2014
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 275 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2016, 48 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

ב-2014 היה מספר מקבלי קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי 228,805 איש בממוצע לחודש. בפרסום הנוכחי מוצגים מאפיינים דמוגרפיים, רפואיים ותעסוקתיים של מקבלי הקצבה ב-2014, ומובאת השוואה בין מצטרפים חדשים לבין מקבלי קצבה וותיקים. כמו כן, נסקרת קצבת הנכות בהשוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD (גובה הקצבה, אופן חישובה, מי מבוטח וכו'). בין הממצאים: כ-18.5% ממקבלי קצבת נכות היו בני 60 ומעלה, אך כ-75% מהם הצטרפו למערכת כשהיו צעירים יותר; לעומת זאת, על אף משקלם הקטן מבין כלל מקבלי הקצבה (פחות מ-1%), כ-11% מהמצטרפים החדשים היו בני 19-18; כשליש ממקבלי קצבת נכות ב-2014 סבלו מבעיה נפשית כליקוי העיקרי, וכ-10% סבלו מפיגור שכלי כליקוי העיקרי; לכשליש מהמצטרפים החדשים למקבלי קצבת נכות לא היה ליקוי שהוגדר "דומיננטי" (ששיעור הנכות הרפואית בו הוא 25% או יותר), ולכמחצית מהמצטרפים החדשים הליקוי העיקרי היה פנימי (ליקוי שנובע ממחלה, כגון מחלת לב או ריאה וכו'); לכ-80% ממקבלי קצבת הנכות נקבעה דרגת אי-כושר השתכרות מלאה (בקרב המצטרפים החדשים – ל-73%); לכ-17% ממקבלי קצבת הנכות נקבעו אחוזי נכות רפואית של 100% ודרגת אי-כושר מלאה (בקרב המצטרפים החדשים – לכ-25%); כ-91% ממקבלי קצבת הנכות נמצאו זכאים לקצבה לצמיתות (כ-50% מהמצטרפים החדשים).

(קצבאות; נכות; קצבאות נכות; בריאות גופנית; בריאות הנפש; פיגור שכלי; תעסוקה; מצב משפחתי)

167

וסרשטיין, שנטל:
נשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בשנת 2015
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 276 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2016, 56 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

לתשלום דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי זכאית אישה גרושה או נפרדת או ידועה בציבור אשר יש ברשותה פסק-דין למזונות שניתן על-ידי בית-משפט או בית-דין מוסמך מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום). בפרסום זה מוצגים נתונים על הנשים שקיבלו דמי מזונות ב-2015 לפי גיל, מצב משפחתי, דת, יבשת הלידה, מספר הילדים, יישוב המגורים, מצב התעסוקה, סוג התשלום (לפי תקנות או לפי פסק-דין), סוג בית-הדין שקבע את דמי המזונות, גובה התשלום ועוד. נוסף על כך, מובאים נתונים על נשים שקיבלו השלמת הכנסה כתוספת לדמי המזונות, על הבעלים החייבים והיקף חובותיהם ועל פעולות אכיפה שננקטו נגד החייבים. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות וכן פירוט לפי יישובים וסניפים של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: בסוף 2015 היו כ-46,000 תיקי מזונות פעילים במוסד לביטוח לאומי - כ-17,000 תיקים של נשים שקיבלו דמי מזונות בתקופה זו וכ-29,000 תיקים של נשים שחדלו לקבל תשלום אך נשאר חוב של בני הזוג; ב-2015 שילם המוסד לביטוח לאומי כ-437 מיליוני ש"ח דמי מזונות, וסך התקבולים מבני הזוג החייבים לתקופה זו היה כ-165 מיליוני ש"ח, שהם כ-38% מסך התשלומים ששולמו לנשים בשנה זו; סך החוב שהצטבר מאז הפעלת חוק המזונות ב-1972 הסתכם בכ-5 מיליארדי ש"ח, שכשליש מהם הוא "חוב אבוד".

(מזונות; הבטחת הכנסה; בתי-משפט; המוסד לביטוח לאומי)

168

גיטלסון, נטליה; כהן, רן; רענן, נועם:
תאונות עבודה בישראל, 2015-2011
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 278 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2016, 32 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, משרד הכלכלה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים מקיפים על תאונות עבודה בכלל ועל תאונות עבודה קטלניות בפרט. בדו"ח שולבו הנתונים של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד הכלכלה עם הנתונים של מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי. לגבי פציעות עובדים הדו"ח מתבסס על נתוני 2014-2011, ולגבי מות עובדים הדו"ח מתבסס על נתוני 2015-2011. ניתוח נתוני תאונות העבודה מתייחס לתאונות שאירעו בעבודה עצמה, והוא אינו כולל תאונות בדרך לעבודה וממנה. בין הממצאים: ב-2014-2011 קיבלו דמי פגיעה כ-200,000 עובדים (49,176 איש ב-2014); מספר מקבלי דמי הפגיעה ל-100,000 מועסקים ירד מ-1,370 ב-2011 ל-1,275 ב-2014; ב-2015 אירעו 53 תאונות עבודה קטלניות, שבהן נהרגו 54 עובדים; כ-63% מההרוגים (34 עובדים) ב-2015 היו בענף הבינוי, כ18.5% (10) בענף התעשייה, כ-15% (9) בענף השירותים והמסחר וכ-4% (2) בענף החקלאות. בשנת 2015 שילם המוסד לביטוח לאומי כ-4.5 מיליארדי ₪ לנפגעי עבודה.

(תאונות עבודה; גמלת נפגעי עבודה)

169

כהן-מנספילד, יסכה; גולנדר, חוה:
הקשר בין תנאי העסקת המטפל הסיעודי שהינו מהגר עבודה לבין משך העבודה, כוונת ההישארות בעבודה, שביעות רצון המטפל, המטופל ובן המשפחה והיחסים ביניהם
קרן המחקרים, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2016, 53 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

למעלה מ-50,000 מהגרי עבודה בישראל עוסקים בסיעוד, וכ-30,000 קשישים מקבלים תמיכה כלכלית מהמוסד לביטוח לאומי לצורך העסקת מטפלים אלה. במחקר זה נבחנו תנאי עבודתם של מטפלים סיעודיים זרים והשלכותיהם על המטפל עצמו ועל היחסים בינו לבין המטופל. השערות המחקר היו: יימצא קשר חיובי בין תנאי ההעסקה של המטפלים לבין שביעות רצונם מהעבודה ונכונותם להישאר בה; יימצא קשר חיובי בין יחסם של המטופל ובני משפחתו אל המטפל לבין שביעות רצונו של המטפל ונכונותו להישאר בעבודה; במצב שהמטופל סובל מדמנציה, הידע של המטפל ושל בני המשפחה על המחלה, כמו גם רמת הלחץ שלהם, משפיעים על מערכות היחסים בין המטפל, המטופל ובני המשפחה ומשפיעים גם על שביעות רצונם ומשך העסקת המטפל. במחקר רואיינו 306 איש (לגבי 151 קשישים): 73 קשישים מטופלים, 117 בני משפחה ו-116 מטפלים. בין הממצאים: חל שיפור בתנאי העסקתם של המטפלים בהשוואה לממצאי מחקר קודם שנעשה על-ידי ארגון "קו לעובד"; לא נמצא קשר ברור בין תנאי העבודה של המטפל לבין הקשר הבין-אישי; נמצא מתאם מובהק בין שביעות הרצון של המטפל מהעבודה לבין נושאים ספציפיים של תנאי עבודה כגון נוחות המיטה, חופשות, ענייני כשרות וכו'; מצבו הקוגניטיבי של המטופל לא השפיע על איכות הקשר בין המטפל ומטופל; רוב המטפלים הביעו אי-שביעות רצון מהשכר.

(קשישים מוגבלים; טיפול בית סיעודי; עובדים זרים; תנאי עבודה; שביעות רצון בעבודה)

170

Carmel, Sara; King, David B; O'Rourke, Norm. et al:
Subjective Well-Being: Gender Differences in Holocaust Survivors-Specific and Cross-National Effects
"Aging & Mental Health", published ahead of printing.

תחושת רווחה היא משתנה חשוב להערכת איכות החיים של האדם. מטרתה של העבודה שמדווח עליה במאמר זה היתה לבחון את תחושת הרווחה של ניצולי שואה בהשוואה לשתי קבוצות אחרות של קשישים שלא נחשפו לזוועות השואה: קבוצה של ישראלים וותיקים וקבוצה של קנדים. בסך הכל השתתפו במחקר 350 איש, אשר נשאלו שאלות על מצב החרדה, תסמיני דיכאון ותחושת סיפוק מהחיים. בין הממצאים: באופן כללי, בקרב הקשישים הקנדים רמת תחושת הרווחה היתה גבוהה יותר מאשר בשתי הקבוצות הישראליות; רמת תסמיני הדיכאון בקרב נשים ניצולות שואה היתה גבוהה יותר מאשר בקרב הנשים בשתי הקבוצות האחרות; בקרב הנשים בשתי הקבוצות הישראליות נמצאה רמת חרדה גבוהה יותר מאשר בקרב הנשים הקנדיות; ההבדלים בין הגברים בקבוצות השונות לא היו בולטים; לא נמצא הבדל באיכות החיים בין הקבוצות.

(קשישים; ניצולי שואה, רווחה רגשית; חרדה; דיכאון)

171

אלפסי-הנלי, מיכל:
"משפחות מיוחדות" - הורים לילדים עם מוגבלות: מאפיינים וקשיים בחיי היומיום
מינהל מחקר וכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 84 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

הורים לילדים עם צרכים מיוחדים חווים לא מעט קשיים ואתגרים ייחודיים: קשיים תפקודיים סביב הטיפול בילד, קשיים כלכליים בשל עלויות הטיפול בילד והצורך להיעדר ממקום העבודה או לפרוש ממנו לחלוטין, קשיים רגשיים המשליכים על המערכת הזוגית והמשפחתית כאחד ועוד. לכן, הצורך בפיתוח שירותי סיוע ומערכות תמיכה המותאמים לצרכים הייחודיים של המשפחות הללו הוא חיוני. בדו"ח זה מסוכמים ממצאי סקר שביצע מינהל מחקר וכלכלה בשיתוף עם ארגון "קשר - הבית של המשפחות המיוחדות" בקרב הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, כדי לבחון את מאפייניהם, קשייהם, צורכיהם מהמדינה ותפקודם בשוק העבודה. הסקר נעשה ביוני-ספטמבר 2014 בקרב 1,190 הורים (מתוך כ-35,000) החברים בארגון "קשר". בין הממצאים: הגיל הממוצע של הילדים עם הצרכים המיוחדים, אשר ביחס אליהם מילאו ההורים את שאלון הסקר, היה 10.8 שנים, והמוגבלויות השכיחות ביותר היו מוגבלות שכלית התפתחותית (50%) ומוגבלות פיזית (35%); כ-40% מהילדים למדו במסגרות של החינוך המיוחד, כ-33% בכיתות משלבות בחינוך הרגיל והיתר במסגרות אחרות; כ-80% מההורים דיווחו כי ההורות לילד עם צרכים מיוחדים משפיעה על מצבם הרגשי, תפקודם ההורי, מצבם הכלכלי ותפקודם התעסוקתי; אימהות דיווחו בשיעורים גבוהים יותר מאשר אבות שהן מושפעות במידה רבה בכל אחד מההיבטים שהוזכרו לעיל, ובמיוחד בנושאי מצבן הרגשי ותפקודן התעסוקתי; כ-40 מההורים ציינו שהם נעזרים בכוח-אדם בתשלום לצורך הטיפול בילד; ההורים דיווחו שהצורך העיקרי שלהם הוא סיוע בהוצאות הטיפול.

(ילדים; מוגבלויות; הורים; רווחה רגשית; עלויות; חינוך מיוחד; משברים במשפחה)

 

172

Litwin, Howard; Schwartz, Ella; Avital, Dana:
Religiosity and Well-Being among Older Jewish Israelis: Findings from SHARE
"Journal of Religion, Spirituality & Aging", published ahead of printing.

בעבודה שמדווח עליה במאמר זה נבדקה רמת הדתיות בקרב יהודים ישראלים בני 50 ומעלה והקשר שלה לרמת הרווחה. העבודה התבססה על ממצאי הגל השני של סקר SHARE – ישראל. נמצא, כי קרוב למחצית מהמשיבים לא מתפללים כלל (על-פי דיווחם), וכי בממוצע תדירות התפילות בקרב יהודים ישראלים היא נמוכה בהשוואה לרוב האירופים בני גילם. בניתוח רב-משתני נמצא, כי לאלה שמתפללים יש בממוצע יותר בעיות בריאותיות, קשיים כלכליים ורמת השכלה נמוכה. מנגד נמצא, כי בזמן מחלה, אלה שמתפללים בתדירות גבוהה חווים ירידה נמוכה יותר בתחושת הרווחה בהשוואה לאחרים.

(קשישים; יהודים; רמת דתיות; תפילה; רמת השכלה; מיצב חברתי-כלכלי; רווחה רגשית)

173

כאהן-סטרבצ'ינסקי, פאולה; עמיאל, שרון; קונסטנטינוב, וצ'סלב:
צורכי ילדים בני 6 עד 11 בישראל: ריכוז מידע מסקרים שבוצעו בעשור האחרון
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-717, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית). הוזמן על-ידי ג'וינט – ישראל – אשלים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

נתונים סטטיסטיים בנוגע לילדים בגילים 11-6 יש כיום ממספר מקורות מידע, שחלקם מתייחסים לתחומי חיים מסוימים בלבד או לטווח גילים צר. בדו"ח זה מוצג ניתוח אינטגרטיבי של נתונים אלה. הדו"ח מתבסס על סקר הוצאות משק-הבית של הלמ"ס, סקר משקי-בית ארוך-טווח של הלמ"ס, נתונים של משרד החינוך ומשרדי ממשלה נוספים וסקרים שונים על בני 11-6. הניתוח נועד להציג תמונת-מצב עדכנית ומקיפה בתחומים מרכזיים הנוגעים לחיי הילדים, וזאת מנקודת מבטם של הילדים, ההורים, המורים ואנשי מקצוע אחרים. כן נבחנו הבדלים בין בנים לבנות ובין יהודים לערבים. הנושאים העיקריים הכלולים בדו"ח הם: חינוך פורמלי וחינוך לא-פורמלי, יחסים עם המורים, אקלים בית-הספר, פעילויות פנאי, תפקודים חברתיים ורווחה רגשית, השתתפות בחוגים ובמסגרות להעשרה, שימוש באינטרנט ובטלפון סלולרי וחשיפה לסכנות, עישון ושתיית אלכוהול, יחסים עם ההורים ומאפיינים חברתיים-כלכליים של הילדים ומשפחותיהם.

(ילדים; רמת חיים; יחסי הורים - ילדים; יחסי מורים - תלמידים; יחסי הורים - בית-ספר; למידה;  אקלים בית-הספר; חינוך עברי; חינוך ערבי; פעילויות פנאי; העשרה; חוגים; אלימות; עישון; שתיית אלכוהול; אינטרנט; רווחה רגשית; הבדלים בין המינים)

174

ברלב, ליטל; ריבקין, דורי:
הסמכת מטפלים באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית במסגרות הדיור החוץ-ביתי: מחקר הערכה
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 16-716, ירושלים 2016 (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

מטרתו של מחקר זה היתה להעריך את יעילות תהליך הסמכת מטפלים באנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית (מש"ה), וזאת מהבחינות הבאות: שיפור הטיפול של המטפלים בדיירים עם מש"ה במסגרות הדיור החוץ-ביתי; תרומה להתמקצעות המטפלים ולהעצמתם, הפחתת שחיקה והעלאת המוטיבציה בעבודה; העלאת המחויבות הארגונית של המטפלים ותרומה לתפיסת מקצוע המטפל כפרופסיה. כן נבדק שיעור המטפלים אשר סיימו את קורס ההסמכה ופרשו. המחקר התבסס, בין היתר, על שאלונים שמולאו על-ידי 110 מנהלי מסגרות דיור, 212 מטפלים מוסמכים, 170 מטפלים שאינם מוסמכים ו-132 ממונים ישירים. בין הממצאים: הממונים הישירים העניקו לבוגרי הקורס דירוג טוב יותר ב-22 מתוך 30 המאפיינים של מטפל טוב, אך כאשר התבקשו לדרג את תפקוד המטפלים באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין שני סוגי המטפלים; 99% מהמנהלים ציינו שהם ימליצו למנהלים אחרים לשלוח את המטפלים לקורס הסמכה; בדיווחי המטפלים לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות (מוסמכים לעומת לא-מוסמכים) בתפיסת המקצוע, בסיפוק בעבודה, ברמת השחיקה ובייזום פעילויות לדיירים; 95% מהמטפלים שהשתתפו בקורס הביעו שביעות רצון גבוהה מהקורס בכללותו; הטיפול הניתן לדיירים על-ידי המטפלים המוסמכים נמצא טוב יותר מזה של המטפלים הלא מוסמכים; 11% ממסיימי קורס ההסמכה עזבו את המקצוע.

(מוגבלויות; פיגור שכלי; דיור מוגן; מטפלים; הכשרה מקצועית)

175

י"ד. תחבורה

ספירות תנועה בדרכים לא-עירוניות, 2015-2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1638, ירושלים 2016. הסקר הוזמן ומומן על-ידי חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

הנתונים המתקבלים מספירות התנועה מיועדים בעיקר למהנדסי תנועה ולאנשי הפיקוח המשטרתי בדרכים. הנתונים משמשים לתכנון ולאחזקת דרכים בהתאם לתנועה העוברת בהם, לביצוע מחקרים כלכליים ותחבורתיים ולחקר תאונות הדרכים. בפרסום זה מוצגים נתוני ספירות תנועה בקטעי הדרך הלא-עירוניים שבוצעה בהם ספירה ב-2015-2010. הפרסום כולל שני לוחות עיקריים, שבהם מופיעים נתוני הספירות מכל הקטעים הסטטיסטיים: בלוח 1 מוצגים נתוני ספירה יומיים, ובלוח 2 מוצגים נתוני ספירה לפי שעות היממה. נוסף על כך, כולל הפרסום מפה שבה מוצג ממוצע נפח התנועה היומי בקטעי דרך נבחרים בדרכים לא-עירוניות, בימים ראשון עד חמישי, בשנת 2015. המפה כוללת נתונים שהתקבלו כתוספת מחברת נתיבי ישראל. בפרק הנספחים מפורטים אירועים העשויים להשפיע על נפח התנועה בדרכים (כגון שינויים במחירי הדלק, שינויים במחירי התחבורה הציבורית וכו') וספירות תנועה מיוחדות (נפח התנועה מסביב לכינרת, בנגב ובדרכים לאילת בחג הפסח ובחג הסוכות).

(כלי-רכב; כבישים; תחבורה; תחבורה ציבורית; נסועה; דלק; מחירים)

176

כלי רכב מנועיים: 2015
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1641, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מצבת כלי-הרכב המנועיים בסוף 2015, המבוססים על עיבודים שנערכו מתוך מרשם הרכב של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה. המשתנים הכלולים בלוחות הם: סוג הרכב, התוצר, ארץ הייצור, שנת הייצור, מקום הרישום, סוג הבעלות ועוד. לגבי משאיות מוצגים הנתונים גם לפי סוג הדלק, המטען המורשה והמשקל הכולל. בפרסום נכללים גם נתונים על רמת המינוע (מספר כלי-הרכב ל-1,000 תושבים) בהשוואה לשנים קודמות ולארצות נבחרות. כמו כן, מדווח על מספר כלי-הרכב לפי סוג בחלוקות לפי ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות, כמו גם על כלי-רכב גרורים ונתמכים שאינם כלי רכב מנועיים, נתונים על תאריך הרישום הראשון של הרכב, נתונים על כלי-רכב פרטיים לפי סוג הבעלות ונתונים על כלי-רכב שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים, לפי סוג התאונה, חומרתה וסוג הרכב. בסוף הפרסום מוצגים נתונים על פליטות של מזהמי אוויר משריפת דלק ועל ריכוזים של מזהמי אוויר כפי שנמדדו בתחנות תחבורתיות. בין הממצאים: מספר כלי הרכב המנועיים בישראל הגיע בסוף שנת 2015 ל-3,091,636 כלי רכב – עלייה של 4.2% לעומת סוף שנת 2014; ב-2015 נוספו למצבת כלי הרכב כ-333,000 כלי-רכב, (מהם כ-285,000 כלי רכב חדשים), בתקופה זו נגרעו מהמצבה כ-207,000 כלי רכב, כך שהתוספת נטו למצבת כלי-הרכב הסתכמה בכ-126,000 כלי-רכב; מתוך כלל כלי-הרכב כ-2,583,200 היו כלי-רכב פרטיים; ארצות הייצור המובילות של כלי-הרכב בישראל היו יפן (30.6%) וקוריאה הדרומית (13.6%); הגיל הממוצע של כלי-הרכב המנועיים בסוף 2015 היה 6.9 שנים; רמת המינוע היתה 365 כלי-רכב ל-1,000 תושבים.

(כלי-רכב; משאיות; מוניות; אוטובוסים; אופנועים; תאונות דרכים; זיהום אוויר)

177

נסועה (קילומטרז'), 2015
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1652, ירושלים 2016, (עברית ואנגלית) הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים ל-2015 על הנְסוּעָה הארצית של כלי-הרכב האזרחיים ועל הנסועה הממוצעת לרכב לשנה, לפי סוגי רכב עיקריים, נפח מנוע, גיל הרכב ועוד. לגבי משאיות מובאים נתונים גם לפי משקל כולל. משנת 1969 עד 2012 נעשה סקר נסועה בקרב מדגם של מכוני רישוי, והנהגים שהשתתפו בסקר נתבקשו לדווח על מספר הקילומטרים שעבר רכבם בחודש האחרון ובשנה האחרונה. בעקבות החלטת משרד התחבורה על רישום מד המרחק במהלך מבחן הרישוי השנתי, המיושמת החל בשנת 2010, הופסק ביצוע הסקר במכוני רישוי, והחל בנתוני שנת 2011 הנתונים מתבססים על קבצים מנהליים המתקבלים בלמ"ס ממשרד התחבורה. קבצים אלה כוללים נתונים על כל מצבת כלי-הרכב. חישוב הנסועה השנתית של הרכב נעשה על-פי הפרש נתוני מד המרחק שנרשמו בשני מבחני הרישוי של הרכב בשתי נקודות זמן, בפער של שנה. מספר כלי-הרכב חושב לפי מספר הימים שלרכב היה רישיון בתוקף באותה תקופה. נתוני הנסועה שהתקבלו הם למעשה עבור 12 חודשים נעים, בהתאם למועדי ביצוע מבחני הרישוי. הפרסום הנוכחי כולל נתונים לשנת 2015 בהשוואה לשנים קודמות. נתוני 2015-2012 חושבו בשיטה החדשה, ונתוני 2011 ומטה חושבו בשתי השיטות, כדי לאפשר השוואתיות. בין הממצאים: סך הנסועה של כלי-הרכב המנועיים בישראל ב-2015 הסתכם ב-54,820 מיליוני ק"מ - עלייה של 4.6% בהשוואה ל-2014; הנסועה השנתית הממוצעת לכלל כלי-הרכב היתה 17,900 ק"מ; רכב פרטי נסע בממוצע 16,300 ק"מ, משאית נסעה בממוצע 26,700 ק"מ, אוטובוס נסע בממוצע 56,900 ק"מ, אוטובוס זעיר נסע בממוצע 49,600 ק"מ, ומונית נסעה בממוצע 75,100 ק"מ.

(נסועה; כלי-רכב; אוטובוסים; מוניות; משאיות; אופנועים)

178

מורשים לנהוג, 2015
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס'
1647, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הנתונים המוצגים בפרסום זה מבוססים על נתוני מרשם הנהגים של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה. הפרסום כולל נתונים על מספר המורשים לנהוג בישראל לפי מגדר, קבוצת אוכלוסייה, קבוצת גיל, סוגי כלי-הרכב שבהם הם מורשים לנהוג, שנת הוצאת הרישיון והגבלות נהיגה (חובת הרכבת משקפיים או עדשות מגע, סידורים מיוחדים לנכים, "נהג חדש" וכו'). כמו כן, מוצגות התפלגויות של המורשים לנהוג לפי יישוב, מחוז, נפה ואזור טבעי של מקום מגוריהם. בין הממצאים: מספר המורשים לנהוג ברכב מנועי הגיע בסוף 2015 לכ-4,019,600 - גידול של כ-2.8% לעומת סוף 2014; כ-86% מהמורשים לנהוג היו בעלי ותק בנהיגה של 5 שנים ומעלה; שיעור הנשים בקרב כלל הנהגים היה כ-43%; כ-79,760 נהגים ב-2015 היו בני 18 ומטה (כ-2% מהנהגים) וכ-439,300 נהגים היו בני 65 ומעלה (10.9% מהנהגים), כשמתוכם כ-119,400 היו בני 75 ומעלה (109,000 ב-2014); כ-80% מהתושבים בני 54-25 היו מורשים לנהוג, לעומת כ-48% מבני 65 ומעלה; מספר הנהגים הממוצע לרכב מנועי היה 1.3; לכ-37% מהנהגים היתה הגבלת נהיגה כלשהי, וההגבלה השכיחה ביותר היתה חובה להרכיב משקפיים או עדשות מגע בעת הנהיגה (כ-29% מכלל המורשים לנהוג).

(נהגים; נהיגה; כלי-רכב)

179

תאונות דרכים עם נפגעים, 2015 - חלק ב' : תאונות בדרכים לא-עירוניות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1645, ירושלים 2016
, בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים, במשולב, מספר תאונות הדרכים עם נפגעים, נפח התנועה ושכיחות התאונות בכל קילומטר ובכל צומת בדרכים הלא-עירוניות בישראל בשנת 2015. הנתונים מפורטים לפי סוג התאונה וחומרתה, ולצד נתונים אלה מובא פירוט של מספר התאונות שאירעו באותו מקום ב-2014-2012. כן חושב מדד למספר התאונות למיליון קילומטר נסיעה בכל קטע וצומת. הנתונים שבפרסום מבוססים על עיבודים שנעשו מתוך קובץ "תיקי תאונות דרכים עם נפגעים" של משטרת ישראל, והוא כולל נתונים על תאונות שאירעו ביהודה ובשומרון. עיבודים אלה נערכו לפי הזמנת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כמו כן, מובאים בפרסום נתוני תאונות דרכים עם נפגעים באורח קל שדווחו למשטרה ושנרשמו על-ידה בתיקי "כללי עם נפגעים" (בפרסום האינטרנטי בלבד ולא בפרסום המודפס). נתוני נפח התנועה לקוחים מסקר "ספירות תנועה בדרכים לא-עירוניות" של הלמ"ס. נמצא, כי ב-2015 חלה עלייה במספר הכולל של התאונות בדרכים לא-עירוניות (3,266 ב-2015 לעומת 3,065 ב-2014), במספר התאונות הקלות (2,645 ב-2015 לעומת 2,530 ב-2014), במספר התאונות הקשות (456 ב-2015 לעומת 400 ב-2014) ובמספר התאונות הקטלניות (165 ב-2015 לעומת 135 ב-2014).

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים)

180

גיטלמן, ויקטוריה; חן, שרית; כרמל, רובי ואחרים:
בחינת בעיית היפגעות רוכבי אופנועים בתאונות דרכים בישראל וגיבוש דרכי פעולה לשיפור בטיחותם
המכון לחקר התחבורה ומרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, הטכניון, חיפה 2015, 133 עמ'. הוגש לקרן המחקרים בענייני ביטוח שליד איגוד חברות הביטוח בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.igudbit.org.il.

חלקם היחסי של רוכבי אופנועים בתאונות דרכים ובקרב הנפגעים בתאונות דרכים הוא גבוה בהרבה מחלקם היחסי במצבת כלי-הרכב ובנסועה. במחקר זה נבחנו המאפיינים והגורמים לתאונות הדרכים שבהן נפגעו רוכבי אופנועים בישראל, כדי לגבש דרכי פעולה לצמצום התופעה. המחקר כלל מספר שלבים: סקירת ספרות בין-לאומית של הנושא; אפיון תאונות הדרכים עם נפגעים רוכבי אופנועים בישראל ב-2013-2009 על-פי נתוני הלמ"ס; זיהוי דפוסים מובילים בתאונות עם אופנועים באמצעות ניתוח מעמיק של מדגם תיקי תאונות דרכים עם אופנועים שאירעו בחיפה ב-2014-2010; סיורי שטח באתרי תאונות דרכים עם אופנועים; זיהוי פתרונות תשתית עם פוטנציאל מרבי למניעת תאונות רוכבי אופנוע בישראל. בין המסקנות: תאונות דרכים שבהן מעורבים אופנועים היא אחת מבעיות הבטיחות בדרכים החמורות ביותר לא רק בישראל אלא גם במדינות מתקדמות אחרות. בעיה זו הולכת ומחמירה מבחינת היקף הפגיעות וחומרתן בהשוואה למשתמשי דרך אחרים. תאונות אלו מתרחשות במגוון קטעי דרך, צמתים ומחלפים בדרכים עירוניות ולא-עירוניות; שיעור המעורבות הגבוה ביותר בתאונות חמורות ל-1,000 נהגים מורשים היה בקרב נהגים עד גיל 24. חלק מהותי מהתאונות היו תאונות אופנוע כרכב יחיד, הנובעות בעיקר מבעיות תשתית. בסוף הדו"ח מפורטים אמצעי ההתערבות המומלצים לשם הקטנת מעורבות אופנועים בתאונות דרכים.

(תאונות דרכים; אופנועים; נהגים; כבישים; תשתית; בטיחות בדרכים)

181

בראון-אפל, אורנה; צור-לייבוביץ, שלהבת; אליאס, ואפא:
בניית תוכניות התערבות לשיפור הבטיחות בדרכים ברשויות המגזר הערבי באמצעות שיתוף הציבור
מרכז המחקר להערכת תוכניות התערבות לקידום הבריאות, בית-הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2015, 133 עמ'. הוגש לקרן רן נאור לקידום מחקר בטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הקרן: www.rannaorf.org.il.

אחת מהשיטות לטיפול בבעיית הבטיחות בדרכים היא שילוב הציבור בתכניות התערבות ובפרויקטים תחבורתיים. מטרתו העיקרית של מחקר זה היתה בניית תכנית התערבות לשיפור הבטיחות בדרכים ביישובים הערביים באמצעות שיתוף הציבור. במסגרת מחקר איכותני וכמותי משולב, נדגמו שלושה יישובים ערביים (שפרעם, מג'ד אל כרום ודיר חנא) שבהם התקיימו ראיונות עם מנהיגים קהילתיים ובעלי תפקידים רלוונטיים, התכנסו שבע קבוצות דיון שבהן נדונו נושאים הקשורים בבטיחות בדרכים ביישוב, ונערך סקר טלפוני בקרב מדגם של 364 מתושבי יישובים אלה שבו נשאלו המרואיינים על דעתם בנוגע לשיטות לשיפור הבטיחות בדרכים ולצמצום מספר תאונות הדרכים ביישוב. בכל היישובים שנסקרו הדגישו התושבים את החשיבות של שיפור התשתיות והקמת תשתיות חדשות וכן את חשיבות אכיפת החוק והענישה בגין ביצוע עבירות תעבורה. הניסיון ליצור תהליך של שיתוף הקהילה נתקל בקשיים של חוסר יכולת לאתר אנשים המוכנים להשקיע מזמנם בנושא. בראיונות העומק שנעשו עם אנשי המקצוע ובעלי התפקידים דיווחו אלה על פעילויות הנעשות בנושא הבטיחות בדרכים, אולם לדעתם הגורם העיקרי לתאונות במגזר הערבי הוא הגורם האנושי. בקבוצות הדיון הדגש היה הן בגורם האנושי והן בתשתיות הלקויות שביישובים. בסוף הדו"ח מובאות המלצות.

(בטיחות בדרכים; ערביי ישראל; דעת קהל; תכניות התערבות; כבישים; תשתית; אכיפת חוק)

182

גסר-אדלסבורג, ענת; צמח, מינה; לוטן, ציפי ואחרים:
בני נוער ערבים - מה הם אומרים, איך הם מתנהגים, ואיך אפשר לשפר את יחסם לבטיחות בדרכים?
בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2015, 157 עמ'. הוגש לקרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של איגוד חברות הביטוח: www.igudbit.org.il.

שיעור מעורבותם של נהגים מהמגזר הערבי בתאונות דרכים, במיוחד נהגים צעירים, עולה על חלקם היחסי באוכלוסייה. במחקרים קודמים נמצא, כי התנהגות הנהגים היא הגורם המשפיע ביותר על מעורבות בתאונות דרכים, לצד תשתית כבישים רעועה וחוסר אכיפת חוק. במחקר הנוכחי נבחנו התפיסות, העמדות וההתנהגות של תלמידים ערבים בכיתות ח', ט' ו-י"ב בנושאי בטיחות בדרכים בכלל ונהיגה זהירה בפרט. במחקר שולבו גישה איכותנית (קבוצות מיקוד עם תלמידים וראיונות עם רכזים) וגישה כמותית (סקר). במסגרת הסקר רואיינו 1,721 בני נוער. בין הממצאים: נמצא פער בין העמדות בעד חוקי התנועה הקיימים לבין הציות לחוקים אלה בפועל; הגורם האנושי נתפס כגורם המוביל באחריות לתאונות הדרכים; הידע בנושא הבטיחות בכביש היה גבוה יותר בקרב בני נוער משכבות חברתיות-כלכליות גבוהות; 89% מהמשיבים סברו שחגורת בטיחות יכולה להציל חיים, אך רק 65% דיווחו שהם חוגרים אותה תמיד או בדרך כלל; 58% מהנהגים הצעירים דיווחו שהם נהגו ללא ליווי בשלושת חודשי הרישיון הראשונים בשעות היום ו-66% בשעות הלילה. רוב המרואיינים תפסו את הנהיגה כהנאה; כשליש מהמרואיינים סברו שנהג טוב הוא מי ששולט ברכב ונוהג בביטחון, גם אם הוא עובר על חוקי תעבורה. בסוף הדו"ח מובאות המלצות.

(בטיחות בדרכים; מתבגרים; נהגים; ערביי ישראל; דפוסי התנהגות; עמדות)

183

שכטמן, עדנה; בר-גרא, הלל; מוזיקנט, אורן:
הקשר בין שינוי במהירות הנסיעה המותרת, המהירות בפועל והסיכון לתאונות בדרכים בין-עירוניות
המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2015, 11 עמ', בשיתוף עם המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת אריאל בשומרון. הוגש לקרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של איגוד חברות הביטוח: www.igudbit.org.il.

ב-2010 פרסם משרד התחבורה "הנחיות לקביעת מהירויות ברשת הדרכים". בהתאם להנחיות אלו, הועלו מהירויות הנסיעה המותרות ב-11 קטעי כביש הממוקמים ב-7 כבישים שונים. ברוב הכבישים עודכנה המהירות המותרת ב-10 קמ"ש כלפי מעלה, חוץ מכביש אחד שבו השינוי היה ב-20 קמ"ש כלפי מעלה (בכביש נוסף המהירות שונתה פעמיים ב-10 קמ"ש). ב-4 קטעי כביש המהירות המותרת הועלתה מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש, ב-6 קטעי כביש המהירות הועלתה מ-100 קמ"ש ל-110 קמ"ש, ובכביש אחד הועלתה המהירות המותרת מ-90 קמ"ש ל-110 קמ"ש. ההעלאות הללו נעשו בשנים 2011 ו-2013. בעבודה הנוכחית נבדקה השפעת העלאת המהירות המותרת על מהירות הנסיעה בפועל ועל מספר תאונות הדרכים. זאת, כדי לבדוק באיזו מידה ההנחיות החדשות גרמו לשינוי התנהגותי ובטיחותי. במסגרת העבודה הושוו קטעי הדרך שבהם הועלתה המהירות המותרת לקטעי דרך דומים שבהם לא נעשה שינוי במהירות המותרת. נתוני מהירויות הנסיעה נלקחו מסקרי מהירות שנתיים ומנתוני חברת Decell, האוספת נתוני GPS של כ-100,000 כלי-רכב ברחבי הארץ. נתוני הנסועה ונתוני תאונות הדרכים במקטעים הרלוונטיים התבססו על קבצי התאונות וספירות התנועה שנאספו על-ידי הלמ"ס ב-2014-2005. נמצא, כי היו הן עליות והן ירידות במספר תאונות הדרכים בקטעי כביש שונים ובזמנים שונים. ירידה בולטת היתה ב-2013. הירידה במספר התאונות לא מצביעה בהכרח על קשר סיבתי.

(כבישים; נהיגה; מהירות; חוקים; תאונות דרכים)

184

מרציאנו, הדס; גולדווג, רחל:
סקר תצפיות וראיונות: רוכבי אופניים במרחב העירוני - 2015
אגף מחקר, חטיבת המידע והמחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2016, 98 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית לבטיחות בדרכים: www.infocenters.co.il/rsa.

בדו"ח זה מוצגים ממצאים של שני סקרים שנערכו במקביל באוקטובר-דצמבר 2015 במטרה לאמוד את רמת בטיחותם של רוכבי אופניים במרחב העירוני בישראל: 1) סקר תצפיות – נדגמו 7,354 רוכבי אופניים בגילים שונים (3,916 באזור המרכז, 1,935 בצפון ו-1,503 בדרום), שבו תועדו התנהגויות הבטיחות של הרוכבים; 2) סקר ראיונות – ראיונות שנעשו בקרב 465 רוכבים (192 באזור המרכז, 155 בצפון ו-118 בדרום), שבו נבדקו דפוסי רכיבה, התנהגויות בטיחות, תאונות דרכים, ידיעת החוק ועמדות. בין הממצאים: אופניים חשמליים היו כמחצית ממצבת האופניים במרחב העירוני, וחלק גדול מהמשתמשים בהם היו ילדים עד גיל 16 שרכבו בכביש (בניגוד לחוק); 59% מהרוכבים רכבו על מדרכות (בניגוד לחוק); 12% מהרוכבים רכבו על כביש בניגוד לכיוון התנועה (בעיקר בצפון); רק 21% מהרוכבים חבשו קסדה; 37% מהרוכבים לא השתמשו באמצעי נִרְאוּת בשעות החשיכה; 22% מהרוכבים היו מעורבים בתאונת דרכים אחת לפחות בשנה האחרונה (כולל נפילה מהאופניים); ילדים שרכבו בליווי מבוגר (הולך רגל או רוכב) נטו לחבוש קסדה יותר מאשר ילדים שרכבו בחברת ילדים אחרים; עד 9% מהרוכבים נצפו עם טלפון סלולרי ביד.

(אופניים; בטיחות בדרכים; חוקים; עמדות; תאונות דרכים)

185

לינק, דן:
עיקרי מדד הבטיחות בדרכים בישראל בשנת 2014
"תנועה ותחבורה", מס' 116 (דצמבר 2015), עמ' 16-8. כתב העת מופיע באתר האינטרנט של "תירוש הוצאה לאור בע"מ": www.tirosh-site.co.il.

במאמר זה מוצג מדד הבטיחות בדרכים בישראל, המתבסס על נתוני מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל. מקורות המידי היו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לא נכללו  אזור יהודה ושומרון ותאונות שבהן היה מעורב רכב צה"ל לבדו). בין הממצאים: ב-2014 היו 279 הרוגים בתאונות דרכים, כ-1% יותר מאשר ב-2013 וכ-67% פחות מאשר ב-2004; 42% מההרוגים ב-2014 היו הולכי רגל, לעומת כשליש בכל אחת מ-20 השנים האחרונות; 26% מההרוגים ב-2014 היו נהגים (כולל אופנוענים) ו-15% היו נוסעים; 13% מההרוגים היו אופנוענים לעומת 6% ב-2004 (יש לציין שחלקם של האופנועים במצבת כלי-הרכב בישראל הוא 4% בלבד); כ-75% מההרוגים ב-2014 היו גברים (100% מרוכבי האופניים ו-94% מהאופנוענים), בדומה לשנים האחרונות; כ-55% מההרוגים ב-2014 נהרגו בדרכים לא-עירוניות; 35% מההרוגים ב-2014 היו מהמגזר הערבי (ערביי ישראל מהווים כ-21% מהאוכלוסייה), בדומה לשנים האחרונות; 11% מההרוגים ב-2014 היו בני 14-0 ו-23% היו בני 65 ומעלה; בהשוואה של עשרות מדדי בטיחות אוניברסליים נמצא, כי ב-2014 חל שיפור ברוב המדדים, לעתים שיפור בולט, לעומת 2003 ו-1993.

(בטיחות בדרכים; נפגעי תאונות דרכים; כלי-רכב; אופנועים; אופניים; משאיות; אוטובוסים; הולכי רגל; נהגים; ערביי ישראל)

186

לינק, דן:
סיכום הנסועה בכבישי הארץ - 2014
"תנועה ותחבורה", מס' 116 (דצמבר 2015), עמ' 24-22. כתב העת מופיע באתר האינטרנט של "תירוש הוצאה לאור בע"מ": www.tirosh-site.co.il.

במאמר זה מובאים ממצאים מתוך סקר נסועה (קילומטראז') של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014. מוצגים הן ממצאים כלליים מסקר זה והן ממצאים לפי סוגי כלי-הרכב: כלי-רכב פרטיים, אופנועים, משאיות, מוניות, אוטובוסים ואוטובוסים זעירים. לבסוף, מוצגים נתונים על העלייה בנסועה ב-14 השנים האחרונות. בין הממצאים: הנסועה הכללית של כלי-הרכב המנועיים בישראל ב-2014 הסתכמה בכ-52.4 מיליארדי ק"מ; עלייה של 2.3% לעומת 2013; מצבת כלי-הרכב בשנה זו גדלה ב-3.3%; הנסועה הממוצעת לרכב הייתה 17,900 ק"מ, ירידה של 1.1% לעומת 2013; רכב פרטי, המהווה כ-80% ממצבת כלי-הרכב, נסע בממוצע 16,200 ק"מ; בעשר השנים האחרונות חל גידול של כ-31% בנסועה הכללית (אך גידול של 7.4% בלבד בחמש השנים האחרונות). במאמר מוצגים גם נתונים על מעורבותם של כלי-הרכב השונים בתאונות דרכים ביחס לנסועה השנתית שלהם וביחס לחלקם במצבת כלי-הרכב. כך לדוגמה, אופנועים היוו 4.2% מכלי-הרכב המנועיים בישראל ב-2014, אך חלקם בתאונות דרכים היה 7.3% וחלקם בתאונות קטלניות היה 9%, בעוד שחלקם בנסועה היה 1.7% בלבד.

(נסועה; כלי-רכב; אוטובוסים; מוניות; משאיות; אופנועים; תאונות דרכים)

187

נפגעי תאונות הדרכים המאושפזים בבתיה"ח - 2008-2014, דו"ח לאומה 2015: נתונים מרישום הטראומה ב 16- מרכזים רפואיים בישראל
המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, רמת-גן 2015, 110 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.gertnerinst.org.il.

זהו דו"ח ראשון לאומה של מכון גרטנר המתמקד בנושא תאונות הדרכים בישראל. הדו"ח מתבסס על נתוני רישום הטראומה הלאומי, שמרוכז ומנוהל על-ידי המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה שבמכון גרטנר. רישום הטראומה הלאומי כולל כיום את כל הפצועים שאושפזו ואלו שנפטרו ב-20 (מתוך 26) בתי-חולים (6 מרכזי-על לטראומה ו-14 מרכזי טראומה אזוריים). הדו"ח נועד לסייע למקבלי ההחלטות ולקובעי המדיניות העוסקים בתחום זה. בדו"ח מוצגות מגמות לאורך השנים בהיפגעות בתאונות דרכים לפי סוגי משתמשי דרך (נהג, נוסע, הולך רגל, רוכב אופנוע ורוכב אופניים), סוג וחומרת הפציעה, גיל, סוג הכביש, לאום ועוד. כמו כן, מפורסמים מדדי סיכון להתאשפז עקב תאונות הדרכים. הדו"ח כולל נתונים על הנפגעים ב-2014-2008 ב-16 מרכזי הטראומה שהשתתפו ברישום בשנים אלו. בין הממצאים: 1 מכל 11 תושבים בישראל צפוי להיות מאושפז עקב פציעה בתאונת דרכים במהלך חייו - 1/12 מהיהודים, 1/7 מהערבים, 1/8 מהגברים ו-1/16 מהנשים; נפגעי תאונות דרכים היוו 24% מכלל נפגעי הטראומה שאושפזו - 34% מכלל הפצועים קשה ו-50% מכלל הפצועים אנוש; 1 מכל 73 תושבים בישראל צפוי להתאשפז עקב פציעה קשה בתאונת דרכים; 1 מכל 26 בני 65+ ו-1 מכל 36ילדים עד גיל 9 צפויים להתאשפז עקב היפגעות בתאונת דרכים כהולכי רגל. בשנים 2014-2008 נצפתה עלייה של 25% ברוכבי אופניים שאושפזו עקב תאונות דרכים. שיעורי הפצועים קשה ואנוש נמצאו גבוהים יותר בקרב הולכי רגל ורוכבי אופנועים בהשוואה למשתמשי דרך אחרים.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; אשפוז; בתי-חולים)

188

מרציאנו, הדס; גולדווג, רחל; שנער, דוד:
בבב: קשישים כנהגים וכהולכי רגל
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2016, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: /www.rsa.gov.il.

ב-2014 מנו בני 65 ומעלה כ-882,000 נפש, אשר היוו כ-10.7% מאוכלוסיית ישראל. על-פי התחזיות, משקלה של אוכלוסייה זו צפוי לגדול, וכן צפוי לגדול שיעור בעלי רישיון נהיגה בתוקף בקרבם. שיעור ההרוגים הקשישים ב-2015-2010 היה כ-20% - כפול משיעורם באוכלוסייה. בפרסום הנוכחי נדונות הסיבות לסיכוי הגבוה של קשישים להיות מעורבים בתאונות דרכים. בין המסקנות: בני 65 ומעלה הם משתמשי דרך פגיעים הן כנהגים והן כהולכי רגל, במיוחד באזורים עירוניים. זאת, בעיקר בשל חולשות קוגניטיביות וגופניות שמקשות עליהם לתפוס ולעבד מידע במהירות, ולהגיב במהירות למצבים שונים כנהגים בדרך וכהולכי רגל בחציית כביש. החולשה הגופנית משפיעה גם על חומרת הפגיעה בהם ועל סיכויי החלמתם במקרה של תאונה. על מנת להקטין ככל הניתן את שיעור ההיפגעות של קשישים, הן כנהגים והן כהולכי רגל, יש לנקוט גישה רב-מערכתית למציאת פתרונות שונים, תוך טיפול במגוון הנושאים: התאמת תשתיות דרך (כולל מדרכות), קביעת מסלולים בטוחים להליכה בערים, פיתוח שיטת סינון נהגים על בסיס הידרדרות מוכחת ביכולת לנהוג, פעולות חינוך והסברה ועוד.

(קשישים; תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; הולכי רגל; נהגים; כבישים; בטיחות בדרכים)

189

Rosenbloom, Tova; Sapir-Lavid, Yael; Perlman, Amotz:
Risk Factors in Road Crossing Among Elderly Pedestrians and Readiness to Adopt Safe Behavior in Socio-Economic Comparison
"Accident Analysis & Prevention", 93 (August 2016), pp. 23-31.

בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקו התנהגויות ותפיסות של בטיחות בדרכים בקרב הולכי רגל קשישים, תוך השוואה בין קשישים בתל-אביב (מיצב חברתי-כלכלי גבוה) לבין קשישים בבאר-שבע (מיצב חברתי-כלכלי נמוך). בעבודה נבחנו משתנים קוגניטיביים-פסיכולוגיים ומשתנים סוציו-דמוגרפיים של הקשישים. השערת המחקר היתה שבבאר-שבע יימצאו התנהגויות בטיחות בדרכים בעייתיות יותר, תחושת יעילות עצמית נמוכה יותר ומודעות נמוכה יותר לסיכונים. העבודה התבססה על שני מחקרים: המחקר הראשון התבסס על תצפיות על 2,591 הולכי רגל ב-6 מעברי חצייה דומים בשתי הערים. נמצא, כי הקשישים בתל-אביב הפגינו התנהגויות חציית כביש בטוחות יותר מאשר הקשישים בבאר-שבע. עוד נמצא, כי הקשישים בתל-אביב הפגינו התנהגויות בטוחות יותר מאשר הצעירים, בעוד שבבאר-שבע לא נמצא פער בין דפוסי ההתנהגות של הקשישים לעומת הצעירים. המחקר השני התבסס על שאלונים שמילאו 143 קשישים משתי הערים. השאלון כלל משתנים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים, מידת שייכות לתרבות הדומיננטית (שליטה בעברית, שימוש באמצעי תקשורת וכו') ומשתנים קוגניטיביים-פסיכולוגיים (הערכת סיכון, יעילות עצמית וכו'). נמצא, כי לקשישים בתל-אביב היתה מודעות גבוהה יותר לגורמי סיכון בכביש ולמוגבלותם כהולכי רגל קשישים.

(קשישים; בטיחות בדרכים; מוגבלות; כושר קוגניטיבי; תל-אביב; באר-שבע; מיצב חברתי-כלכלי)

190

מגמות בבטיחות בדרכים בישראל: 2014
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2015, 125 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
http://rsa.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגים היבטים שונים של מצב הבטיחות בדרכים בישראל: מאפייני ההיפגעות בתאונות דרכים, השוואה לארצות אחרות, אוכלוסיות בסיכון למעורבות בתאונות דרכים ופעולות למדידת שינויים באינדיקאטורים התנהגותיים הקשורים לסיכון. במסגרת הדו"ח מוצגים נתוני התאונות והנפגעים בחתכים שונים: סדרות עתיות, התחום העירוני והתחום הלא-עירוני, קבוצות משתמשי דרך, סוגי רכב וגיל הנהג, כפי שהם מתפרסמים על-ידי הלמ"ס. לגבי כל נושא מודגשים המגמות והגורמים העיקריים המעורבים בתאונות. הדו"ח מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: השוואה בין-לאומית של מדדי סיכון לתאונות; תמונת מצב של ההיפגעות בתאונות דרכים לפי פרמטרים שונים; אוכלוסיות מיוחדות (הולכי רגל, נהגים צעירים, קשישים וכו'); מדדי תפקוד בטיחותי (מהירויות הנסיעה, שימוש בחגורת בטיחות וכו'); תאונות דרכים; נפגעים בתאונות דרכים; מעורבות כלי-רכב בתאונות דרכים; מעורבות נהגים בתאונות דרכים; הכללת תאונות "כללי עם נפגעים" (תאונות שלא היתה בהן חקירת בוחן תאונות דרכים); פריסת התאונות ברשת הכבישים הלא-עירוניים 2013-2012 בתיקי תאונות ת"ד. ב-2014 נרשמו על-ידי משטרת ישראל 58,993 תאונות עם נפגעים (כולל ביו"ש) ו-319 הרוגים. מספר ההרוגים ביחס לגודל האוכלוסייה ירד מ-63 הרוגים לכל מיליון תושבים ב-2005 ל-34 הרוגים למיליון תושבים ב-2014. מספר ההרוגים ביחס למצבת כלי-הרכב ירד מ-21 הרוגים ל-100,000 כלי-רכב ב-2005 ל-9 הרוגים ל-100,000 כלי-רכב ב-2014.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; הולכי רגל; נהגים; כלי-רכב; בטיחות בדרכים; עבירות תנועה)

191

מוקדי תאונות דרכים עם נפגעים - 2015

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2016. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il

פרסום שנתי זה כולל לוחות שמוצגים בהם מקומות (דרכים, רחובות, צמתים עירוניים וצמתים לא-עירוניים) שאירעו בהם 3 תאונות דרכים עם נפגעים או יותר. השנה, לאור בקשת חוקרים, נוספו לפרסום לוחות שמוצגים בהם גם מקומות שבשנת 2015 אירעו בהם 2 תאונות דרכים עם נפגעים או יותר. הפרסום כולל 16 לוחות המופיעים בשתי סדרות: לוחות שבהם נתוני תאונות הדרכים עם נפגעים שנחקרו על-ידי משטרת ישראל ושנרשמו בתיקי ת"ד (4 לוחות של 3 תאונות ומעלה ו-4 לוחות של 2 תאונות ומעלה) ולוחות שבהם נתוני תאונות הדרכים עם נפגעים קל שדווחו למשטרה ונרשמו בתיקי "כללי עם נפגעים" (4 לוחות של 3 תאונות ומעלה ו-4 לוחות של 2 תאונות ומעלה). נוסף על כך, מובאים לוחות שבהם ערכי ציון גאוגרפיים (קואורדינאטות לפי "רשת ישראל החדשה") שנועדו לענות על צרכים מתקדמים של המשתמשים בנתונים.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים)

192

שנתון סטטיסטי: ספנות ונמלים, 2015
רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חיפה 2016, 112 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
http://spa.mot.gov.il (ראו: פרסומים שנתון סטטיסטי).

השנתון הסטטיסטי של רשות הספנות והנמלים מקיף את הנושאים הבאים: 1) פעילות נמלי הים - תנועת מטענים ונוסעים בנמלים, תנועת מכולות, מדדי ביצוע (רמת שירות) של הנמלים, כוח-אדם בנמלים, לוחות סיכום של תנועות מטענים ומדדי רמת שירות בנמלי המסחר; 2) מבנה הספנות הישראלית ופעילותה - ניתוח מגמות בעולם והספנות בישראל, צי הסוחר, חברות הספנות הישראליות, כוח-אדם ימי, ביקורי אניות בנמלי המסחר, ביקורות על אניות זרות הפוקדות את נמלי ישראל (P.S.C), כלי שייט קטנים ומשיטים; 3) רשות הספנות והנמלים - תפקידיה, סמכויותיה ועיקרי הפעילות של כל אגף ברשות. הנתונים שבשנתון מתבססים על מאגר הנתונים הסטטיסטיים של הרשות. בין הממצאים: כ-99% מכמות המטענים לישראל וממנה עברו דרך נמלי הים (כ-70 מיליוני טונות); הסחר הימי הישראלי הסתכם ב-2015 בכ-48.16 מיליוני טונות מטען - ירידה של כ-0.1% בתנועת המטענים לישראל וממנה לעומת 2014; כמות המטענים שנפרקה בנמלי המסחר ב-2015 הסתכמה בכ-29.4 מיליוני טונות מטען – עלייה של כ-4.4% לעומת 2014, וכמות המטענים שנטענה בנמלי המסחר ב-2015 הסתכמה בכ-18.6 מיליוני טונות מטען - ירידה של כ-6.6% לעומת 2014; ב-2015 עברו בנמלי ישראל כ-210,350 נוסעים - ירידה של 5.4% לעומת 2014; צי האניות שבבעלות ובשליטה ישראלית כלל בתחילת 2016 36 אניות, ש-17 מהן הן אניות מכולה; המעמס הכולל של אניות אלו היה כ-2,127,012 טונות; גילן הממוצע של האניות היה 9.8 שנים.

(תחבורה ימית; נמלים; אניות; ימאים; מסחר בין-לאומי; שנתונים [פרסומים])

193

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

תיירות, 2014
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1625, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים סטטיסטיים רבים על התיירות בישראל בשנת 2014. הפרסום מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: התנועה של מבקרים מחו"ל ושל ישראלים בגבולות; תעופה; הכנסות והוצאות במטבע חוץ; שירותי הארחה; מלונות - הכנסות, הוצאות ורווח; שונות - ביקורים באתרי רשות הטבע והגנים, כנסים בין-לאומיים שהתקיימו בישראל, מורי דרך מורשים ועוד; התיירות הבין-לאומית; חשבון הלוויין של התיירות. בין הממצאים: ב-2014 נרשמו כ-2.9 מיליוני כניסות של תיירים לישראל (ירידה של 1% לעומת 2013), נוסף על כ-324,500 כניסות של מבקרי יום (44%-); 92% מכלל התיירים שהגיעו לישראל ב-2014 שהו בארץ פחות מחודש, ושהייתם הממוצעת של תיירים אלה היתה 8 ימים (8.1 ימים ב-2013); 60% מהתיירים הגיעו מאירופה, 27% מאמריקה, 9% מאסיה, 2% מאפריקה ו-1% מאוקיאניה; חלקם של התיירים הלא-יהודים בכלל התיירים היה 73% (76% ב-2013); חלקם של התיירים שביקרו בפעם הראשונה בישראל היה 53% (55% ב-2013); 34% מהתיירים שהגיעו לישראל דיווחו שהם באו למטרות תיור ובילוי, ו-28% דיווחו שהם באו לביקור קרובים; מספר הלינות של התיירים מחו"ל במלונות תיירות הסתכם בכ-9.2 מיליון (9.7 מיליון ב-2013); 32% מלינות התיירים ב-2014 היו בירושלים ו-24% היו בתל-אביב; ההוצאה הממוצעת של תייר היתה 1,661 דולרים; תפוסת החדרים במלונות התיירות ב-2014 עמדה על 63% (3% פחות מאשר ב-2013); ב-2014 יצאו לחו"ל כ-5.2 מיליוני ישראלים (עלייה של 9% לעומת 2013).

(תיירות; בתי-מלון; שירותי הארחה; רווחים; פדיון; אירוח כפרי; חופשה; טיולים)

194

תיירות לישראל 2015: דו"ח סטטיסטי

אגף מחקר, סטטיסטיקה וניהול ידע, משרד התיירות, ירושלים 2016, 30 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: https://info.goisrael.com.

נתוני התיירות המתפרסמים בדו"ח זה מתייחסים לנושאים הבאים: כניסות מבקרים לישראל לפי דרך, חודש, ארץ אזרחות וקבוצת גיל; בתי-מלון - מספר בתי-המלון, מספר החדרים והמיטות, לינות ותפוסה לפי יישובים נבחרים ותוך הבחנה בין לינות תיירים מחו"ל ללינות ישראלים; כנסים בין-לאומיים שהתקיימו בישראל; יציאות ישראלים לחו"ל לפי ארץ ביקור. בפרסום נכללים גם ממצאים מ"סקר תיירות נכנסת" שערך משרד התיירות ב-2015. הנתונים על כניסות תיירים לישראל ועל בתי-המלון, מקורם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים: ב-2015 נכנסו לישראל 3,108,575 מבקרים (ירידה של 4% בהשוואה ל-2014), ומתוכם 2,799,398 היו תיירים (שהו לפחות לילה אחד בישראל); 213,779 איש ביקרו בישראל יום אחד (ירידה של 10% בהשוואה ל-2014); כ-2,500,000 תיירים (81% מכלל התנועה) נכנסו לישראל דרך האוויר, כ-290,000 נכנסו דרך היבשה, וכ-95,000 נכנסו בשיוט; הארצות המובילות שמהן הגיעו המבקרים היו ארצות-הברית (21%), רוסיה (13%), צרפת (10%), גרמניה (6%) והממלכה המאוחדת (6%); ב-2015 נרשמו במלונות התיירות כ-8.2 מיליון לינות של תיירים מחו"ל (38% מהלינות) וכ-13.4 מיליון לינות של ישראלים; תפוסת המיטות בשנת 2015 עמדה על כ-61.4%; בטיסות ישירות לאילת הגיעו כ-26,000 תיירים (ירידה של 39% לעומת 2014); 166 כנסים בין-לאומיים התקיימו בישראל ב-2015, שבהם השתתפו כ-34,000 תיירים מחו"ל.

(תיירות; חופשה; בתי-מלון)

195

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

סקר ענפי הכלכלה, 2012
הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1623, ירושלים 2015 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

"סקר ענפי הכלכלה" של הלמ"ס נעשה לשם אמידת התפוקות והתפלגות התשומות במגזר העסקי. זאת, בהמשך לסדרת "סקרי מסחר, שירותים, תחבורה, תקשורת ובינוי" ו-"סקרי תעשייה". הנתונים המובאים בפרסום הם ממצאי "סקר ענפי כלכלה" לשנת 2012. ב-2012 הוצא מדגם של עוסקים בכל ענפי הכלכלה שבמגזר העסקי מתוך מרשם העסקים שהוקם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מרשם העסקים מכיל מידע מקובץ עוסקי מע"מ ומקובץ מעסיקים של המוסד לביטוח לאומי. מדגם זה נקבע על פי הפדיון שדווח למע"מ. אוכלוסיית העוסקים הפעילים שהתקבלה ממרשם העסקים כוללת הן מעסיקים והן עצמאים השייכים למגזר העסקי. עוסקים הפטורים ממע"מ (אלה שהמחזור השנתי שלהם לא עובר סכום מסוים שנקבע בכל שנה) אינם נכללים. במסגרת הסקר נאספו נתונים גם על ענפי החקלאות, הייעור והדיג. לא נאספו נתונים על ענפי הבנקאות, חברות הביטוח, שירותי האירוח, מכירת מזון, פירות וירקות בדוכנים ובשווקים, חברות הזנק, שירותים של מורים פרטיים ושירותים למשק-הבית על-ידי פרטיים. בפרסום מובאים לוחות שמוצג בהם חשבון הייצור (פדיון, תפוקה, תמורה למשרות וערך מוסף גולמי. הלוחות מוצגים לפי ענף כלכלי, לפי קבוצות גודל של פדיון ושל מספר משרות לעוסק ולפי סיווג מגזרי. נוסף על כך, מוצגים החשבון המאזני של ענפי הסקר ל-2012-2011 וסיכום נתוני ההשקעה הגולמית בנכסים קבועים ב-2012 לפי מרכיבים שונים.

(חשבונאות לאומית; ייצור; מסחר; שירותים; עסקים; תעסוקה; תחבורה; תקשורת; דואר; מסעדות; נדל"ן; ביטוח; בינוי; חשמל; מים; שירותי חינוך; שירותי בריאות; שירותים חברתיים; פדיון; תשומה-תפוקה; השקעות; חברות עסקיות)

196

תעשייה, 2014-2012

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 146 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2016, 12 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות ובצורה גרפית נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על התעשייה בישראל ב-2014-2012. הנתונים מתייחסים לתשעה נושאים: מפעלים ומשרות; ערך מוסף גולמי; תמורה למשרות; ייצוא; עצמה טכנולוגית; ריכוזיות; מדד הייצור; מדד המשרות; ענפי כלכלה מקובצים ופירוטם. בין הממצאים: ב-2012 היו בישראל כ-22,000 מפעלי תעשייה ובהם כ-367,000 משרות - כ-10% מכלל המשרות במשק וכ-13% מכלל המשרות במגזר העסקי; התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של התעשייה הישראלית הסתכם ב-2012 בכ-114 מיליארדי ₪, שהם כ-21% מכלל התוצר של המגזר העסקי; ב-2012 עמדה התמורה השנתית הממוצעת למשרה בתעשייה על 175 אלף ש”ח (בין 100 אלף ₪ ל-249 אלף ₪); הייצוא התעשייתי ב-2012 הסתכם בכ-159 מיליארדי ש”ח, מתוכם 89 מיליארדי ש”ח (56%) היו ייצוא של ענפי הטכנולוגיה העילית; בכל המחוזות, פרט למחוז הצפון, נמצא פער של כמעט פי 2 בין התמורה למשרה בענפי הטכנולוגיה העילית והמעורבת-עילית לבין התמורה למשרה בענפי הטכנולוגיה המסורתית והמעורבת-מסורתית; ב-2012 גדל מדד הייצור התעשייתי בכ-4.7% לעומת השנה הקודמת, ב-2013 ירד המדד ב-1.1%, וב-2014 הוא עלה ב-0.6%.

(תעשייה; מפעלי תעשייה; תפוקה; ייצוא; פדיון; תעסוקה; ייצור; טכנולוגיה)

197

מחקר ופיתוח עסקי, 2013
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1635, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד הכלכלה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים ממצאי סקר מחקר ופיתוח (מו"פ) במגזר העסקי לשנת 2013. הפרסום כולל השוואה לשנים קודמות והשוואה בין-לאומית. הסקר נעשה על-ידי הלמ"ס לפי הזמנת משרד הכלכלה. הנתונים סווגו לפי ענפי כלכלה ראשיים בהתאם לפעילות העיקרית של החברות, על-פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 (נתוני 2009-2002 מבוססים על סיווג 1993). הסקר הקיף את כלל המגזר העסקי (ללא חקלאות ויהלומים), הכולל את ענפי התעשייה, הכרייה והחציבה ואת ענפי השירותים, והוא נערך על בסיס מדגם חברות הפעילות במגזר העסקי שבהן 10 משרות ומעלה ושנכללו באוכלוסיית הסקר. עד לשנת 2008 נחקרו בסקרי מו"פ עסקי ענפי התעשייה, הכרייה והחציבה, ענף תכנות וייעוץ בתחום המחשבים ושירותים אחרים וענף מחקר מדעי ופיתוח (הכולל מכוני מחקר, מרכזי מו"פ, חממות טכנולוגיות, חברות פאבלס וחברות הזנק). פעילות המו"פ בשאר ענפי השירותים נאמדה במסגרת ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי. לכן, נתונים מלפני שנת 2009 בעבור ענפים אלה לא מובאים בפרסום זה. המטרות העיקריות של סקרי מו"פ עסקי הן :הערכת ההוצאות, התשומות והתפוקות של העסקים בתחום המו"פ, כדי לספק מידע על פעילות זו ולאפשר חישוב של ההוצאה הלאומית למו"פ; יצירת סדרת נתונים על מו"פ שתאפשר הערכה רצופה של פוטנציאל הצמיחה הנובע מחידושים טכנולוגיים; שימוש ככלי עזר לממשלה, למוסדות מחקר ולגופי תכנון לשם הכוונת המחקר והפיתוח.

(מחקר ופיתוח; מפעלי תעשייה; תעשייה עתירת-ידע; טכנולוגיה; חדשנות; מחשוב; מימון; הוצאות; השקעות; פדיון; ייצוא; משרות; כוח-אדם)

198

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים ינואר-מרץ 2016: ממצאים סופיים
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2016, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות:
www.industry.org.il.

סקר זה נעשה בדצמבר 2015 - ינואר 2016 והשתתפו בו 155 חברות תעשייתיות. על-פי דיווחי החברות, ברבע הרביעי של 2015 נרשם גידול של 1% בתפוקת התעשייה, לאחר נסיגה של 4% ברבע הקודם, במכירות לשוק המקומי לא נרשם שינוי, בדומה לרבע הקודם, במשלוחי הייצוא חלה נסיגה של כ-5%, לאחר נסיגה של 14% ברבע הקודם; במצבת העובדים חלה נסיגה של 3% בהמשך לנסיגה של 2% ברבע הקודם; בקצב ההשקעות בנכסים קבועים נרשמה עלייה של כ-8%, בהמשך לעלייה של 4% ברבע הקודם. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על יציבות בתפוקתן, לאחר גידול של 7% ברבע הקודם, ועל גידול של 16% בקצב ההשקעות, לאחר גידול של 15% ברבע הקודם. חברות התעשייה צופות, בממוצע, כי ברבע הראשון של 2016 יירשם גידול של כ-4% בתפוקתן, גידול של כ-3% במצבת העובדים, אי-שינוי במכירות לשוק המקומי, גידול של כ-2% במשלוחי הייצוא וגידול של כ-3% בהשקעות בנכסים קבועים. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול של כ-5% בתפוקתן, גידול של כ-1% במצבת כוח האדם וגידול של כ-10% בהשקעות.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

199

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים אפריל-יוני 2016: ממצאים סופיים
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2016, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות:
www.industry.org.il.

סקר זה נעשה במרס-אפריל 2016 והשתתפו בו 165 חברות תעשייתיות. על-פי דיווחי החברות, ברבע הראשון של 2016 נרשמה נסיגה של 2% בתפוקת התעשייה, לאחר עלייה של 1% ברבע הקודם, במכירות לשוק המקומי נרשמה נסיגה של 4%, ובמשלוחי הייצוא חלה נסיגה של כ-1%, לאחר נסיגה של 5% ברבע הקודם; במצבת העובדים חלה נסיגה של 3%, בהמשך לנסיגה דומה ברבע הקודם; בקצב ההשקעות בנכסים קבועים נרשמה עלייה של כ-6%, בהמשך לעלייה של כ-8% ברבע הקודם. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על נסיגה של 3% בתפוקתן, לאחר קיפאון ברבע הקודם, ועל גידול של 6% בקצב ההשקעות, לאחר גידול של 16% ברבע הקודם. חברות התעשייה צופות, בממוצע, כי ברבע השני של 2016 ירשם גידול של כ-3% בתפוקתן, גידול של כ-3% במצבת העובדים, גידול של 11% במכירות לשוק המקומי, אי-שינוי במשלוחי הייצוא וגידול של כ-6% בהשקעות בנכסים קבועים. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול של כ-11% בתפוקתן, ירידה של כ-1% במצבת כוח-האדם וגידול של כ-11% בהשקעות.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

200

בן אהרון, ניר (עורך):
משרד הכלכלה והתעשייה - דו"ח תקופתי: מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, 2015
הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה, ירושלים 2016, 103 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.economy.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגת פעילות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים בכלל ומצב העסקים הקטנים והבינוניים בפרט. במסגרת הדו"ח מוצגים ממצאי הסקר על עסקים קטנים ובינוניים בישראל, המתייחס לרמת ה"ידידותיות" של הרשויות המקומיות כלפי עסקים אלה. לראשונה נכלל בדו"ח פרק בנוגע להשתלבות נשים בעסקים קטנים ובינוניים. בין הממצאים: ב-2014 עמד מספר העסקים הכולל בישראל, במגזר העסקי בלבד (לרבות עסקים שאינם מעסיקים שכירים), על 504,224 עסקים - 99.5% מהם עסקים קטנים ובינוניים (שבהם עד 100 עובדים); מתוך כלל העסקים הקטנים והבינוניים, 254,377 היו עסקים עצמאיים (ללא עובדים שכירים), המהווים 50.4% מהמגזר העסקי, והמחזור העסקי שלהם עמד על 58.5 מיליארדי ש"ח (7% מהמחזור במגזר העסקי); מספר העסקים הזעירים (שבהם 4-1 מועסקים) עמד על 177,447 (כ-35% מהעסקים במגזר העסקי), שבהם הועסקו 290,899 איש (11% מהמועסקים במגזר העסקי); עוסקות עצמאיות היוו 21.8% מכלל העצמאים; שיעור עצמאיות גבוה נמצא בענפי חינוך, שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד, ושיעור נמוך נמצא בענפי תעשייה, חרושת ואספקת חשמל.

(עסקים קטנים; מימון; שלטון מקומי; תעסוקה; פריון עבודה; רווחים; עלויות)

201

סקר: מצב וציפיות העסקים היצרניים הקטנים - סוף שנת 2015
המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2016, 7 עמ'. הסקר מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.aci.org.il.

מטרתו של סקר זה היתה בדיקת השינוי היחסי במצב העסקים היצרניים הקטנים ב-2015, הציפיות ל-2016, מידת השיפור במשתנים עסקיים בולטים (תזרים מזומנים, שיעור הרווחיות, רמת הזמנות לביצוע ורמת המלאי), מידת ההשפעה של ההרעה במצב הביטחוני (מחודש ‏אוקטובר) על פעילות העסק ומידת התלות באשראי בנקאי. הסקר נעשה בחודש ינואר 2016 בקרב מדגם מייצג של 70 עסקים קטנים הפעילים בתחומי המלאכה והתעשייה הזעירה. עסקים אלה עוסקים בענפי מזון, ‏מתכת, רהיטים, דפוס, אלקטרוניקה, מיזוג אוויר, נייר, פלסטיק, גומי ועוד. בין הממצאים: 31% מנציגי העסקים דיווחו בתחילת 2016 כי מצב העסק שלהם לא השתנה לעומת תחילת 2015 (36% דיווחו כך בתחילת 2015 בהתייחס לשנה הקודמת), 25% מהמשיבים דיווחו כי מצבם הוטב (32% אשתקד) ו-41% דיווחו כי מצבם הורע (32% אשתקד); 54% מנציגי העסקים  דיווחו שהם צופים כי ב-2016 לא יירשם שינוי של ממש בפעילות העסק (41% דיווחו כך בתחילת 2015), 17% דיווחו שהם צופים כי היקף הפעילות יקטן (29% אשתקד), 25% דיווחו שהם צופים כי היקף הפעילות יגדל (25% אשתקד), ו-4% ציינו שהם צופים שהעסק ייסגר; 70% מהעסקים העריכו שההרעה היחסית במצב הביטחוני לא השפיעה על פעילות העסק.

(עסקים קטנים; תעשייה; רווחים)

202

סקר: מוסר התשלומים בעסק היצרני הקטן
המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2016, 5 עמ'.

סקר מוסר התשלומים בעסק היצרני הקטן נערך ביולי 2016 בקרב מדגם מייצג של 110 חברות בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה. במסגרת הסקר נבדקו היקף אי-התשלום של לקוחות במועד לעסקים יצרניים קטנים, משך הזמן עד לקבלת תשלום מהלקוח בפועל, סוגי הלקוחות המאחרים בתשלום, משך האיחור בתשלום ומידת יעילות החיוב בריבית פיגורים לשיפור מוסר התשלומים כלפי העסק היצרני הקטן. בין הממצאים: 89% מהמשיבים ציינו שבשנה האחרונה הם לא קיבלו בזמן תשלום מהלקוחות (91% מתוכם ציינו שאי-התשלום במועד אירע מספר פעמים במשך השנה, ו-9% ציינו שזה קרה פעם אחת); 36% מהמשיבים דיווחו שהם קיבלו את התשלום מהלקוחות בפרק זמן ממוצע של שוטף +90 יום (טווח הימים הממוצע - 105 יום), 35% דיווחו שהם קיבלו את התשלום בפרק זמן ממוצע של שוטף + 120 יום (ממוצע - 135 יום), 15% דיווחו שהם קיבלו את התשלום בפרק זמן ממוצע של שוטף+ 30 יום (ממוצע - 45 יום), 4% דיווחו שהם קיבלו את התשלום בפרק זמן ממוצע של שוטף + 180 יום (ממוצע - 195 יום) ו-10% דיווחו שהם קיבלו את התשלום בפרק זמן אחר (ההנחה לצורך שקלול - עד 30 יום, טווח ממוצע - 15 יום); על-פי ממוצע משוקלל של הנתונים, פרק הזמן הממוצע שבו העסק היצרני הקטן קיבל את התשלום מלקוחותיו היה 103 יום; תקופת הפיגור הממוצעת בפועל בתשלומי הלקוחות היתה 39 יום; 51% מהמשיבים ציינו שלדעתם החלת ריבית פיגורים מעוגנת בחוק על לקוחות המאחרים בתשלום לספקים תשפר את מוסר התשלומים, אך יתר המשיבים היו סקפטיים בנוגע ליעילותו של צעד כזה.

(עסקים קטנים)

203

סקר תעשייה, כרייה וחציבה - 2012
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1628, ירושלים 2016 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאות תוצאות מפורטות של סקר תעשייה, כרייה וחציבה לשנת 2012. הסקר מקיף את כל מפעלי התעשייה בארץ למעט בתעשיית היהלומים. הסקר מהווה מקור חשוב לנתונים סטטיסטיים על התעשייה בארץ והוא מאפשר לעקוב אחר התפתחותה. הסקר הנוכחי מבוסס על מדגם חדש שהוצא מתוך מרשם העסקים של הלמ"ס, והוא כולל את כל ענפי הכלכלה במגזר העסקי. מפעלי התעשייה, הכרייה והחציבה במדגם סווגו על-פי "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011", והם נכללו בענפי התעשייה, הכרייה והחציבה. בפרסום מוצגים גם נתונים על  ענפי אספקת חשמל ומים, שירותי ביוב וטיפול בפסולת. במדגם נכללו כל העוסקים השייכים למגזר העסקי, הן עוסקים המעסיקים שכירים והן עוסקים עצמאיים. בפרסום מוצגים נתונים על תעסוקה ותמורה למשרות, פדיון, תפוקה, ערך מוסף גולמי, צריכת חומרים, מלאי, נתונים מאזניים והשקעה גולמית. הנתונים שבפרסום מוצגים לפי ענף כלכלי, מגזר, מחוז, נפה, יישובים נבחרים וקבוצת גודל (מספר משרות במפעל ופדיון שנתי). כמו כן, מוצגים נתונים על ענפי התעשייה לפי עוצמה טכנולוגית.

(מפעלי תעשייה; תעסוקה; שכר; הכנסה; הוצאות; השקעות; מחקר ופיתוח; תשומה-תפוקה רווחיות; ייצוא; ייצור; פדיון; מחירים)

204

איגוד התעשייה הקיבוצית: סקירה שנתית - 2015-2014
איגוד התעשייה הקיבוצית, תל-אביב
2015, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.kia.co.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על תפוקות התעשייה הקיבוצית: המכירות, הייצוא, הרווחיות, ההשקעות, מספר העובדים וכו'. בין הממצאים: היקף המכירות הכללי של התעשייה הקיבוצית ב-2014 הסתכם בכ-42.1 מיליארדי ש"ח, ומכירות המפעלים בקיבוצים (ללא המפעלים האזוריים) הסתכמו בכ-34 מיליארדי ש"ח; הייצוא של התעשייה הקיבוצית ב-2014 הסתכם בכ-13.3 מיליארדי ש"ח; מכירות התעשייה הקיבוצית לשוק המקומי הסתכמו בכ-12.3 מיליארדי ש"ח; הרווח התפעולי המצרפי עלה ב-2014 ב-3.4% בהשוואה ל-2013 והגיע לכ-2.63 מיליארדי ש"ח; ההשקעות בתעשייה הקיבוצית הסתכמו בכ-1.521 מיליארדי ש"ח - עלייה של 12.6% בהשוואה ל-2013; ב-2014 היוותה התעשייה הקיבוצית (ללא הפעילות בחו"ל) כ-8% מהתעשייה הישראלית מבחינת מועסקים, פדיון וייצוא; ב-2014 נמנו בתעשייה הקיבוצית 245 מפעלים, וזאת לעומת 346 מפעלים ב-2000; ל-77 חברות בתעשייה הקיבוצית היה היקף פעילות של יותר מ-100 מיליוני ש"ח.

(תעשייה; קיבוצים; רווחיות; השקעות; ייצוא; פדיון; תעסוקה; פריון עבודה)

205

 

חוברות קודמות

 

שנה

161

2016

160

2015

159

158

2014

157

2013

X

X

156

155

2012

X

X

154

153

2011

X

X

152

151

2010

X

X

150

149

2009

X

X

X

148

2008

147

X

146

145

2007

144

143

142

141

2006

140

139

138

137

2005

136

135

134

133

2004

132

131

130

129

2003

128

127

126

125

2002

124

123

122

121

2001

120

119

118

117

2000

116

115

114

113

1999

112

111

110

109

1998

108

107

106

X

1997

כל הזכויות שמורות © 1997- מדינת ישראל ,ראה תנאי שימוש